"המירוץ למיליון": יריית פתיחה מוצלחת

שופטים

אפילו גדולי הטהרנים והמצקצקים והפילנטרופים והאקדמאיים ופעילי "תנו לחיות לחיות" מודים - שהמירוץ למיליון זה "הריאליטי היחיד שהם רואים". למה? למי אכפת, שייראו מה שהם רוצים, אבל לפחות עכשיו אפשר לשמוח כולנו יחד כאומה מלוכדת על שובו של 'ריאליטי הקונצנזוס'; בלי בעיטות בקרטונים, בלי צבאות אמת עם מגאפונים. וגם אם הריאליטי הזה משחזר את אותן המערכות האנושיות במדוייק (מונדה ואדריאנו - רז ואלכסה, דור וספיר - גל וליאל) - אז לא נורא; אם תקראו לוורד בשם אחר האם ריחו ישתנה? האם הבורקס ה-8 שאתם אוכלים פחות טעים מהראשון? לא בהכרח חברים, לא בהכרח.

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

האח הגדול - העונה שהתפקששה

"פרינסס שואו" הוא הסרט הכי מרגש שתראו השנה

רון שחר

כאן הרגע להודות שיותר מהכל התגעגעתי לכישורי ההנחייה ומפלי הכריזמה של רון שחר. שחר המציא את חיתוך הדיבור המיוחד שניתן לכנותו "לא ממש אכפת לי מה אני אומר ולכן עושה פאוזות דרמטיות במקומות אקראיים כי ככה ראיתי בחדשות", חזר ובגדול - שחר מתהלך על רחבת יס פלאנט בראשון לציון כג'וליה רוברטס בפסטיבל קאן, הוא קורץ מאחורי פחי המיחזור ברוטשילד כהבטחה קסומה ושרמנטית, הוא לא מגלה מיד לזוגות לאיזה מקום הגיעו אלא מושך אותם ומתעתע בהם כאשף אמיתי של אמנות הפיתוי - יותר מזה מה אפשר לבקש?

מתמודדים

אז מה היה לנו שם? (חוץ מאת הגילוי המרעיש ש"שרונה" הוא לא מתחם קניות מלאכותי ומדשדש בשולי היציאה מהעיר אלא, מתברר, "לב לבה של המטרופולין תל אביב!"). היו לנו עמית ורז - אב ובן שכפי הנראה האב הולך לגנוב את ההצגה לבן ואולי גם לכל שאר המתמודדים, יעל ויוסיאל - הפייבוריטים שלי בינתיים עד שיוכח אחרת, מונדה ואדריאנו - been there done that רז ואלכסה דור 3, אבי ואבי שהיו אמורים להיות אתנחתא קומית סטייל טילטיל ואיך שקראו לו אבל הודחו בסוף פרק הבכורה אז תשכחו מזה, צמד גיסות עם יחסים מורכבים ("את חברה שלי, אבל לא הכי טובה"), זוג שהכיר באפליקציית היכרויות ומשום מה חושבים שזה ממש שוס או ממש פדיחה, לא הצלחתי לעלות על הניואנס, אבל בשני המקרים - ברוכים הבאים לשנות ה-2,000 ובנוסף, היא כמובן לחוצת חתונה ומצביעה על האצבע שלה משל הייתה ביונסה טרום ימי הלימונדה ושוב, לא נעים לי להגיד לכם אבל - ברוכים הבאים לשנות ה-2,000. וכמובן, הפייבוריטים הנוספים - ג'וז ואלכס הצרפתים; הו המבטא, החברות האמיצה, השיזוף - איך אפשר שלא לרצות לעשות איתם סיבוב בלב ליבה של המטרופולין תל אביב??

כמה קטנות:

*היו צריכים להראות קצת יותר מהתמודדות של הזוגות עם המשימה הראשונה, כמו למשל עם הקטע של העליה על סולם חבלים לגובה 15 מטר - שפשוט ירד איכשהו בעריכה. נכון שהפרסומת לחיש גד היא דחופה וחשובה אבל עדיין, רצינו לראות קצת היסטריה, קצת נאומי מוטיבציה, קצת צעקות - בשביל מה באנו הרי? רק התחילה המשימה והופ! הנה ניצבים להם המתמודדים צמודים לשלטי חוצות בלב השמיים עם מטבע ענק של עשרה שקלים ביד, סה"כ כמו שמתחיל כל חלום סטנדרטי.

*האם יש צייד כשרונות שכבר גילה את כשרונה המופלא של סדרנית הקולנוע בסינמטה סיטי בראשל"צ? מזמן לא נראה משחק אופי כה קוהרנטי, הנהונים כה בטוחים בעצמם וקרי רוח ומשחק טוטאלי בלתי מתפשר, שאפו.

*למה אחרי שנגני רחוב מסכנים וטובי לב, מנגנים לזוגות את הקלאסיקה "דרך השלום" אף אחד מהם לא אומר להם תודה?!

*כמה זמן נאלץ לשבת פאר טסי על דרך השלום רק כי יש לו שיר שנקרא "דרך השלום"? האם התחרט באותן שעות ארוכות על כך שלא כתב את הלהיט על השאנז אליזה בפאריז? האם הזמין הפוך לשנינו? האם התלונן על החום? אני יודעת שאני כן. כל זאת ותשובות נוספות - בפרק הבא.