"אני אוציא אקדח ואירה לו בכל הגוף": האם אלי מסוכן?
האח הגדול פרק 39: אלי ממשיך להבעיר שריפות אבל לכותבת טור זה יש רעיון יצירתי איך לעצור אותו + אביבית חושפת סודות מהישבן. מיכל קליינברג, ביקורת
כפי שהובטח בפרומו, אכן קיבלנו אמש פרק של "האח הגדול" מלא צרחות וריבים כשבמרכז כולם - אלי. אלי שלנו, המתוק והחמוד, האכפתי והחברותי, בסך הכל טוען שמי שיירה לו ברגליים הוא ייקח אקדח ויפוצץ לו את כל הגוף, כזה הוא, גם נסיך וגם משורר. אז מי ירה לו ברגליים בעצם? זהו, שאף אחד, אלי הוא כמו נשק אוטומטי שמופעל על ידי כל משב רוח קלה או משק כנפיים של יונה בקצה הרחוב; רק שומע חצי טון כועס, או מילה שהוא לא מבין (וזה קורה הרבה) והופ - הנשק האוטומטי יוצא במחול ה"יריות בכל הגוף" להנאה המחוררת של כולם.
הבעיה של אלי היא כפולה - א. הוא לא חכם. הוא יודע את זה, אנשים לא חכמים מבינים בדרכים שונות לאורך חייהם שאין להם את זה. מכאן שהוא שרוי רוב הזמן בסיטואציה שהוא בעצם לא מבין מי נגדו, מתי נגדו והאם נגדו, ואז כאמור - הוא פשוט יורה כל הזמן ולכל הכיוונים, מה שבטוח בטוח. כך למשל, רועי אמר לו שהוא פרובוקטור, אבל אלי לא יודע מה המילה 'פרובוקטור' אומרת ואתם כבר יודעים מה יקרה, אין ברירה - יריות בכל הגוף.
הבעיה השניה של אלי היא שהוא פשוט אוהב את זה. הוא אוהב לראות אנשים צורחים, מתחרפנים ומאבדים את זה - זה לא מערער אותו, זה לא מטלטל אותו, אין בו עצם אחת בגוף ששואפת לשלום בית והרמוניה. אלי אוהב את הריח של הדם (כל בן אדם שהולך ביומיום עם נשק טעון ונצרה משוחררת - אוהב את הריח הזה) ואכן, אלי קופץ על כל הזדמנות להפוך כל הערה קטנה למופע אור קולי של כסאח ומפגן של 'מכות מתחת לחגורה' מהן.
הפתרון לבעיית אלי
אז מה היה עכשיו אתם שואלים? באמת לא ברור, אבל הבנו שאדל צבועה, דניאל מכוערת מבפנים ורועי לוזר שהולך אחרי מישהי עם חבר 7 שנים - אלי לא בוחל. כמו תנין ביצות, סליחה, תנין שכשוכיות, מי שמתקרב לפה שלו - אוכל אותה. מעניין רק שכולם מאבדים את העשתונות מולו במקום פשוט לבוז לו, להחליף את צרחות "אתה אפסססססס! מי אתה בכלללללללל?!", בשני גלגולי עיניים ביום.
אלי הוא הרי אשף עקבי האכילס וכמו אורטופד סאדיסט, הוא מזהה אצל כל הקורבנות שלו את נקודות התורפה שלהם, הוא גם מודה בזה (וזה אולי ניצוץ האינטליגנציה היחיד שלו), אבל בדיוק בגלל זה הטקטיקה הנכונה היא, בלית ברירה - to fight fire with fire כלומר - ללכת ישר לעקב אכילס של אלי והוא, כפי שמי שמקשיב כבר יודע מסעיף א'- שהוא טיפש. לדבר אליו במילים גבוהות, לגחך בפניו בבוז, לזרוק לו אבחנות פרוידיאניות על עצמו בשקל כבדרך אגב, להתנהג אליו כלא מספיק ראוי אינטלקטואלית - לא להתעצבן עליו, לבוז לו. צר לי, אבל שבויים תמורת מחבלים, עקבי אכילס תחת עקבי אכילס.
הפעוטון של אביבית
אביבית, תבורך נשמתה, היא אובייסלי אדם הרבה יותר טוב ממני והיא פחות או יותר דוגלת בשיטה ההפוכה ממה שאני הצעתי. אביבית מטפחת את אלי, מרככת אותו בשמנים ארומטיים של מחמאות שווא, "בגלל שאתה חכם אני רוצה ש", "אתה יודע, אתה הרבה יותר סקסי כשאתה מתנהג כמו גבר לא ילד", "אני יודעת שאתה חתן פרס נובל לדיפלומטיה אבל בא לי גם שאחרים בבית יידעו" וכו', היא עוטפת כל הערה וביקורת בסופגניות של הסחות דעת, עושה איתו משימות סודיות של "אם תתנהג יפה תקבל מדבקה", קובעת איתו מילת קוד סודית רק של שניהם שהיא תוכל להגיד לו ברגעים שהוא מאבד את זה והם קובעים גם מילה שהוא יוכל להגיד לה, שזה בדיוק כמו שכשהייתי קטנה ופחדתי ממים בעיניים סבתא שלי נתנה לי לחפוף לה קודם את הראש ורק אז היא חפפה לי.
