"לא ברור מאליו שהשם שלי ברשימה הזו": לוסי אהריש זכתה באות אבירת איכות השלטון

התנועה לאיכות השלטון פרסמה היום (שני) את רשימת זוכי אות אבירי ואבירות איכות השלטון לשנת 2024, והעיתונאית והמגישה לוסי אהריש נמנית עם הנבחרים בקטגוריית התקשורת. היא קיבלה את ההוקרה על פועלה לקידום שיח של סובלנות, שוויון וכבוד הדדי גם ברגעי משבר לאומי, ועל היותה גשר בין קהילות בחברה הישראלית.

אהריש מודה שההכרה הזו מרגשת במיוחד. היא מספרת כי לעמוד לצד אנשים שמקדישים את חייהם למען החברה הישראלית, בעיצומן של שנים כה קשות, הוא רגע שלא מובן מאליו: "כבוד גדול", היא אומרת: "כל כך לא ברור מאליו שהשם שלי נמצא ברשימה כל כך מרגשת של אנשים שמקדישים את עשייתם למען האחר". לצידה של אהריש הוכרזו כזוכים גם ח"כ אפרת רייטן, ח"כ משה (קינלי) טור-פז, עו"ד ליאת בן ארי, גיורא זלץ, בן כספית, אורן אהרוני, גבע אביטל, פורום הניצבים להגנת המשטרה והדמוקרטיה, דובר צה"ל לשעבר דניאל הגרי, פרופ' אריאל פורת והסופר דוד גרוסמן.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• יותר מ-20 שנה אחרי: הקומדיה האהובה מקבלת סרט המשך

• חייה הפרטיים של מלכת הזמר נחשפים לראשונה בתערוכה לזכרה

• "זה גרם לי לפרפרים בבטן": רוני דלומי חוזרת למקורות

עבור אהריש, המקום שבו היא נמצאת כיום כמעט ונקבע מראש. כילדה ערבייה מוסלמית שגדלה בדימונה, בעיירת פיתוח ובתוך חברה יהודית, היא הרגישה מהילדות שהחיים כיוונו אותה לעמוד בין העולמות. היא חוותה מקרוב את הקושי להיות בין העולמות, החל מפיגוע באינתיפאדה הראשונה שבו הותקפה עם משפחתה בבקבוקי תבערה שהושלכו לעברם, ועד להתמודדות עם גידופים על נישואיה לצחי הלוי שגרמה לו "להתבולל". לאורך הדרך היא למדה להפוך את המקום הזה למקור כוח, במיוחד בעבודתה העיתונאית, שממנה היא מצליחה לראות זוויות שלא תמיד נחשפות משני צדי המתרס: "להיות עיתונאית במקום הזה שממנו אני באה הוא ברכה עצומה".

עם זאת, הדרך רחוקה מלהיות קלה. אהריש מודה שבתקופה הנוכחית, שבה החברה הישראלית חווה מלחמה בלתי פוסקת, פחד יומיומי ואלימות גוברת, תחושת הייאוש צפה פעמים רבות ביום. היא מדגישה שייאוש הוא לא אופציה: "בסוף היום ישנה הבנה שזה הבית. אין בית אחר, ועל הבית לא מוותרים", תוך שהיא מתייחסת גם למשפחות החטופים: "משפחות החטופים והנרצחים ב-7 באוקטובר ובכלל במלחמה הזאת לא מרשים לעצמם להתייאש, לא מרשים לעצמם לאבד את התקווה כבר כמעט שנתיים".

היא ממשיכה לראות בשליחות העיתונאית שלה דרך להיאחז בתקווה ולדרוש שינוי. בתוכנית היומית שלה "שיחת היום", היא מראה את הדעות והאג'נדה שלה, על מה שלדעתה הכי חשוב. בין היתר, ספירת הימים מאז תחילת המלחמה, החטופים שעדיין לא חזרו הביתה, הדגש על הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, נושא התמודדות עם הפוסט-טראומה שמלווה את החברה כולה והקשיים של המילואימניקים שנשחקים תחת הנטל.

מבחינתה, זה לא רק לדווח חדשות, אלא מחויבות יומיומית לדבר על הנושאים הבעייתיים שפחות מושמעים: "בעיקר בלשים בראש סדר היום את הבעיות האמיתיות כאן שאנחנו מתמודדים איתם, ומנסים להעלים אותם בים הספינים שכל יום מנסים להאכיל אותנו בהם".

כשנשאלה אם יש רגע מסוים מהשנה החולפת שמסמל בעיניה את הסיבה לבחירה בה, אהריש משיבה בפשטות שהאמת והערכים עליהם גדלה, הם אלה שמנחים אותה והיא מעבירה אותם גם לבנה: "כל זה לא היה קורה אילולא קיר הבטון שעומד מאחוריי, שזאת המשפחה המדהימה שלי ובעיקר צחי ואדם, שהם הדבר שבשבילו שווה לי בכל רגע בחיי להילחם".