"לאבא שלי היה מאוד קשה עם ההחלטה שלי, הוא לא הבין למה אני עושה את זה"

מסתבר שהסטנדאפיסט שמחזיק באחד הפודקאסטים המצליחים בישראל, חורש את הארץ ובקרוב גם יוצא לסיבוב הופעות בארה"ב, הוא בכלל יזם שהקים חברה מצליחה בעולמות הביטוח והפיננסים - הכי רחוק מקומדיה. בריאיון מיוחד לדיגיטל 13, בן בן ברוך, מספר על הסיכון הגדול בחייו ("ידעתי שאם אני לא שם את כל הביצים בסל הזה של הסטדנאפ אז זה לא יקרה אף פעם"), על הקרבה לדת ("אני לא מקבל הכול כמובן מאליו. אני שואל שאלות ובודק מה נראה לי הגיוני לעשות") והתגובות שהוא מקבל מהמשפחה על עליית התוכנית החדשה ("יש פה אפס התלהבות, לא אכפת להם שאני מופיע בטלוויזיה") | ריאיון

בן בן ברוך בריאיון מיוחד
בן בן ברוך בריאיון מיוחד | צילום: רן יחזקאל

לפני כ-10 שנים, בן בן ברוך סיכן הכול כשהחליט לנסות ולהגשים את חלומו. הוא עזב חברה מצליחה שבנה מאפס מתוך החלטה מודעת שלא יהיה לו לאן ליפול אם חלום הסטנדאפ לא יצליח. ונראה שהסיכון השתלם. כיום, הוא נחשב לאחד מהסטנדאפיסטים המוכרים בארץ, עם הופעות Sold Out ברחבי הארץ, בדרך לסיבוב הופעות בארה"ב ועם אחד הפודקאסטים המצליחים בישראל עם כמעט 100 אלף צופים בכל יום, ועכשיו גם עם תוכנית אירוח חדשה בפריים טיים של יום שישי בערוץ 13.

כתבות נוספות:

הילדים שלך שמחים שיש להם אבא מפורסם?

כן. הם לאט לאט מתחילים להבין את זה. אני יכול להגיד לך שיש פה אפס התלהבות מהעובדה שיש פרסומות שלי בטלוויזיה. אף אחד לא שם לב לזה, הם כל היום רואים יוטיוב, לא אכפת להם. אני אומר להם שימו ערוץ 13, נראה קצת. אין התלהבות בגזרה הזאת, כלום. למען האמת צפינו במוצאי שבת בתוכנית הראשונה עם נסרין קדרי ואז שתי הגדולות שלי פשוט הלכו לחדר כי הן רצו לשחק במחשב. ברור שאני צוחק כן? הם אוהבים את זה, והם מאוד שמחים שאנשים ברחוב מזהים אותי ומבקשים להצטלם.

מתי בדיוק הבנת שאתה רוצה להיות סטנדאפיסט?

ב-5 בנובמבר, אלף תשע מאות ו... סתם. כשהחברה שהייתה לי הצליחה ממש, ועדיין כל מה שעניין אותי היה איך יהיה המופע חימום שלי ל'מה קשור' מחר. הייתה לי חברה לשירותי out-sourcing, טלמיטינג, טלמרקטינג, מוקד מכירות של ביטוח, פיננסים, היו לי איזה 160 עובדים, החברה גדלה, זו חברה שהקמנו מ-0, ובמקביל, הייתי מופיע כמופע חימום ל'מה קשור' וזה כל מה שעניין אותי. אז הבנתי שאני רוצה להיות סטנדאפיסט.

איך חברה לשירותי out-sourcing מתחברת לסטנדאפ?

בשום צורה what so ever. אין שום נקודת השקה. אבל סטנדאפ זה סטנדאפ. זה החיים, זו האמת. וזה היה חלק מהחיים והאמת שלי. כל דבר שעשיתי במהלך הדרך הוביל אותי למי שאני היום.

לא הייתה לך שום תוכנית גיבוי?

כלום. Nothing.

ואיך המשפחה קיבלה את זה?

