יותר טוב מג'אג

הסדרה החדשה The Unit בהפקתו של דייויד מאמט לא רעה אם כי לוקה בעודף אמריקקיות. הדמויות בסיירת מטכ"ל של ארה"ב שטוחות וחסרות קונפליקטים, אך משחקות מצויין ומספקות מתח

יותר טוב מג'אג | רשת 13

עד לא מזמן יוצרים שהצליחו בטלוויזיה חלמו לעבור למסך הגדול ולעשות את זה גם בקולנוע. שם הייתה התהילה האמיתית והכסף הגדול. אבל בערך מאז שתוכנות שיתוף הקבצים תפסו תאוצה והפכו לנחלת כמעט כל משתמשי המחשבים האישיים באשר הם, תעשיית הקולנוע נמצאת בבעיה. אנשים מעדיפים לראות את הסרטים בחינם במקום לשלם הון תועפות לכרטיס קולנוע, לא כולל הוצאות לבייביסיטר, פופקורן וקולה. אפילו לעניין נוחות הצפיה בקולנוע לעומת קוטן המסך בבית, כבר נמצאו פתרונות יצירתיים.

לכן ניתן למצוא לאחרונה תותחים קולנועיים רבים ששולחים ידם גם לתחום הטלוויזיה. כך למשל הפיק השחקן טום הנקס סדרה ל- HBO, הבמאי סטיבן שפילברג הפיק כבר שתי מיני סדרות מצליחות, הבמאי פרנסיס פורד קופולה הפיק כמה סדרות, וזו רק רשימה חלקית.

לטרנד הזה מצטרפת עכשיו גם הסדרה The Unit (בתרגום חופשי: "היחידה"), שעלתה ברשת CBS האמריקנית בתחילת מרץ השנה. הסדרה היא פרי החיבור בין שון ריאן, יוצר סדרות הטלוויזיה "ג'אג" ו"המגן", לבמאי והכותב הקולנועי המשובח דיוויד מאמט ("אמריקן באפלו", "לכשכש בכלב", "גלנגרי גלן רוז").

כוכבי הסדרה הם: דניס הייסברט שגילם את הנשיא דייויד פאלמר בעונותיה הראשונות של "24", סקוט פולי עקום העיניים מ"פליסיטי", ורוברט פטריק שגילם את הרע המפחיד בסרט "שליחות קטלנית 2". עלילתה עוקבת אחר חייליה של יחידה נועזת וחשאית, שמרוב שהיא סודית אין לה אפילו שם והיא מכונה בפשטות "היחידה". אותה יחידה מקבלת פקודות מנשיא ארה"ב ופועלת במקומות בהם יחידות אחרות של צבא ארה"ב לא יכולות לפעול.

באחד הפרקים הראשונים, למשל, הם פועלים נגד חוטפי מטוס, באופן שמזכיר את פעולת ישראל נגד חוטפי המטוס באנטבה. אבל מלבד קטעי האקשן של החיילים בשדה הקרב, שמהווים בערך חצי מעלילת כל פרק, הסדרה עוקבת גם אחרי בני משפחותיהם שנשארו בבית. ליתר דיוק, בנות משפחותיהם, כלומר נשותיהם.

פטריוטיות במקום קונפליקטים

החדשות הטובות הן שהמשחק בסדרה מצוין, קטעי המתח עובדים היטב, עלילות הפרקים מותחות מספיק, אם כי מעניינות בעיקר את מי שדרכי פעולה צבאיות קוסמות לו אבל לא שפר עליו מזלו להתנסות בהן בעצמו במהלך שירותו הצבאי.

דבר מרתק נוסף הוא הניגוד בין המשפחה הדואגת בבית לבין חיי השדה המטורללים של אנשי היחידה. בכלל, נראה שהיוצרים התאמצו ליצור קטעי אקשן מתוחכמים עבור הצופים הבנים, ואילו לצופות ייעדו את קטעי הנשים המחכות בבית. כך שכולם אמורים להיות מאושרים.

אבל אל תתבלבלו, לא מדובר בסדרה מושלמת. החיסרון הבולט בה הוא הדמויות ששטוחות כדיקט. הטובים שבהם מעולים מאוד, והרעים שפלוליים מאוד. בנוסף, אין בה בכלל קונפליקטים. החיילים ביחידה פשוט מקבלים פקודות, ומבצעים אותן בלי להתלבט ולו פעם אחת. מה גם שאפילו בקרב נשותיהם של החיילים האמיצים, שעשויים למות בכל רגע נתון, אין התחבטויות יתרות.

לראיה, קונפליקט פצפון שמתחיל לצוץ על פני השטח בפרק הראשון, כשחייל חדש מגיע ליחידה ואשתו מזדעזעת לגלות כיצד היא אמורה לחיות את חייה מכאן והלאה, נפתר כעבור עשר דקות בדיוק, בעזרת נאום חוצב להבות של אשת אחד מהחיילים הוותיקים ביחידה. זו כמובן משכנעת את האישה החדשה שרק נשים מרשעות לא יתמכו בבעליהן עת יחליטו להצטרף ליחידה נועזת, גם אם זה אומר שהנשים עשויות למצוא עצמן אלמנות בכל זמן נתון. מסר בעייתי קמעא, שלא לומר צדקני, פטריוטי, ורפובליקני לחלוטין.

כן, The Unit היא סדרה מאוד אמריקקית, שנראית כמו מאש אפ בין הסדרות "24" ו"אי שם". בהתאם, היא מצליחה מאוד בארה"ב, ולמרות שהמבקרים שם העניקו לה ברובם ציון פושר למדי, היא קוטפת שבוע אחר שבוע רייטינג מעורר קנאה. אם גם אתם מורעלי צבא, חובבי עודף פטריוטיות, ומחוסנים מפני דביקות אמריקקית, בוודאי תמצאו את הסדרה לא רעה בכלל, ואפילו תהנו ממנה.

המלצה לזכייניות לסיום: למרות שהיא לא מצוינת, כבר הבאתן גרועות ממנה, ואתן יכולות להביא גם אותה.