במוחו של אידיוט

טלוויזיה שמתארת את עוגמת הנפש ההדדית או החד-צדדית שיש בחיי נישואים, מביאה את החלסטרה באופן היעיל ביותר. מישהו הכריח אתכם? איזה צו ממשלתי דרקוני דחף אתכן לתוך שמלה מוקצפת עשויה שבעה סוגי תחרה שונים, ואתכם לתוך חליפה חסרת מעוף של "סגל"? למה לקצר את חיי הרווקים בטענות חסרות המקוריות שלכם? למה ליילל שנגמרו לכם החיים כי קמתם באמצע הפיינל פור להחליף לילד חיתול? ואם כבר ליילל - למה לעשות מזה גם טלוויזיה? מה אתם חושבים - שאנחנו לא עומדים בתורים לקופת חולים ושומעים את כל זה בחינם?

"מוחו של הגבר הנשוי" מתיימרת לתת לנו את הדייסה המחוממת הזו, מהכיוון המקורי והגברי. תנו לי לחסוך לכם את התהייה שמכאיבה לכם עכשיו באונות המוח, לפי הסדרה דנן. במוחו של גבר נשוי יש חלל גדול ומהדהד, קצת שיחות ריקות עם גברים חלולים אחרים, ודי הרבה פורנו ופנטזיות על נשים בעמדות משרדיות פחותות משלהם. חוץ מזה, אפשר לשחק להם מטקות בין אוזן לאוזן, אם רק היו מחבטים מספיק זעירים.

בסוף החוויה המעיקה הזו, בה אנחנו מכירים יותר לעומק את החבר ה"טוב" – איש המשפחה המסור, שנותן עצות צדקניות ומשעממות, ואת החבר ה"רע" – ג'ייק המניאק, שנשוי באושר, אך בוגד על ימין ועל שמאל עם נשים מזדמנות וגם עם נערת ליווי קבועה שמספקת פירוש חדש למונח "הפסקת צהריים". מיקי חסר עמוד השידרה, שצריך בגיל ארבעים שידריכו אותו מה עושים עם מיקי הקטן והרעב שבמכנסיים, מקבל עצות משני הלא יוצלחים הללו כאילו ישבו על כתפיו כמלאך ושטן. נוסף על חוסר הצדק שבהיות מיקי משעמם ושטוח כמו פלקט לחורים בשיניים, הוא נשוי לאישה בריטית מקסימה, מעניינת ומלאת נוכחות מסך. למה היא סובלת אותו ואת ההתלבטויות האינפנטיליות שלו באשר לשאלות מונוגמיה? לא ברור. מה שבטוח, אנחנו ממש לא מוכרחים.