שגרירה של רצון טוב

חרף התכנים העמוקים שהתוכנית מבקשת להעביר, אי אפשר שלא להתעלם מהצעת הנישואין המפורסמת של תום, שהדביקה מדינה שלמה למרקע. תזכורת קלה: במשימת הראיון הטלוויזיוני אצל רינה מצליח ואהרל'ה ברנע, פנה תום אל מלודי וביקש את ידה. הקדימונים הרבים לפני ובזמן התוכנית, עסקו בזה לא מעט, ולמרות משימות ההסברה החשובות לא פחות, לא ניתן היה להתעלם מהאייטם הרכילותי הזה. לסיכומו של דבר, תום לא קיבל את התשובה המיוחלת, ובעוד זה מדבר, הוא גם הספיק להחזיר את התיק וללכת הביתה.

לפני הכל, מה שלום תום בימים אלו?
"דיברתי איתו השבוע והוא אמר לי שהוא מרגיש מצוין. הוא בחור חזק ושווה, ואני בטוחה שהוא לחלוטין בסדר".

את לא חושבת שהקטע ביניכם תפס מקום מרכזי מדי?
"האמת שזה קצת הפריע לי שהראו פחות ראיונות שלי מול העיתונאים, ובמקום זה, עברו לעניין ההצעה. אבל זאת החלטת ההפקה. זה לא נושא גדול מדי. החלק החשוב של התכנית הם החוויות עצמן".

בעוד שבן הטיפש עשרה הממוצע העריץ עד כאב כוכבי רוק למיניהם, דמויות טלוויזיה, או אפילו את אחיו הגדול שקנה אופנוע כבד, לנגד עיני האיילה של מלודי, עמדה דמותו הנערצת של מכריז המדינה, דוד בן גוריון המנוח.

משהו ברמה של פוסטרים וחולצות עם הדפסים?
"ממש לא (צוחקת). בגילאים האלה, הייתי בתנועות נוער בגרמניה, ותמיד התעניינתי בפוליטיקה של ישראל. במובן הזה, לא הייתי ילדה רגילה. לא הערצתי מישהו בטלוויזיה, ואם כבר לקחתי משהו ברצינות, אז זה היה את מדינת ישראל. בן גוריון הוא בין הדמויות היותר חשובות כאן. אלה דברים שפשוט נמצאים אצלי בראש, בלי לחשוב".

עד כאן הכל טוב ויפה. הבחורה מקסימה ונאה, אוהבת את הבריות, אוהבת לנגב פיתות, אפילו נושקת למיינסטרים הרדיופוני, אך שאלה אחת מתבקשת, נשארת ללא מענה – למה? בשביל מה אנחנו צריכים שגרירי הסברה, ועוד לבחור אותם בתוכנית טלוויזיה?

נצעד קצת אחורה בזמן, ליתר דיוק, ל-7 ביוני 1981. חיל האוויר הישראלי מבצע את מבצע תמוז – הפצצת הכור העיראקי (בין הטיייסים, אגב, היה גם אל"מ אילן רמון המנוח). הביקורות בעולם היו חריפות ביותר. לומר שהעולם לא השתגע אחרינו, יהיה האנדרסטייטמנט של המילניום הקודם. עם זאת, תארו לעצמכם שלעיראק היה היום כור גרעיני פעיל ושמיש. מתחת למעטה הדיפלומטיה החיצוני, הרי שהייתה זאת פעולה מתבקשת וחשובה. בשפה פשוטה יותר – אז אמרו, אז מה?

את לא חושבת שאת מגזימה? הרי אין לזה סוף. אז שיכעסו, אז מה? אנחנו נמשיך לקבל את החמצן מאמריקה בלי קשר.
"בעיניי זאת חובה. זאת חובה שמצביעה על הערכים האישיים ועל האופי של בנאדם. חשוב לא לפספס הזדמנות אחת להקשיב לאנשים שמקטרים על ישראל. לא משנה איזה ישראלי, אם הוא שירת בצבא או לא שירת בצבא, או שהוא גר בחו"ל. ברגע שאין את העמדה הזאת כלפי ההסברה של ישראל, והנכונות של עמדת ההסברה להיות שם בכל מקום ובכל רגע, אין לזה כבוד".

