מ"הכל עובר חביבי" ועד לנדב גדג': קיצור תולדות הקדם אירוויזיון

אז, בשנת 1973 אילנית עולה לראשונה על במת האירוויזיון עם השיר "אי שם". האירופאים נכבשים בקלות והיא מגיעה למקום הרביעי והמכובד. מקום אחד מעליה, אגב, הגיע הזמר האלמוני קליף ריצ'ארד. אולי עוד תשמעו עליו...

אחריה ייצגו אותנו כוורת ושלמה ארצי ושוקולד מנטה מסטיק ושוב אילנית, אבל ב - 1978 קרה הנס! בחור צעיר עם שיער מתולתל ומלא ברק עולה על בימה האירוויזיון בצרפת ומביא לישראל את המקום הראשון. הזמר? יזהר כהן השיר? "אבניבי". ככה אלה האירופאים. תבלבל אותם במילים שאפילו אתה בקושי מבין, תוסיף לחן בקצב הדיסקו וכוריאוגרפיה בלתי אפשרית ותקבל את ה"דוז פואה" המיוחל. טיפ קטן, הטלוויזיה הירדנית החליטה להחרים את שידור הזכיה הישראלית באותה השנה. אז מבחינתם בלגיה בכלל ניצחה. בואו נשאיר את זה בינינו. לטובת המזרח

התיכון.

1979. האירוויזיון מגיע לראשונה לירושלים והתחרות של אותה שנה נחשבת עד היום לאחת מהטובות ביותר אי פעם. ירדנה ארזי ודניאל פאר מנחים והמנצחת? שוב ישראל! הפעם עם "הללויה" בביצוע גלי עטרי וחלב ודבש. קברניטי רשות השידור תופסים את הראש בבהלה, מחפשים תקציב לעוד הפקה ובעיקר תירוץ איך לא להשתתף בשנה שאחרי. אין תקציב, אין תחרות בירושלים. אין ישראל באירוויזיון 1980. שנה אחרי נערך קדם האירוויזיון הראשון והמנצחת: להקת "הכל עובר חביבי" עם השיר "הלילה", שנחשב עד היום אחד השירים האהובים ביותר על חובבי התחרות הישראלים. בתחרות, אגב, שלומית אהרון עולה לבמה בהריון מתקדם. כל הטוב הזה הביא לנו את המקום ה - 7. אבל חכו - עוד מעט זה ישתפר.

בשנים 82 ו-83 מצאנו נוסחה מנצחת. קחו לחן של אבי טולדנו, תוסיפו מילים משירון הקיבוץ הקרוב לביתכם וקיבלתם מקום של כבוד בראש טבלת האירוויזיון.

ב - 82 עפרה חזה עם "חי" על אדמת גרמניה וב - 83 אבי טולדנו בעצמו עם "הורה". שניהם העפילו למקום השני. נרוץ מהר ל - 1986 ועל הבמה מוטי גלעדי ושיר צוריאל (הידועים בכינוים "הזוג המוזר"). ההופעה? קאלט טהור של שני זמרים מסוכסכים ורקדניות על ספידים. כן. כמו שזה נשמע.

שנות ה-90 התחילו טוב עם מקום שלישי לאורנה ומשה דץ ו"כאן" ומשם זה רק התדרדר. ב- 1996 הראו לנו יפה את הדרך החוצה וב - 1997 החזרנו להם ובחרנו שלא להשתתף.

ב - 98 עלתה זמרת פלוס סיפור אישי אמיץ פלוס נוצות ובעיקר עם שיר מנצח. דנה אינטרנשיונל מוכיחה לכל אירופה ולא פחות מזה לישראלים שבתחרות האירוויזיון יש מקום רק לדיווה אחת. קבלו קטע נדיר מהחזרה הגנרלית עם שמלת הנוצות בהופעה מלאה.

1999. אחרי 20 שנות, האירוויזיון חוזר לירושלים. שבדיה זוכה. דנה מעניקה את הפרס וקורסת איתו על הבמה..

אבל זה עוד כלום לעומת הפאדיחות  שעשו לנו השירים ששלחנו בחמש השנים הבאות. 2005 - קדם האירוויזיון חוזר והעם בוחר בשירי מימון לייצג את ישראל עם "השקט שנשאר". במילה אחת? מלכה ! בכמה מילים? היה מגיע לנו גבוה יותר מהמקום הרביעי. ועדין - RESPECT  לשיר ולהופעה.

ומאז שירי? כבר עשר שנים שאנחנו מנסים ומנסים. שולחים בוגרי כוכב נולד ושוב את דנה. ובתוצאות? גורנישט. כבר ארבע שנים שלא עלינו לגמר. לפעמים בצד ולפעמים לא.

בייחוד במקרה של מיי פינגולד והשיר "Same heart". מי שהיה באירוויזיון שנערך ב2014 בדנמרק (כמוני למשל) זוכר את הבאזז לשיר של מיי ואת ההימורים המפנקים. ואיזה מסכנים האוהדים שאכלו להם ת'לב. שיר מצוין, זמרת מעולה וכולם, הרי נגדנו.

בשנה שעברה מי שהשיב את הכבוד האבוד הוא לא אחר מאשר ילד הפלא נדב גדג'. הוא ניצח בתחרות השירה "הכוכב הבא" ונבחר לייצג את האירוויזיון באוסטריה. נדב הרים את כולם על הרגליים עם השיר "גולדן בוי" והגיע למקום ה-9 והמכובד. אין ספק שהוא עשה עבודה נהדרת ונקווה שחובי סטאר ילך בעקבותיו.