האח הגדול: האם יש לנו כאן עונה של 'גירל פאוור'?

דן פרידה

זהו. שני האלפא מיילס של הבית יצאו. נכון, לכאורה הם לא כאלה אלפא בפני עצמם אבל כבני הזוג של הנשים הכי דומיננטיות בנווה אילן - יש גם להם משמעות. אז מה יהיה עכשיו כשאורנה ושני פורקו מנשקן - סביר להניח שהכל יהיה בסדר גמור; אורנה הרי לא יכלה לבקש משהו טוב יותר - שישחררו לה את האקס משדה הראייה ושני - שבוע של געגוע עושה רק טוב לזוגיות. ואולי עכשיו שרון יעשה איזה מהלך, כי כן, זאת התיאוריה שלי - ששרון מאוהב בשני ואני עוד אוכיח את זה.

 

>>לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

למה נשים הן השוביניסטיות הכי גדולות?

"אני מצטערת שהגעתי למקום הזה", הפנים החדשות של אורנה

 

האיש שלא היה שם

 

אז מה היה לנו? אורנה לא יכולה להפסיק לבכות מאז הפרידה ומעיין מחליטה שמה שהכי יעזור לה זה עוד קצת מלח על הפצעים והיא אומרת לדן ללכת לדבר איתה. בשיחה בין השניים כמו בכל זירת פשע טובה - משחזרים את הפשע. אורנה חוזרת על המונולוג שגם פעם אחת ממנו הייתה יותר מידי, הרי זה מונולוג ה"אני כל כך מתה על עצמי, הקדוש ברוךהוא גם מת עליי, תראה איזה פלא תבל אני, בחוץ אני עוד יותר פלא תבל, חכה תראה בחוץ מי אני ותבין מה אני". מה פשר הבחוץ הזה? נגיע לזה. דן לעומת זאת, משחזר גם הוא את הנעשה או כמו שזה נקרא בלשון המקצועית "מוודא הריגה" (רגע, איפה שרון שיקפוץ ויגיד שהוא גיבור?): "אני לא שם. זה לא זה. זה בחיים לא היה הולך ביננו". ייאמר לזכותו של דן שעם כל הפחד שלו מעימותים, לפחות כשהעימות עצמו מגיע הוא מתמודד, בלי למרוח, לדשדש ולהתקפל.

 

לימוזינה

לימוזינה עם רדבולים לכותל

האח הגדול, שהוא בעצם אשת הסוד של כל הדיירים בבית, מבקש לדעת את האמת מדן - מה באמת היה שם? ודן אומר את מה שבהחלט ברור - שהוא ואורנה זה לא זה ולעולם לא יהיה זה וכן זה נשמע כמו 'פער חיצוני' אבל מי שנוסעת עם לימוזינת רדבולים לכותל סביר להניח לא תוכל להסתדר לאורך זמן עם מי שעושה מדיטציה ביער עם שרוואל לצלילי לאה גולדברג. החיצוני הוא לא רק 'חיצוני' הוא מערכת סימנים שלמה של הפנימי, איש עם טלית וציציות הוא לא פשוט 'איש עם סממנים חיצוניים של טלית וציציות', הוא איש דתי. אפשר לפרוט את הסממנים הללו למערכת רחבה של אישיות ואורח חיים, בדיוק כמו את לימוזינת הרדבולים.

 

שיחות בנות

נשארו עוד עותקים של "הוא פשוט לא בקטע שלך"?

אורנה ומעיין מתכנסות לשיחת הבנות ההו כה קלאסית בה האמת הברורה, הפשוטה והגלויה (שהוא פשוט לא בקטע יותר) לחלוטין לא רלוונטית ואנו יוצאות למסע הכחשה ובילוש עם זכוכית מגדלת ומפת ילדותו של הגבר - למצוא את הסיבה ה"אמיתית" לפרידה. במסע הזה הממצאים הם בדרך כלל אותו דבר: קודם כל יוצאים מתוך נק' הנחה שהגבר, למרות הפרידה, כן רוצה אבל פשוט יש לו כל מיני מעצורים בשלל גוונים וצורות: "הוא מפחד ממחויבות", "הוא מתוסבך", הוא בורח מרגש אמיתי" ועוד. אמ איי רייט ליידיס? תייגו חברות.

 

שיחת בנות, הרבה צורות לה

 

ואם כבר בשיחת בנות עסקינן, אז יש עוד צורה מיתולוגית של שיחת בנות והיא (כן כן בנים אתם רוצים להכחיש אבל זה המצב): איך הוא במיטה, מה יש לו שם, מה עשיתם כבר, איך היה; שיחה מוכרת ואהובה. אז האח הגדול זכה בכבוד להיות זבוב על הקיר בשיחת בנות קלאסית, רק עם קודים של צניעות היות ושיחת הבנות הזו בכל זאת, מתקיימת לעיניי עם ישראל.

 

אם כך, הממצאים: מעיין ואביחי "מתפללים" הרבה מתחת לשמיכות, שני תמיד עושה 'בידוק בטחוני' באיזור החלציים כדי לא לבזבז את זמנה ואילו אורנה, אשת המידות, מפרידה בין הצמדת רגליים להצמדת שפתיים וטוענת שבחודשים האחרונים כל מה שנעשה מתחת לשמיכות זה "להגיע קרוב עם השפתיים ממש ממש כמה שאפשר". התגלמות האירוניה תהיה שאח"כ אורנה תצא בסערה מהחדר ותגיד "עזבו אותי מה אני בגן?" צודקת, להגיע קרוב קרוב עם השפתיים זה הכי ביה"ס יסודי כבר.

