משחקי הכס, עונה 7 פרק 6: המוות הוא האויב
שורה של טעויות גדולות מאוד מצד דמויות אהובות מאוד הביאה עלינו את הפרק לו חיכינו כל חיינו. טור משחקי הכס
אם לא צפיתם בפרק השישי של העונה השביעית של משחקי הכס, תעזבו עכשיו. לא, באמת, הדברים האלו לא נאמרים כעלבון חלילה אלא כאזהרה שהאירועים שחווינו ב "המוות הוא האויב" הם כל כך מרעישים, כל כך מטלטלים, שצריך קודם כל להתכנס פה לרגע קט, מסביב למדורה, ולוודא שאכן ראינו את מה שראינו עכשיו: אז דרקונים נלחמו במהלכים לבנים, כן? ואחד הדרקונים מת והוחזר לחיים על ידי מלך הלילה, כן? כל זה קרה? אוקיי. בסדר. רק וידאתי.
אחת הסיבות לחוסר היכולת להפנים שמה שקרה באמת קרה היא התזמון. למען הסר ספק: שום דבר מהותי שקרה בפרק הזה לא היה בלתי-צפוי. הנחת העבודה של כולנו הייתה שבשלב מסוים דרקונים יירקו אש על זומבים, זה אך טבעי. איזו עוד דרך סבירה יש ל "שיר של אש וקרח" להסתיים מאשר במאבק האולטימטיבי בין יורקי אש ואנשי קרח. גם מותו של אחד הדרקונים בקרב והפיכתו ל "מהלך לבן" בעזרתו האדיבה של מלך הלילה היא אירוע אשר רבים ממעריצי הסדרה חזו (ולמען הגילוי הנאות, אני פקפקתי בהיתכנותו).
אך האירועים האלו נתפסו כתמונות הסיום של הסאגה כולה. הקרב הסופי, האולטימטיבי, לאחר שמשפחות כגון לאניסטר וגרייג'וי כבר יחלפו מן העולם ומה שיישאר זה רק מלחמת אור בחושך. והנה אנחנו מוצאים את עצמנו, אומנם לקראת סוף העונה אך עדיין עם כמעט 8 שעות של טלויזיה לפנינו עד תום הסדרה, כאשר דיינריס כבר עלתה על דרקונה ורכבה עימו צפונה. וכעת לאחר שראינו את תוצאותיו ההרסניות של המהלך הזה נשאלת השאלה: לאן הולכים מכאן? אנחנו יודעים עם סוף הפרק הזה הרבה יותר על דרקונים ועל מהלכים לבנים, אך הרבה פחות על הכיוון אליו הולכת הסדרה. תיאוריות רבות ייאלצו להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה הווסטרוסית ומפות יצוירו מחדש עכשיו שמאזן הכוחות שנבנה במשך מאות שנים השתנה בתוך כ 60 דקות.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
מלחמה, שלום וסירי לילה: משחקי הכס, ביקורת
ג'ון הג'יהאדיסט: משחקי הכס פרק 2, ביקורת
משחקי הכס - פרק 3: הצדק של המלכה
משחקי הכס עונה 7 פרק 5: בשבחי הדיפלומטיה
לא תהיה ברירה אלא לדבר על כלל הדברים שקרו בפרק הזה, גם אלו שהם לא דרקון שהורג זומבים ומוחזר לחיים. זה הפורמט. אז נעשה זאת כעת, ובקצרה, על מנת שנוכל להמשיך ולדבר על מה שמעניין באמת. אז תוכניתו של פיטר בייליש לסכסך בין האחיות לבית סטארק הצליחה. מוכרחים להיות כנים ולומר שהיא הצליחה פחות בגלל גאונותו המוכחת של בייליש ויותר בגלל התנהגותה של אריה, הנעה בין טיפשות לפונדמנטליזם. הרי אחיה ההרוג רוב לא נפל במלכודת מכתבה של סנסה כאשר הייתה לו הזדמנות. ודווקא אריה, תמימה הרבה פחות מרוב, מסרבת להבין את הסיטואציה שבה סנסה הייתה וגם כאשר היא כבר מבינה אותה, היא מתעקשת כי לא היה עליה לכתוב את המכתב, ואין זה משנה אילו מין לחצים הופעלו עליה.
