"השנים הרבות בהן גילמתי את מופאסה הכינו אותי לפרויקט הזה"

"אני חושב שיצאתי בזול מכל הסיפור (צוחק) - מרבית העבודה היא על המפיקים, העורכים וכותבי התסריט; אני בסוף התהליך. במובנים רבים, קריין מכל סוג - בין אם שדרן ספורט או מנחה בתוכנית - מנסה להעביר את הרגש של הרגע שמולו דרך המילים. זה עניין של איזון, ואתה חייב להעמיק לתוך המהות של הרגע. בסדרה יש עליות ומורדות, והתפקיד שלי הוא להבין את האווירה סביבי".

אחרי הכול, תיעוד של גור אריות צועד ברחבי הסוואנה ייראה לנו כמשהו חביב וחמוד שאולי נשלח לחברים אם ניתקל בו ברשתות החברתיות אבל תו לא. בליווי הקריינות הנכונה, פתאום הופך גור האריות הזה ל"אחד משלנו" - רצונותיו ומאוויו דומים לשלנו, ופחדיו מהעולם שבחוץ מהדהדים את אלו שצופים בו במסך אלפי קילומטרים משם. אולי הוא פשוט מבטא זאת "קצת" אחרת מאיתנו, ואולי אותה ההזדהות עימו תבהיר לנו כמה חשוב להגן עליו - באותו האופן שנגן על ילדינו.

מתי שמעת לראשונה על הפרויקט?
"לפני כשנה וחצי. מנהלת ההפקה, אליסון שולס, אמרה שהם מחפשים להבין איזה קול הם בכלל רוצים לתוכנית. בתור מי שמכירה אותי כבר 30 שנה, עליתי לה ישר לראש, והיא אמרה לצוות: 'אולי יש לי מישהו עבורכם'. אז נשלח אליי טקסט קצר להקריא, הקלטתי אותו בטלפון, שלחתי להם חזרה, הם אהבו ושאלו אותי אם אני רוצה לעשות את הדראפט הראשוני - והנה אנחנו פה. כן, לקח זמן עד שראיתי את התיעוד עצמו - עד שהגעתי לאולפנים בבריסטול שבאנגליה (חייו של לינץ' מבוססים בהמבורג שבגרמניה, ד"ע), שם הקלטתי את הקריינות הסופית. אז זה היה בסופו של דבר הליך שונה מהרגיל, לעבוד זמן רב ללא התמונות מולי - אבל התוצאה בעיניי זהה ואפילו יותר אפקטיבית - כי כשאתה עובד ללא התיעוד, אתה צריך לפעול חזק יותר בשביל לשחרר את הרגש מהמילים שמולך - ומהקהל, וכשהתמונה של האריה סוף-סוף מולך, זה יוצא ישירות".

"כשגילמתי את מופאסה, העניין היה הגילום הפיזי של האריה, הלוחם, המנהיג. הייתי צריך להעביר הרבה מן האמוציות דרך הפיזיקליות", הוסיף לינץ', "כשניגשתי לקריינות כאן, השתמשתי באותה האנרגיה, כי הסמכות וההדרכה של הקהל עדיין כאן. במובנים רבים, השנים הרבות בהן גילמתי את מופאסה הכינו אותי לפרויקט הזה".