 

עוד היה יפה לראות את תמהונן של הנשים לשמע העובדה ששני לא שוכבת עם עומר כי שני הרי מתל אביב ולא מסמיקה עד הברכיים אם היא אומרת סקס או ז** רחמנא ליצלן - מכאן שכמובן שגם תעשה סקס בשידור חי בערוץ 2.

 

שני

שני לוקחת את הhigh way

בואו נסדר רגע את הסיטואציה: שני התחילה להיות עם דן, דן זרק אותה ועבר לאורנה תוך כדי שבירת ליבה, אורנה נהנתה מכל רגע - הכריזה על שני כחולת נפש קנאית שבויה באשליות. אורנה אימצה מיד את גוף 'אנחנו' (היא ודן) ובכל ריב טרחה להזכיר לשני את "ניצחונה" עליה (לקחתי אותך בהליכה, אני פצצה לידך ועוד) בהמשך סיפורנו שני עולה כמו הפניקס מן החולות ומתחילה זוגיות חדשה עם עומר, דוגמן בינלאומי. כמה פרקים לאחר מכן דן נפרד מאורנה כי הוא כבר לא מרגיש אליה כלום. מצב העיניינים כעת בבית: שני בזוגיות מלבלבת עם דוגמן חתיך, אורנה: נזרקה לאנחות על ידי דן, מול כל עם ישראל והולכת בוכיה בבית.

 

עכשיו בואו תגידו לי ילדים - היה ושני הייתה רוצה לנקום, נכון שהייתה לה כעת את הנקמה המושלמת? על פי עולם המושגים (המעוות) של אורנה - עכשיו שני היא המנצחת, בנוקאאוט. שני, יכלה לנופף בזוגיות הפוטוגנית עם עומר, לשפוך קילוגרמים של מלח על פצעיה של אורנה עכשיו כשדן זרק גם אותה - יכל להיות לנו כאן פסטיבל שמחה לאיד של שבוע. אבל לא רק שזה לא המצב, שני מוכיחה שוב נדיבות רגשית מהי ולוקחת את אורנה לשיחה בה היא מחזקת ומעצימה אותה. למה בעצם? כי שני לא רואה בכל אישה יריבה אלא בן אדם כמוה, ואורנה כעת היא בן אדם פגוע בעוד שכשהמצב היה הפוך שני לא הייתה בעיני אורנה 'בן אדם פגוע' אלא 'יריבה מובסת'. יחי ההבדל.

 

שרון

סכסכן ציוני גאה

שרון גל רואה את הדברים מהצד ומחליט שהוא לא אוהב את השלום הזה (כמה אירוני). גל לוקח את אורנה לשיחה של חרחורים, ריכולים ושתילת רעל - אל תשכחי איך היא התנהגה אלייך, היא עכשיו ככה מתוך אסטרטגיה של ריכוך דמותה לפני הבחירות (רגע, אתה מדבר על עצמך או על שני? לא הבנתי), היא עושה מהלך, אל תשכחי שכל העונה הייתה לא נחמדה אלייך. אח שרון גל הזה, כמה ציוני - ככה סחבק שאוהב את הבריות ושואף להרמוניה בין כולם. לא ככה?

 

אורנה בטירוף

אורנה ודן יוצאים לקרב אגרוף אחרון

זוכרים את שחזור זירת הפשע - אז דן ואורנה יוצאים לשחזור נוסף, הפעם בפני המפקחים - מעיין ואביחי. אורנה שוב טוענת שברח ממנה בגלל חבריו ושהקנאה שלה היא תוצר של מודל הזוגיות הכושל שהוא העניק לה, "הנה עומר מוציא משני את הטוב ואתה הוצאת ממני את הרוע והקנאה + בכל אישה יש רוע!", אהבתי.

 

דן לוקח מצ'טה מטאפורית, מסתכל על אורנה בשקט ואומר לה: "אורנה, הלב שלי פשוט הפסיק לדפוק". כעבור זמן מה, משהו מאוד מסתורי קורה לאורנה, על פי העריכה זוהי הקריאה בספר התנך, ואורנה חוזרת בהיי, לוקחת את דן לשיחת סולחת ומוחלת, מודה שהיא קנאית (הייתכן?) אומר לאח הגדול שיד אלוקים עליה, בקיצור - אני אקח מה שהיא לקחה. אורנה - איזה עמוד?

 

רגעים

רגעים לציטוט:

 

שרון גל לארז וקורין: "הזדמנות להביא את הבית היהודי עד הסוף", פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא הבית היהודי, ונרשם לאח הגדול

 

חמימו לדן: "שלא תפספס את הרכבת", דן: "היא מגיעה ליעד שאני לא צריך", רכבת ישראל, תמיד עושה בעיות

 

אורנה לשני: "הסתכלנו על ההתנהגות שלך כמחלת נפש", מתוקה

 

אביחי לאורנה: "עשית קקי?" אורנה: נקבים נקבים, חלולים חלולים

 

אורנה לדן: "טעמת ממני", הגלידריה של אורנה

 

ארז מדגים מונוגמיה רטרואקטיבית: "עומר, היית נשוי בעברך ולמרות זאת אמרת לשני שאתה אוהב אותה"

 

ארז לדן: "קיבלת רגליים קרות?" קורין: "לא הן התחממו מתחת לשולחן", סטיגידיש. דן - תתכונן לעוד הרבה כאלה