לאוכלי קטניות

התוכנית "גריל", בהנחייתו של ליאור שליין, מבוססת על פורמט אמריקאי, שבו מתאספים ערב רב של קומיקאים מהשורה הראשונה, כדי לחגוג על הקורבן התורן - לעקוץ אותו, ללעוג לו, ומה לא. הכללים פשוטים: אפשר לומר ה-כ-ל. הקורבן, לעומת זאת, מוכרח לספוג הכל בגבורה ולשתוק, ובסוף הערב, מגיע תורו להתחשבן עם כל הדוברים ולהיכנס באימ-אימא שלהם.

כל זה אולי נשמע איום ונורא, אבל למעשה זהו אחד מהאירועים הכי מרעננים שיכולים להיות, כי בדרך כלל, אותם כוכבים נבחרים זוכים רק להתחנפויות מביכות ואף אחד מעולם לא אמר להם את האמת האכזרית בפנים. ואילו בתוכנית זו, מפוצצים את בועת הפומפוזיות. מעבר לכך, מדובר בהערכה אמיתית לפועלם הבלתי מעורער, והעקיצות, על פי רוב, מלוות בהודאות הערצה.

הערב היה לא אחיד ברמתו. בעוד שהיו כמה הבלחות נפלאות, כמו הקטע בעל הגוון ההיסטרי של גיא מרוז, והקטע המצויין של גורי אלפי, היו כמה ירידות מתח אקוטיות, שהזכירו טקס הענקת שעון זהב על סעיף וותק. צחוקים בקול רם נשמעו רק באופן דליל ופזור, ועלמה זק, נציגת הנשים הקומיקאיות, נראתה כאילו ביום שני לא בא לה.

ל"גריל" יש פוטנציאל מנצח. נשאר רק להדק ברגים, לנפות את כל מה שמפריע לה להתרומם בקלילות, ולהפסיק לדפוק חשבון ולפחד לייצר הומור נושכני. ממילא, בסופו של דבר, כולם ניגשים להתנצל ולנשק את הקורבן - אז לפחות שיהיה על מה להכות על חטא.

ערוץ 2, יום שני, 20:45

בקטנה
כמה שנים עוד יעברו עד שיבחינו שתומר שרון הוא אחד מהטאלנטים הכי מוצדקים שיש לנו ויתנו לו משהו שיוכל לנעוץ בו באמת את שיניו (הערפדיות)?