האמת, אבא שלי הוא בן אדם מאוד ריאלי ופחות אופטימי מאימא שלי אז היה לו מאוד קשה עם זה. הוא לא הבין למה אני עושה את המהלך הזה, ולמה אני לא שומר גם על זה וגם על זה. מנסה לשלב. והסברתי לו שאם אני לא שם מאה אחוז, אם אני לא שם את כל הביצים בסל הזה של הסטדנאפ אז זה לא יקרה אף פעם, זה לא יגיע לרמות הגבוהות. אימא שלי תמכה מאוד ובאופן מיסטי אפילו האמינה שזה יקרה עוד בכלל לפני שאני האמנתי מספיק בעצמי. וגם אשתי האמינה, חייב לומר. אשתי דחפה אותי לזה, האמינה בי וסמכה עלי.

מה לדעתך הוביל לפריצה הגדולה?

הפודקאסט שלי. זה בעצם היה הסיליקון, הדבק, לא משנה איך תקראי לזה. עשיתי הרבה דברים במהלך הקריירה. אבל היה חסר משהו שיחבר. לא תכננתי שהפודקאסט ישפיע על מכירה של כרטיסים. עם הפודקאסט הצטרפה גם ההבנה שלי של הרשתות החברתיות. הייתי מהראשונים בארץ שהוציאו reels וטיקטוקים של סטדנאפ.

"אני מאמין שהתוכנית שלי עושה קידוש השם. חשוב להגיע דווקא לאנשים שכן רואים טלוויזיה בשבת"

לפני שבועיים, השיק בן בן את תוכנית האירוח החדשה שלו "הערב עם בן בן ברוך" המשודרת בכל יום שישי בערוץ 13. וזו הפעם הראשונה שהוא מוביל תוכנית טלוויזיה.

ספר לי קצת על "הערב עם בן בן ברוך"

מדובר בתוכנית שהיא מיקרוקוסמוס של הפודקאסט. היא נולדה מהפודקאסט שלי והיא נגזרת שלו אבל בגרסה יותר טלוויזיונית. מדובר בתוכנית ראיונות אחד על אחד. לא הייתי קורה לזה אפילו ריאיון, זו יותר שיחה. לא עשרים אורחים בתוכנית, בלי להקה שמנגנת. משהו מאוד קטן, אינטימי, אישי, כיפי, קליל, מצחיק לפרקים.

הערב אצל בן בן ברוך
הערב אצל בן בן ברוך

יש באמצע גם קטעים מהחיים שלי, חוויות מצחיקות שקרו לי במהלך הדרך. פתאום חשבנו איזה מצחיק זה יהיה להמחיז את זה. יצאנו לצלם המון מערכוני חוץ כאלו. כל קטע עוסק בנושא אחר. והכול באמת קרה לי בחיים. למשל, אני עכשיו בונה בית חדש ופתאום הקבלן החדש מגיע ואומר לי שהבית מוכן. אני נכנס ואני רואה את הבית נראה כאילו הוא בדיוק הופצץ אז אני עושה מזה מערכון. והמערכון עצמו עם משתתפים אמיתיים מהחיים (אשתי, הילדים, אימא שלי).

יש בדיחות שבעיניך לא עוברות?

תראי, בעיני יש מקום לחופש ביטוי מלא. אנשים לבד יבינו כמה זה טוב או לא ביחס לפידבק שהם יקבלו מהקהל. אני בוחר את הדרך שלי ואני חושב עשר פעמים לפני כל נושא שאני נכנס אליו. אבל מבחינתי כל נושא הדת הוא טאבו. יש דברים בשולחן שישי שמעצבנים אותי ועליהם אני כן צוחק, כמו למה צריך שעה לשיר מלאכי השלום, אשת חייל, wonder women. יאללה תקתק אותה. פה הנצרות השאירה לנו אבק, יש להם 4 שניות 'thank you god for the lovely food' ישר טורפים. אבל לא על דברים שעומדים ברומו של עולם. אני לא אצחק על אם יש אלוהים או אין. כי אני יודע שיש.

הופתעת מאחד האורחים שלך בתוכנית? גילית עליהם משהו חדש?

בטח. מכולם. מיכל הקטנה באה ביום שהיא נפרדה מבעלה. עדיין לא ידעתי את זה אבל כבר יום אחרי היא הודיעה במדיה שהיא וניר ויצמן נפרדים. היא הייתה מאוד נסערת ולא יציבה. ניסיתי עד כמה שאפשר לדבר איתה על החיים ולשמוע ממנה. הרגשתי שמשהו שם לא תקין ושהיא לא מתנהגת רגיל, אני מכיר אותה הרבה זמן וכאב לי הלב, אבל עדיין יצא פרק מקסים. כי למרות הכאב היא הצליחה לשמור על שיחה ולתת משפטים מעוררי השארה ומוטיבציה. כמו שהיא יודעת לעשות. זה היה מאוד מרגש בעיני.

