"קרב השפים הגדול": ירח הדבש של אייל שני ורושפלד נגמר

אימפריות נופלות מהר, זוגיות זה דבר שצריך לעבוד עליו, העם עם הגולן ועוד כמה ססמאות - מילים רבות יתקשו לתאר את מה שראינו אמש על המסך. ולא בהכרח בקטע רע, אבל כן בקטע דיכוטומי ואני אסביר; בפרק הראשון יצאנו לירח דבש עם שני שפים מוצלחים: נאפולי הייתה קסומה, האווירה הייתה טובה, האוכל היה טעים הנופים היו מרהיבים. אבל מה לעשות שזה לא יכול להימשך לנצח (האמת, דווקא חשבנו שכן כי ככה הטלוויזיה לימדה אותנו אבל ב"קרב השפים" לא מגינים על נפשנו הזכה מאמיתות החיים) וכך פרק 2 הרגיש בדיוק כמו לנסוע באוטו מלא שתיקה רועמת עם אמא ואבא אחרי ליל סדר קשוח.

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

"הפוליאקובים": משפחת קרדשיאן עם סחוג

"מוות בבאר שבע": האם תוכלו להסתכל לזה בעיניים?

התוכנית התחילה - לא בהבטחה גדולה עם "צייד פטריות". בערך כמו שאני יצאתי "לצוד" תואר ראשון - הלכתי לכל מקום שהמזכירה לחוג לספרות אמרה לי וחיכיתי שישימו לי בסוף תואר ביד, כך אייל שני ורושפלד צועדים בעיוורון אחרי כלבי הציד ומעודדים אותם במילת העידוד שבאיטלקית היא 'די', דיסוננס מרתק אבל נרחיב על כך בפעם אחרת.

אז כמו שאפשר לצפות מכל אירוע של כלב מרחרח פיטריות - מרתק זה לא היה. רושפלד השמנמן והעצל גנב פיטריה אחת ושאר הזמן חיכה לנס ואילו אייל נכנס לדמות כמו ילד בקרב פיינטבול: "אני הצייד, אני החיה החיה היא אני הפטרייה היא הנפש והנשמה היא האדמה" אבל צחוק בצד, כנראה שגישה זו יותר דירבנה את קיקו הכלבלב הטוב והנאמן (ונקודת האור החמימה והפרוותית היחידה של הפרק) כי בסוף אייל ניצח.

משם המשכנו לבישול המאכל המוכר, הנפוץ, האהוב, החביב בעיקר על ילדים, שאין יום הולדת בלעדיו - צלופח. בהפקת התוכנית ניסו לחשוב מה הדבר הכי relatable שהם יכולים להביא למסך ומצאו הפתרון - חיה שנראית ומתנהגת כמו נחש, שאם מישהו יודע מה הטעם שלה זה רק כי זה יצא לו בטעות בקומבינציה בסושי וגם אז זה הוטבע בסויה ומיונז חריף והיה לזה טעם של קריספי סקין כלשהו וזהו, נחמד מאוד. עכשיו הבה נבשל את זה על המדרכה בשמש הקופחת להשלמת החוויה המהנה. בשלב זה, אייל שני שמפחד מצלופחים העתיק מרושפלד טכניקות בישול וכאן עלתה סוגיה משונה של האם שף שמעתיק משף פטור כמו גנב מגנב, אבל פטור או לא פטור - אייל שוב ניצח ורושפלד נכנס למוד של עצבים ועוינות ומכאן ירח הדבש שלנו התחיל להתגלגל לו במורד המדרון החלקלק מריר צלופחים.

בצעד מפתיע ושונה - ההפקה נתנה לנו הצופים לראות את המתח, העוינות וחוסר הזרימה בין שני השפים שמחזיקים על כתפיהם את התוכנית שבין היתר תלויה באווירה טובה כלשהי ביניהם. וכך חזינו במה שקרה לכולנו באיזושהי סיטואציה - נוסעים לחו"ל מקבלים עצבים אחד על השני, נוסעים בשתיקה, רוצים הביתה - סה"כ כמו כל ירח דבש שגרתי. לאורך התוכנית עד סופה, השניים לא "מתפייסים" כראוי ואנו, שגדלנו על ברכייה של הוליווד הטובה והמנחמת, מחכים לקתרזיס ההשלמה לשווא. אך ברגע שמתגברים על ההתניות הטלוויזיוניות, יש בזה משהו מעניין וחדשני - להראות את הצד האפל, העוין, הכעוס - כמו שהוא, בלי ספין אוף, בלי קתרזיס, בלי הגזמה - חלק מהחיים שכולנו מכירים, יום דלוח, כזה שקורה לכולם. אמנם לקראת ההכנות לארוחה המסכמת הסומק חוזר רגע ללחיים עם הקניות בשוק הצבעוני אך מיד נעלם שוב כששני ורושפלד ממשיכים להיות אויבים מרים ונדמה שהשופטים אויבים מרים עוד יותר.

אז מה מחכה לנו בפרק הבא? סידורי ראייה של חומרי הגלם? שבת אחת רושפלד עם השופטים שבת אחת אייל? נחכה ונראה, בינתיים תזכרו שאבא ואמא אוהבים אתכם וזאת לא אשמתכם ונביא לכם עוגת צלופח ליום הולדת.