האח הגדול: מי רוצה להיות גוי של שבת?

דן מסכן

זה לא היה הפרק של דן; מה שהתחיל כהנחת תפילין תמימה בעקבות בקשתו של חיים, נגמר בצליבה באש הגיהנום - לא מה שדן חשב שיקרה אם יתקרב לאלוהים ושיחה שהייתה עם פוטנציאל לדיון מעניין על אלוהים ומסורת נגררה בשניה לרצח אופי, כשחברי הבית מגיעים למסקנה שהאישיות הרופפת של דן לא יודעת גבול, וכי הוא עשוי אפילו לחזור בתשובה באופן זמני על מנת להתקרב לאורנה, או לפחות להתחיל ללכת עם כפפות עור שחורות.

 

דן ואורנה שומעים את תהילה וכוכב מרכלות עליהם ודן נכנס פנימה כרוח סערה, "וויי ויי", חשבתי לעצמי, "זהו נמאס לו, הולך להיות עימות מהסרטים", "יש לי עצה בשבילכן" פותח דן עם התחלה לא מבטיחה, "לפעמים עדיף להסתכל פנימה לפני שמסתכלים החוצה". הנה הרגש המתפרץ שחיפשת חזי! סורי דן, אבל את העצה המדהימה הזאת שמעתי בפרק 8 של רחוב סומסום - תסתכל על כוכב ותהילה רגע ותגיד לי אם אלו נשים של פרק 8 ברחוב סומסום. פה זה רמת מתקדמים ברכילות והוצאת דיבה חביבי, להגיד להן "להסתכל פנימה ואז החוצה" זה כמו להיכנס לאיצטדיון טדי באמצע מכות של אוהדי בית"ר ולהציע בעדינות ש"מה ששנוא עלייך אולי אל תעשה לחברייך בבקשה".

 

חזי שם ודן

בינתיים יש עוד כמה אי הבנות צורמות בבית: אורנה חושבת שאם למישהו יש בעיה איתה זה כי היא דתייה שנראית טוב, תאלין חשבה עד היום ש'גוי של שבת' זה סלנג ל'תעשי טובה באמא שלך' למשל - "תאלין לכי תפתחי את המקרר תהיי אחלה גוי של שבת", חזי עדיין חושב שיום אחד משהו מהקץ' פרייזס שלו יתפוס וממשיך לנסות את מזלו, הפעם עם הביטוי "אתה מתהפך כמו שניצל תירס", כשכל ילד יודע ששניצל תירס מניחים בטוסטר אובן ומניחים לו לנפשו ואורנה חושבת שהיא יודעת לשיר עם ביצוע כל כך מפחיד ל"אם אשכחך ירושליםםםםםםםם", שאפילו שני כבר לא רוצה להתקרב לאיזור.

עליהום האתאיסטים הגדול

 

חזי, שעשה שיעורי בית ויודע בדיוק את מי לתקוף איפה ומתי, סיים עם אנדל ופונה לפרוייקט החדש שלו - דן. הכיצד דן, שהעז להגדיר את עצמו כאתאיסט (שזה כבר כידוע, הדבר הכי נועז שאפשר לעשות בישראל של ימינו) כיצד הוא מעזזזזזזז לשים תפילין ומה יש לומר להגנתו על הדיסוננס הפשטני והשטחי שבין הדברים? דן לעומת זאת, למזלו, טיפה יותר משכיל מחזי ויודע לפתח את הדיון למקום של "יהדות - דת, לאום או שניהם?" (יש קורס כזה באוניברסיטה הפתוחה) אבל כלום לא עוזר.

 

שם מצטרף לעליהום על דן וכחובב קיצוניות דורש שיהיה 'הכל או כלום', כשלא ברור לי, איפה עובר הגבול? למה לשבת בקידוש בשולחן השישי ולהגיד 'אמן' זה פחות 'צבוע' מלשים תפילין? איפה עובר הגבול בין אתאיסט, למכבד את המסורת, לינשוף בפיתה?

 

בדת כמו שלנו, הדורשת קיום של 613 מצוות, כולם מעגלים פינות. כולם עושים חלק, עם ישראל מתחבר לזהות היהודית שלו מתי שבא לו ונוח לו, צמים בכיפור, נוסעים בשבת, אוכלים לא כשר, קוראים את כל ההגדה, עולים לתורה בבר מצווה ולא יושבים בסוכות בסוכה - והכל בסדר. אם זה היה לא בסדר כולנו כבר היינו במוסד לעבריינים.