על כך עונה לה סנסה בצדק רב ובחוכמה כי היא עברה דברים שאריה לא הייתה מסוגלת לדמיין וכי עצם נוכחותה של אריה בחיקה הבטוח של ווינטרפל התאפשרה תודות ליכולותיה של סנסה להתגבר על צלקות חייה ולהילחם על ביתה. אין מילה אחת לא נכונה בדבריה של סאנסה. במונחים של משחקי הכס, אריה זכתה לחיים קלים יחסית. כן, היא נאלצה לצפות באביה מוצא להורג. היא סוג-של נאלצה לצפות גם באחיה ואמה מוצאים להורג. כלומר- אריה *ראתה* הרבה דברים קשים בחייה. אבל לסבל של סאנסה - מהנישואים לג'ופרי הסאדיסט ועד לנישואים לרמזי הסאדיסט עוד יותר- אין אח ורע בסדרה הזו.
בפרק המתאפיין בטעויות גדולות, סנסה עושה את אחת מהגדולות ביותר - בעצתו של בייליש, היא מגרשת את בריאן ומוצאת את עצמה חסרת הגנה אמיתית אל מול אריה אשר נראה כי הולכת ומאבדת את שפיותה. כאשר סנסה מוצאת את פניהם של מספר אנשים מתים בתיק הצד של אריה כבר ברור לה לחלוטין כי זו לא האחות שהיא הכירה.
אוקיי - בחזרה לעולם שמעבר לחומה ולכוח המובחר שנשלח לשם, בראשותו של ג'ון. הטעות הראשונה היא בעצם שהייתו שם. התפיסה כי הבאת מת מהלך לסרסיי תגרום לה לשנות את עורה בן-רגע, לחדול ממלחמתה על הכס ולהפנות את כל משאביה לצפון היא נאיבית, במקרה הטוב. סרסיי אולי תשתכנע כי המהלכים הלבנים הם כוח משמעותי, אך בהיכרותנו את מבנה האישיות שלה- לא פחות סביר שתנסה לכרות איתם ברית מאשר שתילחם בהם.
ההאזנה לדיאלוגים המצוינים בין חברי הכוח מבהירה לנו שני דברים: ראשית, שיש קו ברור המחבר בין אבירים עתיקים הנלחמים באנשי קרח ובין טירונות 02 צה"לית: בשני המקרים אתה תמצא את עצמך עם אנשים שאתה לא כל כך אוהב, מנהל שיחות שהיית מעדיף לא לנהל. זו ככה"נ החוויה הצבאית הבסיסית, בין אם האויב הוא המוות - כדברי בריק דונדאריון הגדול- או סמל המחלקה שהיה מעלייך בתיכון וכעת מודה על ההזדמנות לנקום בך על שיצאת עם האקסית שלו.
ושנית, שהמסע הזה כנראה לא ייגמר טוב. מעולם במשחקי הכס לא ניהלו דמויות דיאלוגים כה ארוכים וכנים מבלי לאבד את ראשן זמן קצר לאחר מכן.
כבר מתחילתו של המסע הזה ברור לנו כי מישהו פה לא נערך כראוי. הכוח מותקף על ידי דב-מהלך לבן, ומצליח אומנם להדוף אותו אך במחיר פציעתו - ובסופו של דבר מותו - של ת'ורוס. כלומר, עוד לפני שבכלל שבו זומבי אחד, עוד לפני שראו את פניו של מלך הלילה או מי מסגניו, החבורה הזו איבדה דמות אומנם משנית אך כזו המסוגלת להחזיר אנשים לחיים. זה יכול היה לעזור במשימה בה הסיכויים להיהרג כה גבוהים.
לאחר מכן כאשר נתקל הכוח בקבוצת מהלכים לבנים המובלת על ידי אחד מהסופר-מהלכים לבנים היא מגיעה להבנה קריטית להמשך הסדרה: שכאשר הורגים אותו, כפי שעושה ג'ון בקלות מפתיעה, כל המתים אשר הוא החזיר לחיים נופלים ביחד איתו.
