שרון גל מסמן ניצחון טכני ראשון בבית האח הגדול

בעד נגד

נתחיל בהודאה באמת: שרון גל רשם לעצמו ניצחון טכני ראשון אתמול. אבל בואו לא נתבלבל, זה ששב ואמר "באתי להוציא את שם מהבית", לא אומר ששם יצא בגללו, שרון הוא עדיין שרון גל ולא ליאור סושרד, אבל זה סביר להניח לא יפריע לו להאמין שקיים כאן קשר טהור של 'סיבה ותוצאה' ולחגוג עליו כנרטיב של צדק שנעשה על ידו.

שרון גל עצמו לא מעניין או משמעותי, אבל הוא מייצג תפיסת עולם של פלח אוכלוסייה ועל פלח אוכלוסיה אי אפשר להגיד - לא מעניין או משמעותי. גם שם בפני עצמו הוא לא מעניין בהכרח, אבל הוא כן משמעותי, כי כל עוד שם היה בבית האח הגדול הוא יכל לתת קול לאלו שמרגישים שהלכו לאיבוד בתוך שיח שעבר רדוקציה גסה לסיסמאות ריקות וסקרי 'בעד או נגד' שצצים כיום בכל מקום כפטריות אחרי הגשם (כשעצם הסקרים האלו, שמאפשרים רק או בעד או נגד וזהו - הם עוול ליכולות התפיסה האנושית המורכבת), האם זה פסול שאדם ירצה להבין מה קרה עם אלאור אזריה לפני שיכריז עליו כבנו יחידו, או שמסמכי האימוץ כבר חתומים בשם כולנו?

 

שם שרון

כל עוד שם היה בבית האח, היה מי שיענה להטחת הסיסמאות של גל, שאם מה שהוא אומר זה נכון, הגיע עד לבית האח הגדול במיוחד כדי להוציא את שם ברדוגו, כי "אסור שהוא יהיה". לא מפחידה קצת הגישה של 'אסור שיהיה'? למי בסופו של דבר יהיה 'מותר להיות'? ומילא אם שם היה דמגוג נמרץ שכל היום נואם לטובת פנסיה נוחה ללוחמי דע"אש וסורג דגלי פלסטין מעלים וענפים, אבל זה אפילו לא היה קרוב לזה; שם היה קיים, עם דעות שונות משל שרון גל, אבל כאמור - מסתבר שפשוט אסור שזה יהיה.

 

אנדל ושרון

"על הספה" עם שרון גל

אנדל ושרון (טוב גם אנסטסיה שם, אבל באופן לא רלוונטי) יושבים בנסט ואנדל חושף עובדה מחרידה מתחום משרד הפנים - הידעתם שלאתיופים כתוב בתעודת הזהות 'אתיופי' ולא 'יהודי'? אצלי רשום 'בלונדינית' אבל חשבתי פשוט שזה הלאום שלי (אתם יודעים, בלונדינית וכו'). איך לעזאזל אתיופים אמורים להתחיל להרגיש חלק שווה במדינה כשהם, בתעודת זהות שלהם, "האתיופים", אולי פשוט נכתוב להם "לא אנחנו"?

אנדל חושף בכאב מול שרון את הטראומה מהמשטרה, כשחמישה שוטרים הרביצו לו והאשימו אותו בתקיפה, בעודו ילד בן 14 ששוקל פחות מ-40 ק"ג (אבל הוא שחור זה מפחיד!) גל, דווקא מקשיב באמפטיה ומכיל אבל אז אומר לאנדל: "בסדר, עכשיו כשאתה כאן אתה יכול לתרום לקהילה שלך". כי גל, עם כל ההכלה, עדיין לא יכול להתנתק מהפטרונות הבסיסית והתפיסה ה"טראמפית", הצנטריפוגלית, שהוא - האדם הלבן והגבר כמובן (ע"ע מה שיגיד אח"כ לעדן - "איתך אני לא מדבר בכלל, את ילדה"), היהודי, אזרח ישראל מהצד הנכון - הוא המרכז וסובביו הם או אויביו או מסופחיו שסיפח בהסכמה ונדיבות, למשל אתיופים. אנדל לא מתבלבל ואומר לו - "אני לא רוצה או צריך לתרום לקהילה האתיופית, אני רוצה לתרום לאוכלוסיה הישראלית שתבין את המצב כאן". יפה.

 

אנדל עדן

"רגשות זה פתטי" בכיכובם של עדן אנדל

השיחה עם גל מציפה את אנדל ברגשות וכל ילד הרי יודע שאנדל שונא רגשות וכך, ברגע של חולשה, בלבול ופחד הוא הולך לעדן וזורק אותה בייאוש. פעם שניה בשביל עדן בבית האח הגדול שגבר שרוצה אותה אבל מפחד ממנה מביים פרידה מרצונו. אבל - איזה זוג מאוהב שסגור יחד באותו הבית יכול באמת להיפרד תגידו לי? תוך 3 שניות בערך הפרידה יוצאת לפנסיה מוקדמת בדפי ההיסטוריה ועדן ואנדל שוכבים יחד במיטה ומדברים, "אתה רגיל לוותר ולהפסיד, אני לא", תאמר לו עדן בחוסר רחמים אבל בצדק.

