מהפלירטוטים של עברי לידר ועד לפרסומת של דיסקונט: 5 הרגעים שעשו לנו את השבוע בטלוויזיה

זה היה שבוע סוער על המסך אבל בדיוק בשביל זה אנחנו כאן כדי לסכם עבורכם את חמשת הרגעים שאסור לכם לפספס - אז מיהו ה'ג'ינקס' ומה קרה לשופטים של אקס פקטור? • סיכום שבוע בטלוויזיה מתחיל עכשיו

אקס פקטור
אקס פקטור | צילום: צילום מסך -
עברי לידר
עברי לידר | צילום: דודי חסון

דיסקונט

אני יכולה להעיד על עצמי שאני צרכנית תרבות לא קטנה, אבל גם מוכרחה להודות שהבילוי המועדף עליי, זה להיות 'בטטת כורסא'. אני אוהבת טלוויזיה, מתעניינת באקטואליה, חולה על סדרות ומטורפת על פרסומות קריאייטיביות במיוחד. קבלו את חמשת הרגעים שעשו לי את השבוע בטלוויזיה:

 

1. הפרסומת החדשה של בנק דיסקונט

הפרסומת מבית יהושוע/TBWA, נראתה לי בצפייה ראשונה כמו פרומו לסדרה דוקומנטרית חדשה. מדובר בפרויקט שנקרא 'משפחות מהחיים', שבו שמים דגש על משפחתיות וקהילה. כחובבת דוקו מושבעת, נעצרתי מול הטלוויזיה וחשבתי לעצמי - "או, הנה סדרה שאני ממש חייבת לראות", כמה גדולה היתה אכזבתי כשגיליתי שזאת רק פרסומת לבנק - ולא סתם פרסומת לבנק, אלא לבנק שלי (הלוואי שהיה שלי, כן? אני רק לקוחה שם...).

 

בפרויקט מוצגות משפחות אמיתיות מכל קשת האוכלוסייה, שמשתפות אותנו ברגעים קטנים אך משמעותיים בחייהם. ואמנם זה מאוד רומנטי ואצילי להציג את הבנק כאילו שמדובר באיזה בנק חברתי פילנטרופי, אבל הייתי מאמינה לזה קצת יותר, אם היו מורידים לי בעמלות, כי אם חברתי- אז חברתי עד הסוף.

 

בנק דיסקונט - משפחות מהחיים

אקס פקטור

2. השופטים של אקס פקטור לא רציניים, "אקס פקטור" - ערוץ 2
אני לא יודעת מה קרה לשופטים העונה, אבל נדמה כאילו השתבשה עליהם דעתם. נראה לי שאפילו אותי הם היו מעבירים, אם רק היה לי האומץ להשפיל את עצמי קבל עם ומדינה. אני לא מעוניינת להביך אף אחד, אבל בפרק האחרון היו אודישנים כל כך גרועים, כאלה שגרמו לי לנחור בבוז ו/או לגלג עיניים ולומר בביטחון: "בטוח לא עובר", ושתי דקות אחר כך גיליתי שעבר גם עבר.

 

אני הראשונה להודות- אם ארצה לשמוע זיופים, אקליט את עצמי שרה באמבטיה ואשמע את זה באוטו. אני לא צריכה תוכנית שלמה מלאה בכאלה. ומה לגבי הפלירטוטים המביכים של עברי עם כל חתיך שנמצא על הבמה? זה פשוט מגוחך ואין לי מילה אחרת לתאר את זה.

בתוכנית האחרונה היה דווקא אחד שכן ריגש אותי וזה מרקו, הנגן של משה פרץ. אני אומנם פחות מתחברת למוזיקה מזרחית (חוץ מלזוהר ארגוב ,שלמדתי להעריך רק בבגרות), אבל ברגע שהבן אדם פתח את הפה, נשביתי בקסמיו. יש אנשים שמגיע להם להצליח, רק בגלל העובדה שהם מצליחים להזיז משהו אצל מישהו. והנה דוגמא למישהו שהם העבירו -

 

זה רציני?

טריני

3. טריני דורכת על קקי של פרות, "טריני וסוזנה" - ערוץ 10

פעם לא סבלתי אותן והיום אני מטורפת עליהן. יש לשתיים האלה אופי כל כך ישראלי, עד שהבחירה להגיע לישראל ולצלם עונה שנייה בארץ, באמת לא נראית מופרכת או תמוהה. טריני היא הפילפלית, חסרת הטאקט והסבלנות, אבל אם הייתי נראית כמוה בגיל 54, הייתי חיה עם התכונות האלה בשלום. סוזנה לעומת זאת אימהית, סבלנית, חמה ורגישה, והיא מאזנת את טריני בצורה מושלמת.

