לא עוד סרטון של דקה: הסדרה שמכניסה את החרם לעולמם של בני הנוער

לרגל היום הבינלאומי למאבק באלימות ובחרמות בבתי הספר, יוצר התוכן דביר תורג'מן החליט לקחת את הנושא הכואב צעד אחד קדימה. יחד עם עידו קרן, הוא יצר את "יחסי כוחות" - מיקרו-דרמה בת חמישה פרקים, שנולדה מסיפור אישי ומבקשת להראות לצעירים מה באמת קורה בצד השני של החרם. אחרי שעלתה ברשתות החברתיות, הסדרה זמינה כעת גם לצפייה רציפה ביוטיוב - והיא כבר בדרך גם לבתי הספר

מתוך "יחסי כוחות"
מתוך "יחסי כוחות" | צילום: גילן ששון

ברחבי העולם יציינו מחר (חמישי) את היום הבינלאומי למאבק באלימות ובחרמות בבתי הספר, לרבות בריונות ברשת. היום, שמצוין ביוזמת אונסק"ו מדי שנה בכל יום חמישי הראשון של נובמבר מאז שנת 2020, נועד להציב במרכז השיח תופעה שמלווה ילדים ובני נוער הרבה מעבר לשעות הלימודים. לפי נתוני הארגון, כמעט אחד מכל שלושה תלמידים בעולם חווה בריונות מצד תלמידים אחרים במהלך חודש אחד.

דווקא לקראת היום הזה, יוצר התוכן דביר תורג'מן, שמחזיק בקהל של יותר מ-200 אלף עוקבים ברשתות החברתיות, בחר לעסוק בנושא במקום שבו נמצאים היום לא מעט מהילדים ובני הנוער - במסך הטלפון שלהם. יחד עם עידו קרן, הוא כתב ויצר את "יחסי כוחות", סדרת מיקרו-דרמה חדשה שעוסקת בחרמות ובהשלכות החברתיות והרגשיות שהם מותירים אחריהם.

"יחסי כוחות" כוללת חמישה פרקים: ארבעה מהם באורך של כשתיים עד שלוש דקות, ופרק סיום בן כשש דקות. הסדרה הופצה בטיקטוק, באינסטגרם וביוטיוב, ובהמשך עלתה גם בגרסה מלאה שמאפשרת לצפות בכל הסיפור ברצף. הפורמט הקצר אולי מותאם להרגלי הצפייה של הדור הצעיר, אבל מאחוריו עומדת שאיפה לייצר סיפור דרמטי של ממש, ולא רק עוד סרטון הסברה שחולף בפיד.

הרעיון נולד לאחר שקרן ותורג'מן הכירו בקורס משחק. קרן שיתף את תורג'מן בסיפור אישי שלו, ובמקביל השניים נחשפו למקרים קשים של חרמות שזכו לתשומת לב ציבורית. במקום להסתפק בקריאה נגד התופעה, הם החליטו להפוך את הסיפור ליצירה עלילתית ולנסות להגיע באמצעותה ישירות לקהל הצעיר. "לא רצינו להעלות עוד סרטון שמדבר נגד חרמות ונעלם אחרי יום", מסביר תורג'מן. "רצינו לספר סיפור שיגרום לצופים להרגיש, להזדהות ולהבין מה עובר על ילד או ילדה שחווים חרם. בחרנו להשקיע בהפקה ובכתיבה כדי ליצור סדרה של ממש, גם אם כל פרק נמשך דקות ספורות".

מתוך "יחסי כוחות"
לא סתם עוד סרטון. מתוך "יחסי כוחות" | צילום: גילן ששון

הבחירה במיקרו-דרמה היא חלק משמעותי מהניסיון הזה. במקום לבקש מבני נוער לעצור את הגלילה לטובת הרצאה מצולמת או מסר חינוכי ישיר, "יחסי כוחות" משתמשת באותה שפה ובאותן פלטפורמות שבהן הם ממילא צורכים תוכן - אבל מנסה להכניס לתוכן הקצר סיפור, דמויות והזדהות רגשית. מבחינת תורג'מן, המטרה מלכתחילה לא הייתה שהסדרה תישאר רק בטיקטוק ובאינסטגרם.

הגרסה המלאה שעלתה ליוטיוב נועדה, בין היתר, לאפשר הקרנות במסגרות חינוכיות, ובמקביל הוא החל להעביר הרצאות לתלמידי כיתות ה'-י' שעוסקות בחרמות, בריונות ברשת ואחריות חברתית. אותן הרצאות משלבות את סיפורו האישי, קטעים מתוך "יחסי כוחות", פעילויות אינטראקטיביות ושיח עם התלמידים. לצד העלאת המודעות, הן מבקשות גם לתת לצעירים כלים לזיהוי מצוקה, להתמודדות עם בריונות ולהתערבות כאשר הם מזהים ילד או ילדה שנמצאים תחת חרם.

דביר תורג'מן
משתמש בכוחו לטובה. דביר תורג'מן | צילום: גילן ששון

"המטרה היא שהסדרה תמשיך לחיות מעבר לרשתות החברתיות", אומר תורג'מן, "אנחנו מקווים שהיא תגיע גם לבתי הספר ותעורר שיח בין ילדים ובני נוער על הנושא".

בעידן שבו חלק גדול מהחיים החברתיים של בני הנוער מתנהל ממילא ברשת, גם חרם כבר לא בהכרח מסתיים כשהצלצול האחרון נשמע. הודעה, תגובה, סרטון או קבוצה יכולים להמשיך את מה שהתחיל בכיתה גם אל הבית. "יחסי כוחות" מנסה לפגוש את המציאות הזאת בדיוק באותו המקום שבו היא מתקיימת - ולהשתמש בפיד לא רק כחלק מהבעיה, אלא גם כמקום שממנו אפשר להתחיל לדבר עליה.