באופן כללי, אני גיליתי שכל מי שמעורר עניין לציבור קודם כל יש לו תשוקה ומוטיבציה פנימית למה שהוא עושה. רמי לוי בא וסיפר איך מגיל צעיר הוא נלחם בשיניים, לקח מחסן והפך אותו לחנות של סיטונאים. וזה משהו שפשוט צריך לקחת לגזור ולהדביק על חיים של כל מי שרוצה להצליח. אפשר גם לחיות מתחת לעץ ולאכול את התפוחים שנופלים. אבל אני מאמין שחיים רק פעם אחת וצריך למקסם הכול כמה שאפשר.

מיכל הקטנה
מיכל הקטנה | צילום: הערב אצל בן בן ברוך

את מי אתה רוצה לראיין שעוד לא ראיינת?

שלמה ארצי.

וניסית? פנית אליו?

הצוות שלי ניסה בעדינות, בקטנה. אני מאמין שזה יקרה, שהזמן הנכון הוא הזמן הנכון. אם זה עוד לא קרה אז כנראה שיש לזה סיבה. אם הייתי מרגיש שעכשיו זה הזמן הנכון והמדויק לארח את שלמה אז הייתי עושה הכול כדי שזה יקרה. הכול. והייתי מצליח.

למרבה האירוניה, את התוכנית שמשודרת בימי שישי בערב, המנחה לא יושב בערב שבת כדי לצפות בה מאחר והוא שומר שבת.

איך שמירת השבת ושידור התוכנית בשישי בערב עובדים יחד?

כמה זה דובר. בהופעה שאלו אותי על זה אז עניתי – פיקוח נפש דוחה שבת. אז אם אני מצליח לשמור נפש אחת מלראות "סברי מרנן" אז אני מבחינתי... סתם!

אבל ברצינות, אני לא מחלל שבת כמובן. להפך, אני מאמין שהתוכנית שלי עושה קידוש השם. אף פעם לא רשמו "צולם ביום חול" מטעם המנחה של התוכנית, עכשיו זו הפעם הראשונה. דיברנו בתוכנית הרבה על דיבורים שבקדושה. ודווקא אני חושב שאנשים שכן רואים טלוויזיה בשבת, והם כביכול "פחות" מתרגלים את הדת, דווקא אליהם חשוב להגיע. למשל, מיכל ינאי סיפרה לי שהיא עושה מדיטציה ואני אמרתי לה שאני מניח תפילין וזו מעין מדיטציה עבורי. מבחינתי, זה קידוש השם. כמובן שגם התייעצתי עם הרב שלי וקיבלתי את ברכתו. אני מאוד שמח ושלם עם זה ואני ממש לא מרגיש שאני עושה משהו לא בסדר. כמובן בהתחשב בעובדה שלא חיללתי שבת בשום שלב.

מאיפה הקרבה לדת?

אני מגיע מבית מרוקאי מסורתי ששומר שבת. רוב המרוקאים שאני מכיר הם לפחות מסורתיים. אני זוכר לפני הרבה שנים שהייתי ילד היינו נוסעים לספארי בשבת, הייתי נוסע בשבת לכדורגל, אבל מצד שני ביום שישי הייתי הולך לבית כנסת ולפעמים גם בשבת בבוקר. ההורים התחזקו וחזרו בתשובה וכבר לא היינו נוסעים בשבת יותר. עם השנים דברים הולכים ומשתנים, החיים שלי תמיד היו לאורך אותו מסלול עם עליות וירידות. מאז שהכרתי את שירן, אשתי החמודה, אני שומר שבת, בערך 16 שנים. וגם אני חזן לפעמים בבית כנסת.

במה תלויות העליות והירידות?

עם השנים אני לא מקבל הכול כמובן מאליו. אני גם שואל שאלות ובודק מה נראה לי הגיוני לעשות. לדוגמה, אני מאוד אוהב קעקועים. אם לא הייתי קרוב לדת אז כל היד שלי הייתה מלאה בשרוול וכל רגל ימין, כמו מסי. אבל אני פיזית לא יכול לעשות את זה. כמו שאני לא יכול לאכול חזיר גם אם מישהו יצמיד לי אקדח לראש.

