מתגעגעים? 10 סיבות למה אהבנו את "בתולות"

צפו (מתוך אתר abc):

אי שם באילת הדרומית, סירה של פליטים אריתראים מתהפכת ונשאר ניצול אחד מפוחד ממה שראה בים, גופה שמתגלה אחרי 17 שנים, שוטרת עם דם חם ופיוזים קצרים שבלי לדעתי קשורה לכל זה, סודות מהעבר ובת הים הקטנה. 10 פרקים של העונה הראשונה של ׳בתולות׳ של שחר מגן ואדם סנדרסון הספיקו לנו בשביל להתאהב, ועכשיו לכבוד הקונפטי שהרמנו כשהכריזו על עונה שנייה, זה הזמן להיזכר בכל הסיבות:

 

1. מגי אזרזר - סיבה ראשונה (כראוי למקומה) חורכת לנו את המסך ואת הלב בתפקיד שלי רוג׳ואן, קצינת משטרה אילתית עם פתיל קצר ולשון חריפה שעובדת במחלקת ׳זרים׳. 17 שנה אחרי שאיבדה את אחותה התאומה מאיה בתאונת טביעה (לכאורה), גופתה מתגלה וככה גם סודות מן העבר של שתיהן. המשחק של אזרזר כל כך אמין ומוצלח שאם נפגוש אותה ברחוב לא נוכל להתאפק מלשאול אותה על החקירה המתמשכת ולהיזהר ליפול ללשון החדה שלה!

2. ששון גבאי - אם ציינו את מגי בתור סעיף בפני עצמה, חייבים גם לציין את ששון גבאי שמשחק את בסדרה את אבא של מגי (שלי), עוזי הגדול. עוזי, כפי ששלי מסבירה לאורך הסדרה, שייך תקופה אחרת. לתקופה של ׳טאבה׳. ואכן, עוזי תקוע כהיפי סקרן בגוף של בן 60. ששון גבאי, שחקן ישראלי מהרשימה המכובדת ביותר, מצליח לקלוע בדיוק. האמונות תפלות ששייכות לאנשי הים, הרוגע של סיני והרגישות שהוא מצליח להעביר רק במבט. בכל הרפרטואר שלו לאורך הסדרה, נזכור לו בעיקר את הסצנה שהוא רואה לראשונה את גופתה של מאיה - אם זה לא משחק לאוסקר, מה כן?

 

עוד כתבות שאולי יענייינו אתכם:

מדהים: הכוכבים הגדולים כיצירת אמנות

פדופיליה או אמנות: סיה שוב מאתגרת את הצופים

 

3. אילת - ״זאת אילת. לכל אחד כאן יש מה להסתיר״ אומרת הדמות של אזרזר באחד הפרקים. ואכן, שינוי האווירה הרחוקה מהמרכז אליו התרגלנו בסדרות, טורף את כל הקלפים. אילת והים בפרט הן דמויות בלתי צפויות בפני עצמן בסדרה, האווירה השוממת והכמעט קיבוצית שכולם מכירים את כולם, נותנת טון חזק ואור שונה על העיר שאנחנו זוכרים בעיקר מטיול שנתי בכיתה יב׳ תוך כדי נופים שמפתים לעלות בסוף כל פרק על כביש הערבה.

4. כימיה - הכל עיניין של כימיה. ואין מספיק סופרלטיבים בעברית לתיאור הליהוק המוצלח של צוות המוחות - אדם סנדרסון (בימוי) ושחר מגן (יוצר), שהצליחו להביא שחקנים שכבר ראינו בעבר ולשים אותם באור שונה לגמרי. שילוב הטקסטים השנונים, המראה שלהם (שאפו לאלון אבוטבול וששון גבאי!) והאמינות ברגעים הקשים. שאפו.

5. תסריט - זה לא סוד ששחר מגן מחזיק כבר שם של תסריטאי מכובד עם רקורד מרשים. הוא יכול לזקוף לזכותו את ׳חשופים׳ ואת ׳ילדי ראש הממשלה׳ ועכשיו גם סדרת מתח עם דיאלוגים שייכנסו לפנתיאון הטלווזיה הישראלית (כך כל שיחה בין מגי אזרזר לרותם אבוהב המצויינת). לא קל לייצר מתח ומסתורין וכמעט תמיד נופלים לקלישאות, אך בקטגוריה הזאת הצליח מגן לא רק ליצור אווירה ריאלית שגורמת לנו להטיל ספק בכל מה שאנחנו יודעים, הוא עושה את זה בכזאת עדינות ומסתורין שמקשה עלינו לערער בכלל אם זה ייתכן.