את לא מרגישה שאת נוסעת על ניוטרל? התכנית עוסקת בתדמית החיצונית, כשלוקחים כמובן מאליו את התוכן הפנימי. אבל יש חוסר עניין ואמון בפוליטיקה. יש אלימות, החינוך מדרדר והרשימה עוד ארוכה.
"זאת נקודה חשובה. כשאני מסתכלת על הסברה, אז צריך להבדיל בין החוץ לפנים. בחוץ יש תמיכה חסרת פשרות. אם יש לי בעיות עם ישראל, אני אדבר בפנים. ברור לי שאנחנו לא מושלמים. יש המון בעיות פנימיות, אבל צריך לראות הכל בהקשר יחסי.

"כשאני מסתכלת על ישראל, ומשווה את מצבה הסוציו-אקונומי עם זה של גרמניה, או את מצב הפשע לזה של ארה"ב, אני מרגישה ורואה שישראל נמצאת במצב מצוין. בצורה יחסית, היא במצב טוב מאוד. זה לא אומר שאפשר להישען אחורה, אבל זאת נקודה שאי אפשר להתעלם ממנה. צריך לדאוג שכל הדברים גם יקרו בפנים".

ומי ידאג לזה שזה יקרה? זה משהו שאת בתור שגרירה תהיי רחוקה ממנו.
"נכון. מצד אחד, זאת הממשלה ומערכת החינוך. אנשים צריכים להיות מחונכים וערים לכך שצריך לשפר, לעבוד ולשנות את המצב. ויש גם את האספקט השני, והוא כל מה שקשור לקבוצות אינטרסים שמתחזקות מלמטה וצוברות כוח. זה בעיניי משהו חשוב. הממשלה צריכה ליזום את זה והאזרחים צריכים לשתף עם זה פעולה".

חלק נכבד מכל תוכנית הוא שלב הוועדה. שלושה יושבים מול המתמודדים - המרגיע הלאומי של מלחמת המפרץ נחמן שי, העיתונאית רינה מצליח והאלוף (במיל') גיל רגב. בכל פרק, מישהו מבין המתמודדים מחזיר את התיק והולך הביתה, לא לפני מסכת ההשמצות שחברי הקבוצה צריכים לעבור, בשעה שהם מתבקשים לציין מי מבחינתם, לא ראוי להיות השגריר.

בתעמולת בחירות, מפלגות נוהגות לשפוך אור לא מחמיא על יריבותיהן. אין בכך טעם לפגם להשתמש באותה טקטיקה בתכנית? האם זה לא יורד לפסים אישיים, ובעצם לא כל-כך מקצועי?
"אני בהחלט מסכימה איתך ומתחילת התכנית לא אהבתי את זה, ברמה שהייתי מוכנה לקום וללכת. זה לא קשור לערכים שאני רוצה לייצג, או לשום דבר שאני רוצה להיות מקושרת איתו. זה שיש ועדה, מילא. פידבק זה מצוין. אבל זה גורם למתמודדים להתנהג בצורה לא מוסרית אחד כלפי השני. לפעמים קיוויתי שאבא שלי לא רואה את זה".

ואיך את עוברת את זה?
"חוזק פנימי. לפעמים, כשזה נוגד את העקרונות שלי, אני חושבת על זה בצורה קרה. יש דברים חשובים יותר. הייתי באפריקה, למשל, ואחרי שהכל נגמר, החבר'ה שם באו אליי ואמרו שבא להם לבוא לבקר בישראל. גם בשוודיה היה אותו הדבר. זה שווה את החמש דקות סבל של אותה הוועדה.

"ההקשר הבידורי לא מעניין אותי. התעסקתי בעבר בטלוויזיה, והכרתי את תחום הבידור, והוא גם מצא חן בעיניי. אבל תוכנית ריאליטי, זה כל כך לא אני. לא חשבתי אי פעם שהייתי רוצה להיות קשורה לזה. בגלל זה אני שמה את כל המשקל ואת כל החשיבות על המשימות".

אבל הבידור הזה הוא גם מה שמביא את הרייטינג בסוף.
"אני לא מתגאה על כל הסיפור הזה...על כל הדברים האלה שמביאים רייטינג, אתה יודע".

ההצעה של תום?
"כן. אבל זה גם בסדר לחלוטין. אני שמחה עבור כל אחוז רייטינג שיכולתי לתרום, אם בכלל תרמתי. אני מקבלת את העובדה שצריכים לארגן את התוכנית בצורה כזאת או כזאת, אבל אני, באופן אישי, פחות מתחברת לחלק הזה. מה שאותי החזיק, היה התוכן של המשימות, שהוא הרבה יותר חשוב לי. כל הדברים שגם לא רואים בטלוויזיה. הייתי במקומות - באוגנדה דיברתי עם אנשים, ועד היום, בחזרה לרגעים האלה - זה ממלא אותי באושר".