מלחמה, שלום וסירי לילה: משחקי הכס, ביקורת

משחקי הכס פתחה את עונתה השביעית בדיוק כפי שהייתה צריכה, עם פרק יעיל, מהודק ומשביע שמיקד אותנו סביב שני הנושאים שייתכן ויהדהדו לאורך כל העונה: הצורך להפסיק לריב על שטויות ולהתאחד אל מול איום קיומי והבאסה הכללית שהיא למלוך.

הפרק הזה מדגים באופן הטוב ביותר את המקום השונה מאוד שהסדרה הזו, ויחד איתה אנחנו הקהל, נמצאים היום. אם פעם נהנינו להתפלש בפוליטיקה והתככים הפנים ווסטרוסיים ולייחל לניצחון הסטארקים על הלאניסטרים, היום אנחנו מסתכלים על המפה הבלתי רלוונטית בעליל שהורתה סרסיי לאניסטר לצבעי המסכן שלה לצייר על רצפתה ורוצים רק לזעוק לה: זומבים, יור גרייס! פאקינג זומבים! איך את לא על זה??

ואם פעם העלמנו בקלות רבה עין ממעשיהם הבעייתיים בלשון המעטה של גיבורי הסדרה בטענה כי "ווסטרוס היא מקום מורכב", היום אנחנו כואבים בטבעיות את כאבה של דמות מרכזית הנאלצת להתמודד עם רגשות האשם על מעשיה בעבר (עוד על כך בהמשך).

העונה נפתחה בסצינה מוצלחת במיוחד, בה מרעילה אריה סטארק את בני בית פריי - אשר את העומד בראשו רצחה בסוף העונה שעברה לאחר שהאביסה אותו בבשר צאצאיו. אפשר לומר הרבה דברים על הפיכתה של אריה מילדה במנוסה למתנקשת חזקה וכריזמטית ועל הכיוון הפמיניסטי הכללי אליו הולכת כביכול הסדרה בפרקיה האחרונים, אבל כדאי גם לציין על הדרך שנראה שאריה סטארק נמצאת בעיצומו של התקף פסיכוטי מתמשך כאשר את רציחותיה האחרונות היא כבר מבצעת בהנאה הנראית כמבית מדרשו של רמזי בולטון.

אחיה של אריה, בראן, מוצא את עצמו בפרק הזה דווקא במקום חיובי יחסית - הוא חובר לאנשי משמר הלילה אשר השלימו את המהפך היח"צני המוצלח שלהם והעיפו משורותיהם את שלל האנסים, רוצחים וסתם מניאקים אשר פעם היוו את ליבת הארגון.

בראן הוא דמות בלתי אהודה אך חשובה ויהיה מעניין לראות כיצד בדיוק הבחור הזה הולך להשתלב בהכול ואת התמודדותו עם ההבנה המשמעותית המכה בפרק הזה גם בג'ון וסרסיי שעם כוח גדול באה לא רק אחריות גדולה אלא גם כאב ראש לא קטן.

מה שמביא אותנו לג'ון סנואו - האיש אשר יצא לאבט"ש נצחי ומצא את המלוכה - ואחותו סאנסה. לא צריך להיבהל יותר מדי מהמתיחות בין השניים - זו מתיחות טבעית בין אח המופקד על הבסת צבאות השאול ואחות אשר לא מבינה מדוע אחיה סלחן כל כך כלפי ילדיהם של אלו אשר נשבעו אמונים לתת-האדם השפל הקרוי רמזי בולטון. הכעס של סנסה על נכונותו של ג'ון לקבל את ילדי ה "מורדים" בחזרה אל משפחת הצפון מובן בהתחשב במה שעברה וראתה. אבל ניתן גם לפרגן לג'ון על צעד מנהיגותי נכון ופרגמטי מצד אדם אשר פעמים רבות נטען (לא בהכרח בצדק) כי הוא לוחם מרהיב אך מנהיג כושל.

