25 שנה אחרי: זהו זה מתאחדים - "מדהים שהאמנו שמסקינג טייפ יגן עלינו מטילים"
הזיכרונות מהמסדרונות, האיחורים של בראבא, "הוא לא איחר, פשוט לא הגיע בזמן", הבאבא בובה ותחושת השליחות שהייתה באוויר, "ראש הממשלה שתק ואנחנו היחידים שדיברו אל האנשים". חברי "זהו זה" חוזרים לימים של מלחמת המפרץ ומסכמים: "דווקא היה כיף". צפו
לפני 25 שנה: האמריקאים תוקפים בעירק, בתגובה להשתלטות של סדאם חוסיין על כווית. יום למחרת החלו ליפול פה טילים.ובזמן שבשטלוויזיה הממלכתית קראו לשתות מים, מה שרק הגדיל את מפלס החרדה, כולם חיכו למוצא פיו של אדם אחד.
חבורת זהו זה הפיגה אז את המתח והמערכונים ששודרו ביום חמישי 4 אחר הצהריים הרגיעו מדינה שלמה. רבע מאה אחרי הפגשנו אותם באולפן המקורי שלהם בטלווייה החינוכית ברמת אבעב, תירוץ טוב להיזכר במערכונים שהפכו את חרדות המלחמה חבדעחה אחת גדולה. גידי שמצלם כעת עם אהרוני את התכנית המשותפת בפרו הצטרף אלינו בסקייפ, אז בינואר 91 הם חשבו שבכלל לא תהיה תכנית בגלל המלחמה.
יצאנו בנס מהמלחמה ההיא, כמעט בלי פגע, מה שאיפשר לחבורה הכל כך מוכשרת הזאת להצחיק אותנו בתקופה כשהפטריוטים היו כיפת הרזל והסקאדים האימתננים בעיקר נחתו בים..מאז המלחמות גבו מחער כבד יותר והומור ממש לא בא בחשבון. אבל בימים שהאעזור שלנו ממשיך לבעבע וחבעור, אולי צריך לשלוף את הבאבא בובה שיצחיק ויצנן קצת את האווירה.
המלחמה חייבה הרבה אילתורים ובין השאר נולדו דמויות חדשות שנשארו על המסך עוד הרבה זמן. למשל שלושת הזקנים ושלושת נשותיהן - הפולניות ובראשן בזזינה - כולם נולדו בשידורים האלה.