"בייק אוף ישראל"? חבל שבלי הבייקינג

שופטים

הבנו, זה וואו, זה פורמט מטורף באמריקה, זה הכי מצליח באוסטרליה, זה מטריף את החושים באנטארקטיקה - תגידו מה שתגידו, אבל כנראה שמשהו במשלוח בדרך לישראל פשוט השתבש.

מאיפה להתחיל? אולי בזה שהתוכנית מצולמת באוהל זמני של קייטרינג בפארק הירקון? נמשיך בצמד המנחות (איה קרמרמן ופאולה רוזנברג) שעושות אחלה אווירה של תוכנית בוקר ופרצופים מכילים ועידוד אימהי אבל חסרות כריזמת הנחייה אמיתית?

>> ביקורת אוכל: גיל גוטקין חטף הרעלת בצק סוכר

נוסיף על זה את השופטים: קארין גורן באמת צריכה כבר להיות קאלט אם היא עוד לא כזו - החל מהלוק הכללי ועד לכמיהה הבלתי מתנצלת להתפלש בדיונות של סוכר (רק לבן!), אך לצידה במעין חיקוי קונדיטורי של רושפלד, נמצא רן שמואלי, הוא רוצה להיות על הטייפקאסט של האיש הרע כנראה, אבל אז נמס מיד כמו קרמל במחבת למראה עוגת יום הולדת, כשבואו נאמר ככה - לרושפלד זה לא היה קורה.

ולצידם - עודד ברנר, הרי הוא האיש מאחורי "מקס ברנר" וארבעת הפקאנים מצופים בשוקולד ב- 28 שקלים. אולי הוא אוהב שוקולד, אולי הוא מכין שוקולד, אולי הוא קרא לילד שלו 'שוקולד' - אבל זה רק נראה לי או שהוא לא מבין כלום בקונדיטוריה? במקום בו מדברים ברצינות על "מינימליזם של טעם" במקום לקרוא לילד בשמו הרי הוא - "תפל", איך אפשר להמשיך להקשיב לשופט ברצינות?

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

האח הגדול - העונה שהתפקששה

"פרינסס שואו" הוא הסרט הכי מרגש שתראו השנה

טירוף

התוכנית נפתחה במרוץ אחר הזנב של הריאליטי, הייתה מין הרגשה של"ג בעומר של הטלוויזיה נגמר (הרי זוהי מדורת השבט הידועה בכינוייה "האח הגדול") קורין גדעון פנתה לתלתליה, ארז טל פנה לעיסוקיו ו"בייק אוף" קיבל מהם את הלפיד הדועך. "פו פו!" הם נושפים עליו בהיסטריה, "חכו! תראו גם אנחנו ריאליטי! תראו הנה המאמא והבן שלה, הנה ההומו המצחיקול, הנה החברות העממיות!" אוקי, אבל איפה האפייה?...

סתם אני שואלת, פשוט הייתי תחת הרושם שזו תוכנית אפייה ואני מוכנה להישבע שבמשך שעתיים של צפייה בתוכנית אפיה לא ראיתי ביצה, קמח, תמצית וניל - משהו שאשכרה קשור לתהליך עצמו, אלא רק את לרלרת הריאליטי המאוסה של דמויות שמשעתקות את עצמן שוב ושוב, מאבות טיפוס שונים אך זהים, אם זה "המירוץ למיליון" או מ"הישרדות", ונשאלת השאלה - האם גם הפעם זה הכרחי? האם באמת גם בתוכנית אפייה חייבים ליצור דמויות ולאפיין אותן ולהראות לי אותם בוכים ומתרגשים? למה שיהיה לי אכפת שם ממישהו רבע שעה אחרי שהתוכנית התחילה?

לאורך הצפייה יש הרגשה קצת של בית יולדות כאוטי (אולי בגלל גוון ה"תכלת בייבי בום" ששולט שם ביד רמה) וקצת "מה שקורה באילת נשאר באילת", חבר'ה, צחוקים, ישראלים חמים, פנאן, חפיף; השופטים לא ממש נותנים חוות דעת מקצועית, האופים לא ממש יודעים לאפות והטעם לא ממש קריטי. לראייה, כבר במשימה השנייה יש משימת בצק סוכר וצבעי מאכל לעקרות בית נואשות, שאין לה שום קשר לטעם וכישרון אמיתי באפייה, אלא רק מעין "שיעור מלאכה אכיל", וזה מציב את הרמה בתוכנית בכורה והיא, כך נדמה בינתיים - נמוכה.

וכך, בתוך מרוץ "האפייה" שבאוהל הנטוש לו אי שם, כבר בתוכנית הבכורה חולפים להם יומיים (מבחינת הנרטיב), שתי משימות והדחה אחת; ומה לגבי הדברים האלה שיוצאים מהתנור ואוכלים אותם? פרט שולי.