6. בת ים/ בתולה - מי שלא מכיר את אותה אגדה אורבנית (ואולי בעצם אורבנית זאת לא הסביבה הטבעית שלה) על בתולות ים, זה הזמן להתעדכן: בתולות ים, או בשמם השני "בנות ים", הן יצורים שחיים מתחת למים, אישה שחלק הגוף התחתון שלה הוא בעצם סנפיר. לאורך ההיסטוריה והמיתולוגיה, בתולות הים מתאורות כנשים יפות שמפתות דייגים בעזרת קולן היפה לבוא איתן למעמקים וכך הם טובעים. ״בתולות״ משתמשת באותה מיתולוגיה כדי להעלות על פני היבשה אגדה יפהייפיה שנשכחה ברגע שגדלנו והפסקנו לראות ׳בת הים הקטנה׳ ונותנת את הטוויסט המותח שלה - מאיה, תאומתה של שלי, מתגלה בבדיקה פתולוגית כבתולה למרות גילה המבוגר יחסית וככל שעוד חלקים של הפאזל מתחברים, לומדים עליה שהיא גם אהבה לשיר ולצלול. הצירוף מקרים הלא מקרי בכלל, אוטומטית מתחבר בראש של הצופה - נותן ספק בקיומן אבל גם לא יכול לתת הסבר אחר. ואולי זה סוד הקסם?

7. מתח מיני - המתח המיני הבלתי ממומש בין שלי לרועי מוטולה (רועי ניק) - אם לא סביבת המתח והעצבים הדרוכים בזמן צפייה בסדרה, אפשר היה להישבע שזאת סדרה על שני שותפים במשטרה שהופכים לזוג אוהבים. אך ׳בתולות׳ לא נפלה לקלישאה (ותודה לאל על כך!). שלי נשואה לחיים (צחי הלוי), אבא שנשאר בבית עם הילדה ואילו דמותו של ניק בכלל צעירה משלי, אך למרות כל הסיבות שהרומן הזה לא יכול להתממש, הצופים לא יכולים להישאר אדישים לחברות המהירה שנרקמה בין שניהם, לגיבוי המלא, לסודות שהם חולקים אחד עם השני ולדיאלוגים השנונים. לא היינו רוצים ששלי תעזוב את בעלה, אבל אם כבר עונה שנייה על הפרק.. אנחנו מתחננים לעוד קצת מתח בין שניהם!

 

8. כמה קטן ככה גדול - ׳בתולות׳ היא לא סדרת תקציב אמריקאית, אין פה אפקטים ופיצוצים, אבל דווקא משהו בדמויות היום יומיות, שגם לא נראות כאילו יצא מתוך מגזין אופנה תלוש מהמציאות, יש אפקט חזק יותר ומצמרר יותר. בדומה ל׳תמרות עשן׳, שרצה באותו ערוץ לפני כמה שנים והייתה להצלחה, המיסתורין במקום שומם הוא תמיד חזק יותר וגורם ליותר סיוטים והטלות ספק.

 

9. הפתיח המצמרר - בזמן שברוב הסדרות התרגלנו להריץ קדימה את הפתיח, ב״בתולות״ זה חלק בלתי נפרד מהחוויה. הצילום התת מימי, הרמזים השזורים שכבר טבעו ונהיו חלק מהיסטוריה שאולי נשכחה וזמנה לצוף מתישהו על פני השטח... הרמזים הקטנים האלה ששתולים באופן מדוייק בפתיח ומכניסים אותנו בשניה לתוך האווירה המסתורית של הסדרה ולמעמקי החוף האילתי.

10. פרק הסיום - בניגוד לסדרות שהתרגלנו לראות, אלה שהעלילה יוצאת מכלל שליטה וכבר נראה כאילו הסתריטאים בעצמם לא בטוחים למה הם הכניסו את עצמם (מישהו אמר ׳אבודים׳?), פרק הסיום סגר לנו קצוות ופתח לנו דלת לעונה החדשה שתבוא עלינו לטובה ואמן במהירות. החקירה לגבי מותה של מאיה סוף כל סוף תופסת כיוון אל פיתרון, ספינת המסתננים בפרק הראשון חוזרת אלינו בהפוכה כשאנחנו מבינים את הקשר שהיה רופף עד עכשיו ומעל לכל? גם הדמויות מתחילות להטיל ספק במה שהן יודעות לגבי המציאות - בדיוק כמונו הצופים, שכבר עשרה פרקים חושבים שאנחנו יודעים משהו אבל זה לא הגיוני, פשוט לא מציאותי! ואולי בעצם...