 

אביחי ג'ודי

"48 שעות על כיסא ופיפי בבקבוק", סרט ההמשך ל-"127" בכיכובו של אביחי

כמו בעונה 5 של "הסופרנוס" עם הדמות של טוני, הדמות של אביחי הולכת ומתפרקת בהתרוששות של אמינות, מוסר וחיבה. אביחי כל הזמן יוצר לעצמו דמות קרחניסטית חובבת פרעות סדר וכאוס חברתי אבל מילים לחוד ומעשים - הרחק הרחק לחוד. אביחי עושה לעצמו דמות של ילד רע שצריך את מעיין בחיים שלו כמו שכתם צריך אקונומיקה, 'אחד כמוהו' צריך אישה טובה, עם זיקה לדת, "רק היא תציל אותי" שכזה, אבל יש לנו כאן מלשנית מבחוץ שמאשרת את מה שהיה ברור מזמן - שהכל פסאדה. "הוא כל היום רק ישן ומשחק פוקר באינטרנט", חושפת אותו ג'ודי. "פעם ישב 48 שעות רצוף והשתין בבקבוק בגלל משחק". הארדקור חביבי. ולא ההארדקור המגניב.

 

אורנה צב

"איך לאבד גבר בעשרה ימים", בכיכובה של אורנה

יש כמה דברים שאורנה יודעת לעשות מעולה: לבשל, לעשות נעים ברגליים ולקנא. אחרי סאגת "אל תיגע לה בראש" אנחנו מקבלים חלק נוסף בטרילוגיה בשם: "תשוחח". דן יושב בשכשוכית וג'ודי באה לשבת איתו, לא בביקיני עם ריצ'רצ'ים ומשרוקיות, לא בחוטיני מחוט דנטלי - מכוסה מכף רגל עד ראש, טובלת רק את הרגליים, במרחק של צו הרחקה מדן - שני אנשים שמדברים. אורנה צופה מהצד ומפטירה: "אני מרחמת עלייה". למה? כי אורנה מחלקת את הנשים בעולם לשניים ולשניים בלבד: או אויבת או עלובת נפש. כל אישה היא סוג של מוקש פשוט חלקן מוקש מנוטרל (מעיין, ג'ודי) וחלקן לא (שני, אנסטסיה).

למה אורנה צריכה "לרחם" על ג'ודי מפני שהיא מדברת עם דן? מסיבה מאוד פשוטה - הפוסל במומו פוסל. אורנה, כפלרטטנית מדופלמת משליכה את תפיסת העולם שלה על הסביבה ומבחינתה כל אישה לאישה היא זאב - עד שהוכח אחרת. עצוב, מיושן ושוביניסטי. אח"כ כשדן יבוא לשבת לצידה ויספר שהיה לו נחמד לשוחח עם ג'ודי, אורנה תבצע את תהלוכת קמטי המצח המוכרת והאהובה, תזיז את צווארה באיטיות לכל מיני כיוונים כצב המבצבץ משריונו ותפלוט: "תשוחח".

 

הדחה

"עוד לא ראינו דם", בכיכובם של שרון ושם

הסצינה שהאח הגדול היה צריך הגיעה, עכשיו אפשר להיפטר משם. שני הפלגים יושבים בחוץ ומשום מה שרון גל אומר שאובמה הוא "אנטי ציוני" כשלא ברור למה בדיוק אובמה צריך להיות ציוני? אבל לא משנה, שם עונה לו וגל פותח את המבערים עם המשפטים שהכין בבית מראש: "אתה הסרסור של האויב", "אתה עוכר ישראל", "אתה אומר שציונות זה גזענות", שם ינסה לעשות לשרון קורס ממש מזורז ביסודות הדמוקרטיה אך ללא הצלחה, או כמו ששרון גל יסכם בעצמו את האג'נדה החברתית שלו: "מין אנושי, זכויות אדם - הכל קשקוש". כשעדן תנסה להשתתף ישתיק אותה כי "היא ילדה" וכששני תגיד ששם מודע לעוולות יענה ב"עוולות שמעוולות". איש שיחה סה"כ.

 

"תשאל את הבת שלך", בכיכובם של שם וארז טל

שם מודח ומנחי התוכנית מצליחים לצמצם את קיומו לכדי תנועת הדאב ושרון גל - חבל. שם יגיד ש"זה שלא מסכימים על דעות פוליטיות לא אומר שאי אפשר לקבל זה את זה כבני אדם" וקורין תגיב: "מסר יפה". מסר יפה חמודי, בוא נתלה על המקרר את אמת המידה החברתית הבסיסית הזאת, כ'מסר יפה' ונצא לפרסומות.