זו ארץ של עשירים

מה רע? מה איכפת שיהיה ערוץ אחד שאין בו שום איומים איראניים, שבו אף אחד לא מכיר את המילה אוברדראפט, וכולם מריחים כאילו רק הרגע סיימו טיפול איור וודה בשמנים של דולצ'ה וגבאנה? כזה הוא ערוץ החיים הטובים - יש בו מוסיקה מרגיעה משל נכנסתם להיכל יוגה טנטרית, כולם מדברים בנועם ואף אחד לא דוחף.

הצפייה ב"מגזין החיים הטובים", כמו הצפייה בערוץ החיים הטובים בכלל, הוא סוג של חוויה מתוקה מרירה. ברור למה החוויה מתקתקה: גיא זוארץ הוא נעים לעיניים, ואם הוא לא מנסה לשחק תפקידים דרמטיים, הכל בסדר; ניר צוק מצליח להישאר הבחור הכי מקסים בטלוויזיה, למרות התספורת החדשה של המציל שחזר משביתה; הסטייליסטית אכן סטייליסטית, ולשמוע על עיצוב בית מחדש זה תמיד נחמד.

יש משהו יומרני ומתנשא, בתוכניות שמראש מכוונות את עצמן לקהל יעד שמחזיק פיליפינית רק בשביל להדליק את מסך הפלזמה. הטענה שהתוכניות הללו נועדו כדי "לתת השראה", או להתמקד בכל מה שהוא איכותי ונוצץ, ידועה. אבל ברגע שלתשעים אחוז מהאוכלוסייה, כלל אין פניות מחשבתית, ובטח שלא לדבר על אפשרות כלכלית, לקבל השראה מאייטם על אגרטלים באלפי שקלים. התוצאה היא הפוכה לחלוטין והופכת להיות נלעגת, שלא לומר לועגת.

בקטנה
"כוכב נולד 4". אחרי שיהודה סעדו קיבל סיוע אישי מהקב"ה, הוא לא היה יכול לזרוק גם לנו עצם ולהפסיק את העינוי הזה?