"להרוג את הסבתא" - עניים בכיס, עניים בלב

הסדרה החדשה של יוסי מדמוני, דוד אופק וליאור שפר מציגה את מדינת ישראל שלא רואים, הפינות הנשכחות מתחת לאף של כולנו. אם יש שאומרים עניים בכיס ועשירים בלב אז הרי הדמויות בסדרה החדשה שעלתה אתמול ב"יס" עשירים לא בכיס ובטח לא בלב.

הסדרה לא מתהדרת באיזה רעיון מקורי מאד וכל הורה לילד מעל גיל 10 או סתם חובב סרטי אנימציה זוכר את הסרט המקסים של פיקסאר "למעלה". אז הרעיון הוא אותו רעיון - דמות מבוגרת ועקשנית שיושבת על שטח ששווה המון כסף וקבלן שיעשה הכל בכדי להשיג שליטה עליו. אם במציאות של פיקסאר זוהי הזדמנות לצאת למסע להגשמת חלומות אז בעולם של "להרוג את הסבתא" ניצוץ הכסף הקל קורץ לארבעת בניה של עליזה ומכאן הסדרה מקבלת את שמה.
ארבעת ילדיה של עליזה, שלכל אחד מהם יש את כישלונות חייו ומה שנראה כמו קו מנחה של חוסר מוטיבציה אמיתי להשיג משהו בחיים דרך עבודה קשה וכשרון, גרים איתה באותה נחלה בשכונה.

הסדרה מתארת באופן מוצלח את העליבות השכונתית במקומות הנסתרים מתחת של החברה הישראלית ואת הצד הפחות מוכר של העוני. זוהי לא השכונה הרומנטית של קזבלן שכולם עניים אבל בסוף מאושרים אלא שונאים את חייהם ומוכנים לעשות הכל כדי לשנות אותם. מה שהסדרה חסרה בו מבחינת המקוריות היא מפצה עליו במשחק מעולה ודיאלוגים לא מופרכים, רק חבל שהדמויות כל כך בלתי נסבלות ולא מעניקות לצופה שביב של תקווה או מקום לחיבה מסויימת. כי בסוף, בכל נבל מסתתר לב איפשהו