הפרק האחרון של משחקי הכס הביא עימו את הרגע לו חיכינו כל העונה

תמונה

נדמה שמעולם לא הייתה עונה כה מפלגת כמו עונתה השביעית של משחקי הכס. צופים מסוימים (ביניהם, למען הגילוי הנאות, כותב הטור) שמחו לראות את הסדרה משילה מעצמה עלילות משנה מפרכות ומסעות אינסופיים ומשמרת את הדמויות, הדיאלוגים ורגעי התדהמה שאפיינו את פרקיה הטובים ביותר. אחרים גרסו כי בדיוק בכך הייתה טמונה חולשתה של העונה. כך או כך, יהיה קשה שלא לצאת מרוצה מפרק הסיום של משחקי הכס. יש פה מספיק אינטריגות, פוליטיקה, אסטרטגיה, מוות ופנטזיה כדי שכולנו נוכל להרגיש שבעים עד שתגיע העונה הבאה והאחרונה.

 

על אף אורכו חסר התקדים, הפרק הזה לא מבזבז זמן. מחנה דאינריז ומחנה סרסיי נפגשים בהריסותיו של מעין אמפיתיאטרון עליו נרמז לנו כי תכליתו הייתה כליאתם של דרקוני שושלת טארגריאן, על מנת שלא ישרפו את הממלכה על יושביה. הטענה כי הדרקונים לא היו מסוגלים להבחין כלל בין אוהב לאויב ובין חיה לאדם מעט תמוהה בהתחשב ביכולות הקוגנטיביות הגבוהות שכבר ראינו את דרקוניה של דאינריז מפגינים. מצד שני, ייתכן גם ושליטתם של אבותיה של דאינריז בדרקוניהם לא הייתה מוחלטת כמו זו שלה בילדיה.

 

תמונה

דאינריז מגיעה לזירה בדרמטיות אופיינית, רכובה על דרקונה. תאמרו מה שתאמרו על סרסיי, האשה הזו יודעת לשמור על קור רוח. סביר כי גם היא המומה מהצפייה בשני דרקוני ענק נוחתים ליד מאבטחיה, אולם היא לא שוכחת להעיר לדאינריז בפולניות מדויקת על איחורה.

 

לאחר שהמתח הראשוני בין שלל המתנקשים והמונרכים שבזירה מופג, בעיקר הודות לטיריון - אשר הכושר הדיפלומטי שלו בעונה הזו היה בשיאו - ניגש סנדור קלגיין לבצע את המלאכה לשמה התכנסו כולם. הוא פותח את הארגז בו נמצא המת המהלך אותו שבו בעמל רב ג'ון ואנשיו בפרק הקודם, והתוצאה אפקטיבית אף יותר ממה שיכולנו לאחל לו: המת המהלך נשפך החוצה מן הארגז ומסתער, באינסטינקטים בריאים, ישירות על סרסיי.

 

אגב, ניתן בשלב זה לתהות האם לא היו נחסכות לממלכה צרות רבות לו היה קלגיין נותן למת המהלך לרצוח את המלכה המכהנת. זה לא היה ג'נטלמני, בוודאי שלא בנוכחותו של ג'יימי, אולם אם סרסיי היא דמות כל כך מרכזית שיש צורך בתצוגת תכלית שכזו על מנת לשכנעה, לא היה עדיף פשוט להוציאה מהמשחק? כך או כך, על פניו הטריק עבד: סרסיי מבינה את חומרת האיום ומסכימה להפסקת אש זמנית עד להבסתו. היא מציבה רק תנאי אחד: שאנשי הצפון, בפיקודו של ג'ון, יישארו מחוץ ללחימה גם לאחר תום הפסקת האש.

תמונה

מדובר בתנאי תמוה מעט. מבין כל כוחותיה האימתניים של דאינריז - דרקונים, שבטים דותראקיים, צי אגדי - סרסיי מבקשת להשבית דווקא את בעל הברית הפחות משמעותי של אם הדרקונים. אולם אין זה משנה, מפני שתמיד ניתן לסמוך על ג'ון שלא יפספס הזדמנות לפספס הזדמנות. הוא מסרב לתנאי שהציבה סרסיי בטענה כי הדבר יפר את נאמנותו לדאינריז, ובכך נותן לסרסיי תירוץ טוב לעשות את מה שכנראה רצתה לעשות מלכתחילה: לפוצץ את הישיבה ולהמשיך במלחמה.

 

מי שנשלח פנימה לנסיון שכנוע נוסף הוא אחיה טיריון, מי שרצח את אביה של סרסיי (וכך הוביל, לטענתה, למות ילדיה ובאופן כללי לכל דבר רע שאי פעם קרה למישהו בכל מדינה ובכל זמן). טיריון יודע שהדרך אל ליבה של סרסיי עוברת ברחמה ולאחר נאום נרגש (אותו אנו לא זוכים לשמוע) על עתיד ילדנו, משכנע את סרסיי להסכים להפסקת האש. סרסיי לא רק מסכימה להפסקת האש, היא אף מורה על שליחת חייליה לצפון על מנת שיחברו ללוחמים במהלכים הלבנים. מדובר ברגע מרגש במיוחד. וזו בדיוק הסיבה שהוא מרגיש קצת מוזר. סרסיי נותנת לאחיה, האדם השנוא עליה בעולם, לשכנע אותה להפסקת האש? ואז עוד מסכימה להצטרף באופן אקטיבי למלחמה? ללא תנאים מוקדמים?! המהלך הזה עובד על דיינריס והקבינט שלה. עלינו לא.