שורה תחתונה - אביבית מגננת את אלי בכל מובן המילה (מלשון גננת) הוא הילד המופרע והבעייתי בגן, שנושך את כל הילדים האחרים והיא הגננת טובת הלב שרואה שהוא דווקא ממש חמוד כשהוא ישן עמוק. מדהימים פה שני דברים - הסבלנות של אביבית, האינסופית, והיכולות האמהיות/טיפוליות/ קואצ'ריות שלה. ודבר שני- זוכרים את סעיף א' מפעם? אז הודות לו, אלי בכלל לא שם לב שהוא התינוק בן השנה של אביבית בר זוהר ושהיא כפסע מלהחליף לו חיתול ולארגן לו חוברות צביעה.
סימה וישראל
בינתיים סימה וישראל בעוד ריב מיותר, סימה מנסה לדרוש מישראל אהבה וישראל - כבר לא אוהב אותה. והוא גם אומר לה את זה: "זה שאת אוהבת אותי לא אומר שאני צריך לאהוב אותך", ישראל לא שוכח לסימה את אותו הטנטרום הבלתי נשכח של 4 השעות ברחבי הבית בו סימה לקחה פומפייה וגיררה עליה את אביבית דק דק, "את הזכרת לי את המקומות הכי אפלים בחיים שלי", הוא אומר לה במשפט מצמרר.
סימה עוד מנסה לתת לו בשארית כוחותיה מעין אהבת אם בלתי מותנית וטוענת שלמרות הכל היא תשמור לו אמונים ותמשיך לאהוב אותו וישראל מנסה להתנער מכל וריאציות האהבה שלה בכל מאודו. בסופו של דבר נפתח לסימה מבער ההתלקחות והיא עוברת לצרחות "אני טהורה ואתה בוגד" ושוכחת שכולנו ראינו את הדוקו על בית"ר ירושלים, "טהורה לעד", ויודעים שהבוגד האמיתי הוא אריאל הרוש.
דרום קוריאה
כמו כל צופי "האח הגדול", גם האח הגדול כנראה כבר הרגיש שאם ישמע עוד פעם אחת בחיים שלו את צמד המילים "חיים שלי" הוא נופח את נשמתו וכך במשימה חדשה - נאסר על מחצית מהדיירים להשתמש בביטוי, מה שהפך את הפרק לסרט אילם מרתק, כמו כן, אסור להם לשאול שאלות ואסור להם להתלונן ובשורה תחתונה זה כבר די ברור שלאח הגדול פשוט כבר יש חור בראש מהם (וזה נהיה אפילו יותר ברור בחדר העינויים).
חדר העינויים
אחרי חודשיים של קדיחות, צעקות, ריבים, תלונות, בקשות, קיטורים ושימוש בביטוי "חיים שלי" משל היה אות אהו"י - האח הגדול נוקם את נקמתו. עם חדר ריק ובו רק קירקורי נטע ברזילי בלופ - זוהי שעתו היפה של האח, נקמתו המתוקה, חדר סימולציה מטאפורי מרהיב לחוויה מהצד השני + תזכורת לאיך החיים של כולנו נראו ונשמעו יום יום, שבועות אחרי האירוויזיון.
הייתה לנו גם משימה בה אלי צריך כל פעם שנשמעים כינורות לצעוק: "דניאל איפה את" והוא מסרב (עושה זאת רק אחרי שאביבית מסבירה לו איזה ילד מקסים הוא יהיה אם יעשה את זה וכמה מדבקות מגניבות יקבל), אח"כ צריך לאכול בצל חי ואלי מסרב, כי באופן כללי - אלי הוא תרומה אדירה לבית.
רגעים לציטוט (במהדורה מורחבת כפיצוי על שבוע שעבר)
אלי לבנות הבית: ביישתן את ההעצמה הנשית", לא, כי "בואי סטוץ"
סימה לישראל: "גם אם תראה אותי מתה אל תעזור לי", חחחחחחחחח
אביבית על אלי: "הוא נהיה ילד לפעמים", כמו שבקנדה נהיה קר לפעמים
אביבית: "אני לא יכולה לתפקד בלי תוחם שפתיים", סימה - הנה כל מה שאת צריכה לדעת
אביבית: "אם אני אראה את התחת שלי זה כל מה שעם ישראל ידבר עליו", כנ"ל
מירב עולה על טיסה: "אין לי כוח יותר אני לא באתי פה להישרדות", הספיריט אנימל שלי
אליאב וולוגר איפור: "שמים את הסופגניה בצלילית", טעים
אלי: "אני אפילו כבר לא חרמן מעצבים", ביצים, ביצים כחולות, ותרנגולות
אביבית: "אבא שלי לא יודע שעשיתי טוסיק בתאילנד", אבא שלי לא יודע שהחזרתי חלב ריק למקרר