 

 

אורנה ודן

אתה יצור, את יצורה

דן ואורנה יושבים בחדר שם הם מנהלים שיח חירשים מרתק: דן, שכהרגלו נבהל מדעת הסביבה עליו, מרגיש צורך להתרחק מאורנה מתחיל לפקפק בקשר שלהם, בעצמו, באלוהים, באתאיזם והוא מתחיל לשתול את זרעי ההסתייגות באורנה: "אנחנו כל כך שונים הא אח שלי?" אורנה: "כן אבל שונים באופן מקסים והרמוני כמו שתי לסתות שיניים שהזיגזגז שביניהם מביא לפרו ורבו משוגע", דן: "וואלק אני יצור" (סאבטקסט: עדיף לך להתרחק ממני, אני לא בן אדם - לא לוקח אחריות) אבל אורנה לא מהססת: "גם אני יצורה!" אח"כ תתפוס בפתאומיות את מעיין ותלחש לה כבמיטב התסריטים ברומנים לנוער שומר שבת: "בא לי להגיד לו תהיה בשקט ותתחיל לנשק!" וואה וואה, את ספר התנך? את השיניים? את הינשוף בפיתה? לא יודעת למה אבל אני איכשהו מתגעגעת כבר לשיחות של חזי ועדן.

 

אביחי מעיין

אביחי על הפלאנצ'ה, ליד השניצל תירס

 

שוב יוצאים לסיבוב על אביחי והפעם שהוא משפיל נשים. חזי ותהילה שכאמור - עשו שיעורים ובאו לבית האח כמו שדונים קטנים עם קלשונים ושק מלא רכילות, עוברים לתחנה הבאה - עדן ואביחי. "עדן, מישהו, לא נגיד לך מי אבל אולי יש לו ראייה צינורית, אמר שאת עוברת ממיטה למיטה, רגע את לא נעלבת נכון?" עדן יוצאת לריב עם אביחי שסופג עוד אש כמיזוגן מספר 1, משל היה טראמפ עם פוסי חטוף בידו, "אתה משפיל נשים! אתה משפיל את מעיין!" מעיין המתוקה מנסה להסביר שוב ושוב שהוא לא משפיל אותה אבל בעוד דיירי הבית לכאורה דואגים לה שלא תושפל הם אלו שמשפילים אותה בכך שהם פשוט מתעלמים ממה שיש לה להגיד בנושא ומתייחסים אליה כנערה תמימה שנפלה ברשת שעדיף שתהיה בשקט ותיתן למבוגרים לנהל את המצב.

 

מעיין הולכת לחדר האח ועולה עוד שלב בדרך אל הגמר כשהיא מספרת בכנות על היחסים עם אביחי ומוכיחה שהיא מודעת לחלוטין, בעלת רגשות אמיתיים ולא לכודה בשום רשת, "אני נהנית לשאול אותו שאלות ולהעלות לו את הבטחון" - הופה אז מי פה פרויקט של מי?? אביחי ומעיין מראים שוב ושוב משהו שהוא סימן אמיתי לאהבה - חמלה. כשאביחי התחיל להיות מוחרם, דאג למעיין שהדבר יבודד גם אותה, מעיין רואה את אביחי מותקף ודואגת לו ולהתמודדות שלו.

 

אנדל

כמו שבאתם הלכתם

 

המודחים הממוחזרים מודחים בשנית - תקראו לזה דה ז'ה וו, תקראו לזה תסמונת שטוקהולם, תקראו לזה עילה לתביעה ייצוגית. בכל מקרה כהרגלו בקודש שמוליק מכלה את אוצר המילים שלו באופן מפתיע במעמד ההדחה וגורם לי לרצות לתת לו להנחות טברנה ים תיכונית, כוכב עושה את ריקוד הבטן המסורתי שלה, תהילה שונאת את כולם וחזי מקווה שבבית "ימשיכו בעבודה", איזה פחד לדעת מה קורה בתוך הראש של הינשוף עם הפיתה והארטישוקים השקרנים שכל היום הופכים שניצלי תירס מעל מדורה עם חיוך עקום באווירה טובה.

 

רגעים לציטוט:

חיים לדן: ישתבך שמך לעד, אה שמו", פוטייטו פוטטו

 

חיים לדן: "לך לאורנה הנחת תפילין, יש לך אליבי", אליבי זה האמצעי מניעה החדש

 

חזי לדן: "אתה היית אוכל ינשוף בפיתה ביום כיפור": מה יש מנה חדשה במזנון של אייל שני?

 

מעיין לאביחי: "אתה לא רואה שם את הכוכב?" שימי אולי גם קצת מלח על השאלה הזאת ותשפשפי

 

חיים: "אתם יודעים שאני הגבר של הבית", כן, ושארטישוקים הם שקרנים

 

חזי: "לא ניתן לחיים לנצח", אסור לתת לחיים האלה לנצח