משחקי הכס - פרק 3: הצדק של המלכה

 

אז המלחמה החלה. כאילו, ה - מלחמה. נכון, כבר היו אי אילו מלחמות בסדרה הזו, אבל נראה שהשבוע נורתה בשעה טובה יריית הפתיחה של הקרב הארוך והעקוב מדם אליו נערכנו בעצם מאז מותו של נד סטארק ואשר ילווה אותנו אל תוך השנה הבאה ואל סופה של הסדרה.

 

לפני שנגיע לסרסיי לאניסטר ואחיה ג'יימי, הכוכבים האמיתיים של הפרק הזה, חייבים לדבר על קרובי משפחה אחרים - ג'ון ודיינריז. זה היה הבליינד-דייט המיוחל ביותר בתולדות הטלויזיה - שני סמלי המין הגדולים ביותר של ווסטרוס, שתיים מהדמויות הפופולריות ביותר בסדרה, שני השורדים הכריזמטיים ביותר - סוף סוף נפגשים. וכדרכם של בליינד-דייטים, זה התחיל לא טוב. לדיינריז וג'ון אין רק מטרות שונות ביותר, מדובר בשני אנשים שונים ביותר. דיינריז מעבירה את רוב מפגשה הראשון עם ג'ון בפליאה על כך שהוא אינו כורע בפניה ברך. לפני הכול, לפני שכל אחד מסביר לשני מה בדיוק הוא רוצה ממנו, צריכה- לשיטתה של דיינריז - להגיע כניעה. ואז ניתן להתחיל לדבר.

 

ג'ון מסביר לדיינריז שהוא בכלל הגיע כדי לבקש את עזרתה במלחמתו במהלכים הלבנים אבל שאם כבר היא מעלה את הנושא, אז הוא ישמח להזכיר לה שאביה רצח רבים מבני משפחתו וכל הקטע הזה של "ברית היסטורית" עובד רק כשצד אחד לא משתגע ורוצח צד אחר. אין זו הפעם הראשונה בה אנו דנים בהיבריס של דיינריז - המתחיל בצורך לשמוע את שלל תאריה המלאים בכל פעם שהיא מוצגת בפני דמות אחרת וממשיך בהכרזה, דקות ספורות לאחר כניסתו של ג'ון סנואו להיכל הכס, כי הוא אשם במרידה נגדה. למעשה, דבריה של דיינריז לג'ון לפיהם היא "נולדה לשלוט בשבע הממלכות" לא רק שמכתימים את מה שהיה כה יפה בקמפיין החיובי של החאליסי אשר קידם אג'נדה לפיה המלוכה אינה ניתנת בירושה אלא שייכת לזה אשר ישתמש בה על מנת להיטיב עם העם, אלא גם נשמע קצת יותר מדי כמו מה שדמות במשחקי הכס אומרת כמה פרקים לפני שהיא מתה.

 

אבל לבסוף, ולאחר מאמץ דיפלומטי מעורר הערצה מצד טיריון - מבינים ג'ון ודיינריז שלשניהם יש פשוט יותר מדי מה לסכן בשביל שיוותרו על  הברית הזו. היא צריכה גיבוי - צבאי ופוליטי- לקמפיין שלה ההולך ומתרסק אל תוך עצמו. ואילו הוא צריך, לכל הפחות, את זכוכית הדרקון הנמצאת בדרגונסטון בשפע. עד כאן הפוליטיקה, אבל מה לגבי כימיה אישית? האם יתגשם חלומם של מעריצי הסדרה והספרים וג'ון ודיינריס ישתדכו? חלום שאגב מעוגן במיתולוגיה של הסיפור עצמו : אסור לשכוח שדיינריס היא למעשה דודתו של ג'ון, מוזר ככל שזה יישמע, ושגילוי עריות נחשב לדבר מקובל לחלוטין בקרב בית טארגריאן, אליו משתייכים שניהם (ללא ידיעתם). לקראת סוף הפרק כבר ניתן לראות ניצנים ראשונים של חיבה מסוימת בין השניים. או לפחות הבנה הדדית. האם זה יספיק? לא בטוח.