 

בפרק האחרון השתיים הגיעו לקיבוץ, טריני כצפוי התלוננה על הריח של הפרות, סוזנה כרגיל נהנתה מכל רגע וקראה לזה "ריח של טבע" (אני לא אתפלא אם יום אחד נשמע שסוזנה מתכננת לעשות עלייה). אבל הקטע שבו טריני יוצאת מהלימוזינה ודורכת על קקי של פרות עם נעלי ה'סטלה מקרטני' שלה, הוא פשוט פרייסלס.

 

 

טריני וסוזנה
טריני וסוזנה | צילום: צילום מסך -

קלי

4. קלי באנדי מרגשת, "מי אתה חושב שאתה" - ערוץ 8- yes

הסדרה עוסקת בגניאולוגיה, שהיא מציאת שורשים משפחתיים. בכל פרק, אנו מתחקים אחר מפורסם אחר, שיוצא לחקור את העץ המשפחתי שלו/ה וחוזר עם גילויים מעניינים, מפתיעים ולעיתים אפילו טרגיים. הפרק האחרון, עקב אחרי כריסטינה אפלגייט שלנצח תיזכר כקלי באנדי. היא יצאה למסע חיפוש אחרי סבתה שאותה, מעולם לא הכירה. למעשה, גם אבא שלה מעולם לא הכיר את אימו, סבתה של כריסטינה וככל שנחשפו הפרטים, התגלתה ילדות עגומה שבה האב די גידל את עצמו. כל מה שהוא רצה, זה להבין מה גרם לאימו לא להיות נוכחת בחייו.

 

הקטע שריגש אותי, היה בסופו של הפרק, שבו אביה של כריסטינה מצא את המצבה של אימו. בנוסף לממצא המרגש, היה ממצא מרגש אף יותר וזה שאימו, שילמה מראש על חלקת קבר עבור בנה שלא היה נוכח בחייה, אך מסתבר שליווה אותה במחשבות, כך שבעולם הבא הם יוכלו להיות ביחד. גם הציניים שבינינו (אני), לא נשארו אדישים. הפרק מסתיים עם קלוזאפ על המצבה ועליה כתוב: "מצאתי אותך אמא".

 

 

קלי באנדי
קלי באנדי | צילום: ציולום מסך

דרסט

5. דרסט נתפס על גניבת לחמניה מהסופר! "הג'ינקס" - פרק 1, VOD-yes
רוברט דרסט, בנו של איל נדל"ן יהודי, נאשם בשלוש רציחות מזעזעות. הסדרה התיעודית, עוקבת אחרי מקרי הרצח, הממצאים, דוחות החקירה והמשפטים, ומלווה את סיפורו של דרסט מנקודת מבט דוקומנטרית, תוך שהיא מנסה לקבוע האם הוא רוצח, או פשוט איש חסר מזל שדברים רעים נדבקים אליו. הסוף כבר ידוע לי מראש, משום שממש לא מזמן הסיפור עלה לכותרות. אם מישהו לא היה בכדור הארץ בשנה האחרונה, דרסט האמיתי למעשה הפליל את עצמו, תוך כדי צילום הסדרה. הוא לא היה מודע לעובדה שהמיקרופון עבד ואז אמר - "מה לעזאזל עשית? רצחתי את כולם, כמובן". מכאן לאישום הדרך היתה קצרה.

אז התחלתי לראות את פרק הראשון עם הידיעה שהוא רוצח, וזה שינה לי לחלוטין את האופן שבו צפיתי בסדרה. מדובר בסדרה לבעלי קיבה חזקה, כי היא קשה לעיכול. ממצאי החקירה נחשפים שם במלואם, כולל תמונות קשות מאוד. את הדקות הראשונות הרצתי במהירות, כי יש גבול לכמות הרוע שאפשר להיחשף לה. רגע התובנה שגיליתי בסדרה, ש'סופו של כל גנב לתלייה' וזמנם של אנשים רעים בוא יבוא. התובנה הגיעה, אחרי שבמשך 19 שנים ניסו לתפוס את דרסט בין היתר בגין היעלמות אשתו והחברה שלו. אחרי כמעט שני עשורים, האיש נתפס על גניבת לחמניה מהסופר!!! יש אימרה באנגלית שאומרת: "You can run but you can't hide"