מ"הרומן" עד ל"משפחה מודרנית": אלו הסדרות שכבר לא נצפה בהן ב-2017

סדרת הזומבים שאסור לקרוא להם זומבים יצאה לפגרת חג המולד ונתנה לנו זמן לחשבון נפש. מאז פרק פתיחת העונה (ז"ס) שבו איבדנו גם את אברהם וגם את גלן ונחשפנו לעומק אכזריותו של ניגן הלא הוא האיש והמחבט אולי גרם לזעזוע אבל מה ששבר לחלוטין את העניין בסדרה היה הפרק השני שהתעלל עוד יותר בצופים עם קרול המיוסרת שרק רוצה שיעזבו אותה בשקט, פייר? הזדהיתי. הסדרה איבדה אותי עוד בפגרה הקודמת עם כל סאגת "גלן מת? אה לא, הוא בעצם החליק מתחת לפח אשפה" אבל משכתי מתוך מחוייבות מוכרת. העונה כבר לא אצליח כי לא אוכל להמשיך לצפות בריק הופך לצל מיוזע של עצמו ומרוב דאגה שיקרה משהו לדריל. גם הפרק כביכול אופטימי שאיתו הסדרה יצאה לפגרה כבר לא יצליח לקנות אותי.

הסדרה הסקסית שיצר חגי לוי (בטיפול) ביחד עם שרה טרים שיצרה יחד איתו גם את הגרסה האמריקאית של "בטיפול" הייתה צריכה להיות מיני סדרה של העונה הראשונה. העונה הראשונה הייתה מרתקת, אפלה והצליחה להביא חמימות לנופים הקרים של לונג איילנד. הסיפור של נוח, סופר ומורה מתוסכל נשוי פלוס ארבעה ילדים שנוסע לחופשה עם המשפחה ושם מתחיל ברומן עם מלצרית בשם אליסון, אישה נשואה ששקועה בטראומה של איבוד בנה שטבע. ככל שהסדרה התקדמה ככה גם הגיעה ההבנה שהדמויות הראשיות פשוט בלתי נסבלות. נוח אגואיסט חסר תקנה עם תסביך האמן המיוסר ואליסון והדאק פייס לא נחה לרגע ממפגן ההרס העצמי שלה. הצד החזק של הסדרה הן דווקא הדמויות הנבגדות והמשניות. ג'ושוע ג'קסון הלוא הוא פייסי הנצחי ומאורה טירני (E.R) הן דמויות מורכבות ומתפתחות אבל לא תופסות מספיק מקום כדי להשאיר אותי כצופה. אומרים שצופה נאמן חווה את הדמויות פסיכולוגית כחברים שלו אבל אף אחד לא היה רוצה את נוח סולוואיי כחבר.

בניסיון להשאיר את הגחלת בוערת הדמויות עם הזמן הפכו לקריקטורה של עצמן, צווחניות ומורושעות וכמו הרבה סיטקומים הסיטואציות עצמן הלכו ונהיו מופרכות יותר ויותר. כמו גם הרצון להשאיר את כל הדמויות בבית אחד למרות שהילדים מתבגרים ואמורים לעזוב מוביל להצדקות מופרכות. כי אף אחד לא שאל את עצמו ב"חברים" איך הם עדיין שותפים גם בגיל 30.

העונה השנייה הציגה מחזר שחור ראשון אבל פספסה בגדול את השימוש בו והציגה דמות מחזר דיי אנמית ושקטה שקשה היה להאמין למשיכה של הבנות אליו מלבד הגדרתו כ"פרס". הסדרה מיומה הראשון הייתה מוגזמת כמו העולם שהיא מנסה להציג אבל יש מחיר לכך והוא שחייב להישמר הקו הדק בין משוגע לאמין. העונה הראשונה הצליחה לא לחצות אותו אבל בשנייה כבר היו יותר מידי חריגות ססמיות. בעונה השלישית, בה לפי השמועות תוצג מחזרת ראשונה, אני כבר אחזור לקו השפיות שלי.

בגדול, זרה קיימה את מה שהיא הבטיחה. כי מי לא אוהב מסע בזמן, נשים חזקות וגברים בחצאיות? הסדרה מביאה את סיפורה של קלייר, אחות צבאית במלחמת העולם השנייה שמסיבה לא מובנת נשלחת אחורה בזמן לסקוטלנד של המאה ה-18 שם מתאהבת בג'יימי הסקוטי ומתחתנת איתו. העונה הראשונה התקדמה לה ביציבות ובלי חשש עד אשר ג'יימי מסכים להחליף את קלייר במאסר על ידי כפיל וקרוב משפחה של בעלה בזמן המודרני (עדיין עוקבים?) מה שמוביל בפרק לפני אחרון לאחת מסצינות האונס הגברי המוזרות והקשות שנראו בסדרת טלוויזיה והמשך העונה היה ניסיון של ג'יימי והצופים להתגבר על החוויה. בעונה השנייה הזוג שט לצרפת שם החצאיות של הסקוטים לפחות נעלמות קצת אבל גם העניין בסדרה שמאבדת את המיקוד העלילתי והמניעים של הדמויות ונסמכת מידי על הנוף ההיסטורי והדיבורים העתיקים.