אין הרבה זמן לחגוג את ההבנה הזו, שכן גיבורינו מוצאים את עצמם לצערם הרב תחת מצור, מוקפים במהלכים לבנים אשר אינם מתקרבים אליהם עקב המים המקיפים את הקבוצה. את הטעות הגדולה הבאה עושה סנדור קלגיין, ואוי כמה שזה כואב. במהלך המשחק אותו פיתח קלגיין המשועמם מהמצור - זריקת אבנים על שלדים - הוא חושף בטעות בפני המהלכים הלבנים כי המים קפאו והם יכולים להתחיל להתקדם אל עבר הכוח. אגב, ראוי לגנות בהזדמנות זו גם את הקולגות של קלגיין שלא עצרו אותו בזמן ואיפשרו את הפרובוקציה המיותרת הזו.
לפני שנגיע לטעויות הבאות, כדאי להתעכב לרגע על טיפשותם של המהלכים הלבנים. כן, אני מבין שמדובר בעדר של שלדים שהוחזר לחיים באופן מלאכותי. אבל בחייאת, לא להבין שהמים קפאו?? כאשר מחברים לכך את העובדה שדרג הקצונה הבכירה של המהלכים הלבנים, קבוצה יחסית קטנה, מביא להשמדתם של כל השלדים אותם עוררו, נראה כי איום המהלכים הלבנים הוא אולי לא חמור כפי שניתן היה לחשוב.
כך אנו מגיעים למערכה האחרונה, זו שבה דיינריס מתעלמת מעצתו של טיריון ומרחפת עם דרקוניה אל מעבר לחומה לסייע לג'ון. תראו, אני אוהב את ג'ון ואני אוהב את כל מי שנמצא איתו שם ב "מפרץ החזירים" הזה. אבל גם זו טעות. דיינריס לא יודעת את מה שאנחנו יודעים - שאסור שג'ון ימות שכן מיועד לו תפקיד קריטי לסיומה של הסאגה. מבחינתה הוא רק הבחור הזה שהיא נדלקה עליו. על זה מסכנים את הדרקונים? אלו אשר את מכנה ילדייך? ודיינריס משלמת מחיר גבוה.
מלך הלילה משליך כידון קרח עוצמתי ומפיל אל הקרקע את אחד מדרקוניה של דיינריס. והפעם לא מדובר בפציעה קלה כמו מהעקרב אותו ירה ברון. הפעם הפגיעה היא אנושה. הדרקון צונח אל הקרקע ומת. אגב, מבלי להישמע קטנוני מדי ברגע מצער זה- גם זו תוצאה של טעות. הפעם של ג'ון - אשר במקום לעלות כבר על הדרקון עליו טיפסו חבריו ולברוח מהמקום הוא נשאר וממשיך להילחם. למה? בשביל מה? בשביל לחסל עוד איזה שלד?. לבסוף נמלטים דיינריז והחבורה, ללא ג'ון אשר נשאר לטבוע באגם ודרקון אחד מסכן אשר שילם את המחיר על טעויותיהם של אחרים.
ג'ון כמובן לא מת. הוא ניצל ברגע האחרון על ידי דודו בנג'ן - מי שפעם היה חבר במשמר הלילה ועל רקע לא ברור הפך ל "חצי מת מהלך" ומעביר כעת את רוב ימיו בהרג ספוראדי של זומבים באמצעות עששית. על אף החוויה הקשה הזו אין מה לרחם על ג'ון, בסצינה הבאה הוא כבר שוכב מיטה במיטה חמימה כאשר לצידו יושבת דיינריס ואוחזת בידו. הרומן בין השניים האלו הוא כבר בלתי נמנע וזה עלה לג'ון רק בעוד כמה דקות של חרדה מעבר לחומה.
דיינריס רואה כאמור בדרקוניה את ילדיה. לכן תתנחם אולי בכך שבנה לא לחלוטין נפרד מהעולם - מעבר לחומה מחזיר מלך הלילה את הדרקון ההרוג לחיים, הפעם כילד של אבא. היא מכריזה בדרמטיות כי היא וג'ון יהרגו ביחד את מלך הלילה. אנו טרם יודעים מי הוא בדיוק מלך הלילה ומה הוא רוצה. את התשובה אהמר שתספק בקרוב, אולי כבר בשבוע הבא, עוד דמות עם ילדות לא קלה: בראן סטארק.