צ'ה ג'ווארה אמר פעם כי זה עצוב כשאין לך חברים, אך עצוב יותר כשאין לך אויבים. מהבחינה הזו קשה להבין את עננת התוגה השורה על סרסיי לאניסטר במעלה מלך. אנו עדים לנאום קודר במיוחד אותו נושאת סרסיי בפניה אחיה ג'יימי על הצורך להביס את אויביהם הרבים ולבסס את שושלתם (שושלת אשר ג'יימי מעיר בפניה בעדינות כי לא נשאר ממנה הרבה אחרי מות כל ילדיהם). כאשר מעמת ג'יימי את סרסיי עם חולשתו הצבאית של בית לאניסטר ומעמדו הגיאו-פוליטי הירוד, היא חושפת את הגו'קר שלה: יורון גרייג'וי, הדוד השיכור של ת'יאון ויארה. העסקה פשוטה למדי: יורון יביא את ספינותיו והיא תביא את עצמה. סרסיי כבר הייתה נשואה בסדרה הזו לגברים לא פשוטים, אבל יורון נראה כמו משהו אחר. על פניו מעמדה המדיני של סרסיי לא מזהיר, אך מדובר בדמות שהוספדה כבר אינסוף פעמים בשנים האחרונות ועם זאת מצאה את עצמה שולטת על שבע הממלכות.

את סאמוול טארלי עזבנו בסוף העונה השישית בארכיון צה"ל של ווסטרוס -לשם הלך על מנת ללמוד על הדרכים בהן אמורה האנושות להביס את ההלכים הלבנים. את רוב זמננו עם סאם אנו מבלים בצפייה בו מרוקן את סירי הלילה של קשישי הארכיון ואוכל מרק שנראה באופן חשוד כמו מה שרוקן מסירי הלילה. הסצינה המשעשעת והדוחה הזו משמשת בעיקר כחימום לקראת שני הגילויים המשמעותיים של סאם: הראשון הוא כי יש כמות נאה של "זכוכית דרקון", ההכרחית להבסת ההלכים הלבנים, בדרגונסטון והשני הוא כי ג'ורה מורמונט חי. לא יפה כמו פעם, אבל חי.

וכך נותרנו עם שתי הסצינות המשמעותיות ביותר בפרק: סאנדור "הכלב" קלגיין, אשר נצפה לאחרונה כאשר הוא מצטרף לכת מעריצי אדון האור של בריק דונדאריון מגיע מלווה בחבריו החדשים לבית נטוש. קלגיין כבר היה בבית הזה פעם. הוא שדד אב ובתו אשר כעת כל שנותר מהם הוא שני שלדים. לאחר דיון פילוסופי מתבקש על קיומו של אדון האור והאופן בו הוא מקבל את החלטותיו, מתבקש קלגיין להביט אל תוך האש הבוערת באח. אנו לא רואים את מה שקלגיין רואה, אך הוא מתאר זאת בבהירות: החומה. הלכים לבנים. הרס וחורבן. קלגיין - האתאיסט המושבע - נראה כמי שהשתנה בין רגע. בסצינה הבאה הוא כבר עומד וקובר את האב והבת אשר רעבו למוות. זהו לא רק הרגע בו קלגיין, אשר קיבל הצצה לעתיד של מוות ושכול , בוחר לכבד את המתים כל עוד ניתן. זהו גם רגע נדיר בתולדות הסדרה בה דמות נראית כמתייסרת ממש על דברים אשר עשתה בעבר. האב והבת אשר היו בעונה אחרת דמויות משניות ביותר קיבלו בפתיחת העונה השביעית קבורה מכובדת - לוקסוס לא קטן במשחקי הכס.

את הפרק מסיימת - איך לא - דיינריס טרגריאן. דיינריס עוגנת בדרגונסטון - המקום בו נולדה וממנו תתכנן את המשך כיבושיה עד לישיבתה, לה היא כה מייחלת בשלב זה, על כס הברזל. בפנים מחכה לה כס אחר, מרשים לכשעצמו. דיינריס מתקרבת אליו, אך היא לא מתיישבת. זהו צעד חכם - כידוע, על יהירות משלמים ב "משחקי הכס". לאחר עונות רבות בהן נאלצנו לראות את דיינריס באיזה מסע צלב אצילי אך לא מעניין במיוחד למיגור העבדות נראה שסוף סוף היא הולכת להסתער על מה שהיא מאמינה שכה מגיע לה.

עם פתיחת העונה הלפני-אחרונה, נראה פחות ופחות סביר כי הסדרה הזו תסתיים כאשר מישהו יושב על כס הברזל. למעשה, לא ברור האם יישאר בכלל כס. מה שכן ברור זה שעד סוף הסדרה צפויים לנו עוד הרבה מאוד דם, יזע ודמעות - מהם נראה די וודאי שנהנה בכל רגע.