 

 

מי שגילוי העריות ביניהם כבר לא רק גלוי וידוע אלא כעת מוצג בגאווה לעולם הם סרסיי וג'יימי. רגע אחרי ששיבחה את יורון גרייג'וי על כך שהביא לה שבויי מלחמה שווי ערך במיוחד והבטיחה לו כי אחרי ניצחונה במלחמה תעניק לו את מבוקשו - כלומר את גופה ואת 7 הממלכות עליהן תשלוט, מוצאים את עצמם סרסיי וג'יימי לראשונה מזה זמן רב שוב במיטה. ומה שפעם היה הסוד המסוכן ביותר בממלכה  - כל כך מסוכן שבראן נדחף מחלון בגללו - אפילו לא נהנה ממדיניות עמימות ישראלית. לסרסיי לא אכפת שכל העולם יידע שהיא ואחיה שוכבים. והאמת? למה שיהיה לה אכפת? מזה זה בעצם משנה בשלב הזה?

 

מה שיותר חשוב זה שסרסיי וג'יימי הם הילדים של אבא שלהם. זה כבר ברור. לאחר שדרשה מיורון שיוכיח את יכולותיו ובכך הביאה על דיינריס את תבוסתה הראשונה, זוכה סרסיי לניצחון נוסף - כפול - בדמות הבסת בית טיירל וכיתור חייליה של דיינריס אשר כבשו , בהיעדר התנגדות מכוון, את צוק קאסטרלי - מושבם ההיסטורי של הלאניסטרים. ג'יימי וסרסיי  זוכים להישגים מרשימים בשדה הקרב מפני שהם משלבים חוכמה (ג'יימי למד מהאופן בו הובס בעבר על ידי רוב סטארק כיצד להביס את אויביו שלו) ונכונות להקריב את סמלי המשפחה על מנת לשמר אותה. הם יודעים שסנטימנטליות ונוסטלגיה היו אולי מצילים את הצוק, אך פוגעים באינטרס המשפחתי הכולל. אביהם טייוין, עם כל חיבתו להיסטוריה ומסורת, היה עושה בדיוק את אותו הדבר.

 

 

 

סרסיי זוכה ללא מעט נקמות מתוקות בפרק הזה - החל ממותה של אולנה טיירל (החושפת בפני ג'יימי את מה שרובנו כבר הנחנו- שהיא תיכננה את ההתנקשות בג'ופרי) ועד להזדמנות להתעלל באלריה סאנד אשר רצחה את בתה של סרסיי מירסלה וכעת תיאלץ לצפות בבתה גוססת אל מול עיניה. אך סרסיי אינה רק סאדיסטית - היא גם פוליטיקאית. והיא משכילה לכרות ברית עם אחד המוסדות החזקים ביותר בממלכה : בנק הברזל של בראבוס. קל להתעלם מחשיבותו של בנק בעולם של דרקונים ומתים-מהלכים, אך כפי שסטאניס ברת'יאון כבר למד פעם על בשרו: כדי להרוג מהלכים לבנים, כדי להרוג כל אויב, צריך מזומן. פקידי בנק הברזל ידועים כמי שרודפים עד חורמה את מי שחייב להם כסף. וכפי שסרסיי מעירה בפניהם בצדק, להשקיע בגדודים דותרקיים אשר מעולם לא החזיקו בחשבון בנק זה אולי קצת פחות חכם מלהשקיע בבית אשר סימן ההיכר שלו הוא שהוא תמיד משלם את חובותיו. בית יציב וחזק עם ידיים בוטחות על ההגה.

 

אין מה לקנא בסרסיי. כאשר מסתכלים על התמונה כולה - על שלל דרקוניה, מהלכיה הלבנים וכוחותיה הקדומים אשר נוכחותם אינה מקרית (ואשר נראה שהשתלטו כעת סופית על בראן, המנסה ללא הצלחה להסביר לסאנסה מה זה אומר שהוא כעת עורב עם שלוש עיניים) עדיין קשה לראות איך היא שורדת את הסיפור הזה, או לפחות נשארת רלוונטית להמשכו. אבל לפחות לבינתיים, לפחות השבוע, בית לאניסטר הוא המנצח הגדול. המנגינה המלווה את רוב חציו השני של הפרק - אל תוך כתוביות הסיום-  היא של "גשמי קסטמיר", שירו המסורתי של בית לאניסטר. אותו השיר אשר הושמע בחתונתו של רוב סטארק לפני שנרצח. השיר מספר על בית ריין אשר הושמד לאחר שניסה למרוד בטייוין לאניסטר ומושמע פעמים רבות על מנת להזכיר לאנשים מה קורה למי שמנסה למרוד באריה המוזהב. אז כן, תנאי הפתיחה עדיין לטובתה של דיינריז, אבל לגיטימי לתהות האם גם היא תהיה לבסוף רק סיפור לשיר נוסף של בית לאניסטר.