 

ואכן אנו מגלים, וג'יימי מגלה גם הוא לתדהמתו, כי לסרסיי אין באמת כוונה לסייע לדאינריז או לשמור על הפסקת האש. מבחינתה המהלכים הלבנים הם אכן איום משמעותי וככזה יש לו פוטנציאל נפלא למוטט את כוחה הצבאי של דאינריז. ומה יהיה כאשר מלך הלילה ינצח ויגיע לווסטרוס? סרסיי מעדיפה שלא לעסוק בשאלות קטנוניות שכאלו ביום יפה שכזה.

 

רבים הניחו כי זה בדיוק סוג הסיטואציות שיכול להוביל בפרק הסיום למה שרובנו מניחים כבר זמן רב שהולך לקרות: ג'יימי, קוטל המלכים, ייאלץ לקטול את מלכתו. זה אומנם לא קורה, עדיין, אבל מה שקורה הוא לא פחות כואב לסרסיי: ג'יימי נוטש את מלכתו. הוא מכריז בפניי סרסיי כי הוא את הבטחתו להילחם במהלכים הלבנים יקיים. סרסיי מאיימת להוציאו להורג, אולם ג'יימי יודע, כפי שסרסיי יודעת, שזהו איום סרק. אפילו היא לא מסוגלת לכך. עד שתהיה יום אחד מסוגלת לכך.

 

תמונה

כמובן שאי אפשר לסיים את העונה בלי מוות משמעותי אחד לפחות ואת המחיר על המסורת הזו משלם פיטר בייליש. לאחר שבועיים בהם נתנה לו ולנו את הרושם כי היא שומעת לעצותיו והולכת ומתקרבת להחלטה לרצוח את אריה, אנו מגלים כי מאחורי גבו של בייליש (ומאחורי גבנו - דבר לא אופייני לסדרה) נרקמה בכלל תוכנית אחרת, אותה מוציאה סנסה לפועל באופן מושלם. מה שנראה כמו העמדה של אריה לדין בעוון בגידה מתגלה למעשה כהעמדתו של בייליש לדין, בעוון שורה בלתי נגמרת של פשעים. מהנה במיוחד לראות אותו על הרצפה מתחנן לרחמים, מהנה עוד יותר לראות את גרונו משוסף על יעדי אריה. יחד עם זאת, יש חוסר נוחות מסוים בצפייה באופן בו רצחנותה של אריה כבר לא נתפסת כסטייה, אלא כתכונה חיובית אותה יש לא רק לקבל אלא גם לתעל לצורכי הוצאות ממלכיות להורג.

 

יש משהו משעשע בדיאלוג הדרמטי בין סאם ובראן - שני האנשים האלו מספרים אחד לשני פרטים מדהימים בזה אחר זה: בראן מספר לסאם שג'ון הוא למעשה בנו של רייגר טרגריאן ואילו סאם משלים את הפאזל ומספר לבראן שג'ון אינו ממזר, שכן רייגר וליאנה התחתנו באופן חוקי. כלומר- ג'ון הוא למעשה המלך החוקי של ווסטרוס. זה משעשע משום ששום דבר מזה לא חדש לנו. אנו ידענו את שני הפרטים. כמו שידענו שבסופו של דבר אנו נצפה במחזה שנגלה לנגד עינינו בתום הסצינה הזו: ג'ון סנואו, הגיבור שלנו, האיש שזקף את קומתו של בית סטארק, מגשים את ייעודו ההיסטורי ושוכב עם דאינריז טארגריאן דודה שלו. בעוד הרומן בין האח והאחות לבית לאניסטר נגמר, רומן אחר בין בני משפחה בווסטרוס נולד. הריעו!.

 

טוב שהשניים האלו הגשימו את ייעודם שכן אנו נצטרך אותם בעונה הבאה בשיא כוחם - מלך הלילה, רכוב על הדרקון אותו החזיר לחיים בסוף הפרק הקודם, שורף את חומת הקרח המפרידה בין עולם החיים ועולם המתים. המהלכים הלבנים החלו באופן רשמי את מסעם לבירה. אין טעם להתעכב על שאלות מיותרות כגון כיצד מצליחים המהלכים הלבנים להתקרב לחומה למרות הכישופים שהוטלו עליה (כישופים אשר מנעו עד היום את חזרתו של בנג'ן סטארק לביתו) או מה בדיוק הייתה תוכניתו של מלך הלילה כאשר הצעיד את כוחותיו אל החומה בטרם התמזל מזלו ונפל בחכתו הדרקון. אלו שאלות מעניינות, אולם בלתי רלוונטיות לאחר פרק מצוין שכזה. ולמי שבכל זאת מעוניין לדון בהן, זה בסדר- כעת יש לכם זמן. הרבה מאוד זמן.

לביקורות קודמות:

משחקי הכס פרק 4: "שלל מלחמה"
משחקי הכס עונה 7 פרק 5: בשבחי הדיפלומטיה
משחקי הכס, עונה 7 פרק 6: המוות הוא האויב

: