"צומת מילר": אין בשורה חדשה, אבל יש את אסי כהן

בעיקרון זוהי נוסחה מדוייקת לפריים טיים של ערוץ 2: קליל, ישראלי, מקומי, יש אישה אשכנזייה שעושה בעיות, יש פריחה תורנית וקולנית בבית חולים, יש סוכן חצי (טוב שלושת רבעי) הומו, כל הטייפקאסטים הגולמיים והשגורים על מסכנו הקטן בארצנו הקטנטונת.

לעוד ביקורות טלוויזיה:

"קרב השפים הגדול": התיאבון נפתח

"הפוליאקובים": משפחת קרדשיאן עם סחוג

"מוות בבאר שבע": האם תוכלו להסתכל לזה בעיניים?

ראיתם את הסרט "8 מייל"? אמינם משחק שם דמות של ראפר לבן (וואו איזה ליהוק מפתיע הא?) שאמור לעלות לקרב הראפ ראש ראש מול ראפר מקצועי ותיק, הוא מבין שהדרך היחידה לדלג מעל כל הירידות הצפויות לו (והצפויות באופן כללי) היא לרדת אותן על עצמו בעצמו וכך הוא עולה לבמה עם ראפ רצוף בגולים עצמיים (אני כזה לבן, אני אפס, אני לא משתזף) וכמובן שהוא סוחף אחריו את הקהל לקול תשואות רמות.

אז אדיר מילר הוא הראפר הלבן שלנו, שלא היה לו כוח לקום בבוקר ולראות את כל הביקורות עם אותה הכותרת הצפויה: "זה לא רמזור" ולכן ברבע שעה הראשונה של הסדרה החדשה שלו, "צומת מילר", הוא אומר בעצמו בכל דרך אפשרית שזה לא רמזור וזה לא יהיה כמו רמזור וכן - רמזור יש רק אחד. וכך אמינם מילר שלנו צועד על זירת ההאבקות אחרי שניטרל (לכאורה) את הביקורות וההשוואות לרמזור והסדרה מתחילה לה באיחור קל.

מילר לא המציא את הגלגל בקונספט המוקומנטרי של "צומת מילר", זה נעשה כבר עם לארי דיוויד ב"תרגיע", לואי סי קיי ב"לואי" וב"איש חשוב מאוד" עם יהודה לוי - אבל פה, למרות מהלך אמינם, אין מנוס מלומר - שאין כאן משהו באמת חדש, וכן, זה כמו "רמזור" רק בזום אין. ברמזור הצמצם היה פתוח וקלט שלוש דמויות, ב"צומת מילר" הוא מצטמצם ומתמקד באחת. ההומור, הפאנצ'ים, הגבר שרק רוצה להיות בסדר עם כולם ובה בעת שכולם יניחו לו לנפשו - הוא עדיין אותו הגבר, כמעין שילוב של לואי סי קיי פוגש את אל בנדי.

עכשיו, זה לא שצומת מילר לא מצחיקה, היא מצחיקה, אבל באופן מאוד צפוי; כאילו ישנו אלגוריתם מקודד במדיוק בשם "קומדיה ישראלית מכנה משותף נמוך", לשם מילר הכניס כמה נתונים כלליים והופ, "צומת מילר" יצאה על דיסק. מי שהופך באופן אירוני (או אולי ידוע מראש) את הסדרה לטיפה יותר מעניינת, מנצנצת ומביאה לצחוק אמיתי הוא, איך לא - אסי כהן.

במעין אפקט פיגמליון מוזר, קורה לנו במציאות בדיוק מה שקורה בסיפור בסדרה; אנחנו אמורים להתרכז באדיר אבל מתאהבים בדמות המשנה של אסי ורוצים ממנה עוד, כמעט עם רגשות אשמה תוך כדי, על זה שהצטרפנו אל אשתו הבוגדנית כצופים בוגדניים.

לסיכום: "צומת מילר" היא סדרה קלילה לקיץ שנחמד לראות אבל אין בה ערימות של ערך מוסף והיא לא פורצת איזו דרך חדשה, עם זאת יש לומר שני דברים: 1. פיצוח קוד ההומור הישראלי זה לא עניין של מה בכך ו-2. אם מילר מוכן לכך (וזאת נגלה בפרקים הבאים) גם אנחנו לא נתנגד לכך שיהיה הסרוגייט הקומי שלנו בדרך אל אסי כהן.

"צומת מילר", ימי חמישי ב-21:00, קשת ערוץ 2.