''אני מאוד שמח ושלם עם זה ואני ממש לא מרגיש שאני עושה משהו לא בסדר''
''אני מאוד שמח ושלם עם זה ואני ממש לא מרגיש שאני עושה משהו לא בסדר'' | צילום: רן יחזקאל

"אני לא מתחרט שהפסקתי לשחק כדורגל, אני מרגיש שאני נמצא בדיוק במקום שתכננו לי לפי התוכנית על"

החלומות של בן בן לא נעצרים בחברה מצליחה לשירותי out-sourcing ובסטנדאפ. מסתבר שהקומיקאי האהוב שיחק כדורגל עד גיל 27.

למה הפסקת לשחק כדורגל?

כי אני משתדל לעשות כל דבר שאני עושה בחיים ברמה הכי טובה שאני יכול, אני מצפה לפידבק בהתאם ולא קיבלתי את הפידבק הזה מהכדורגל. אבל למען האמת גם לא עשיתי את הכי טוב שאני יכול. אם הייתי חוזר אחורה בזמן אז הייתי מתנהג אחרת ואז בטוח הייתי משחק בספרד, לפחות.

אתה מתחרט לפעמים?

תשמעי, כדורגל זו אהבה מאוד גדולה. אני לפעמים טיפה מקנא בקריירות של שחקנים גדולים. אבל אני לא יודע אם אני מתחרט. אני מרגיש שאני נמצא בדיוק במקום שתכננו לי לפי התוכנית על. אני שמח על המקום שאני נמצא, אולי אם לא היה לי את זה והייתי עובד בעבודה שמרגישה לי חסרת תכלית הייתי מתחרט יותר. יכול להיות שכן, יכול להיות שהייתי מספר מור"קים לאנשים על איזה שחקן הייתי. הייתי שחקן בינוני, כי לא השקעתי מספיק כמו שהייתי צריך להשקיע. זה היה פרק נפלא בחיים שלי. אני עדיין משחק כדורגל בנבחרת האומנים בשביל הכיף.

מי עוד בקבוצה?

יש לנו את אושרי כהן, תומר הכהן, אמירם טובים, בר ברימר, בר צברי ועוד. הרבה חברה דווקא מהדור החדש.

 

"בחיים אין קיצורים. אני עושה את כל מה שאני יכול כדי להצליח"

 

אילו חלומות יש לך שעוד לא הגשמת?

אני רוצה לעשות הרבה דברים גדולים. להופיע בלייב פארק בראשון לציון ובאמפי בבת ים. יש לנו אמפי מטורף. גם מאוד מעניין אותי לעשות סטנדאפ בחו"ל באנגלית, זה משהו שייקח לי קצת זמן לעשות כי זה תהליך ללמוד את השפה ברמת סטנדאפ. לדבר אנגלית אני מדבר אחלה אבל זה לא ברמת ההופעה. ובעיקר, חשוב לי להמשיך לשמח את המשפחה שלי עם דברים שאני עושה. לשמח את ההורים שלי וליהנות מהם, מהמשפחה ומהילדים שלי עוד הרבה שנים.

זה לא מובן מאליו כל מה שקורה. כמעט 100 אלף איש רואים את הפודקאסט שלי כל יום. יש לי איזה 190 פרקים. תחשבי, כל יום אנשים צופים עוד מאה אלף ועוד מאה אלף. זה מטורף. זה מאוד משמח אותי. יש לי המון הופעות, כל ההופעות שלי קדימה sold out. באוקטובר יש לי סיבוב הופעות בארה"ב, אני מופיע בשש מדינות, שבעה מופעים. אני מאוד מתרגש מזה וזה ממש לא מובן מאליו. אני שמח מכל רגע שזה קורה.

רוב האנשים שצופים בטלוויזיה הם לא הקהל שלי ביוטיוב. בעיני זה מסע. אני למדתי את זה מהכדורגל, הייתי מחפף, אבל בחיים אין קיצורים. אני עושה את כל מה שאני יכול כדי להצליח. אבל חוץ מלעשות את ההכי טוב שלי אין עוד מה לעשות. זה בידי אלוהים. מי אנחנו בכלל?

''זה מטורף. זה מאוד משמח אותי''
''זה מטורף. זה מאוד משמח אותי'' | צילום: רן יחזקאל

במבט קדימה, מה מדאיג אותך?

שום דבר. אני לא דואג מכלום כי אין ממה לדאוג. העתיד זה אשליה, אין באמת עתיד. הכול זה כאן ועכשיו. העתיד של מחר זה ההווה של המחר. גם יכול להיות שבכלל לא יהיה מחר, יכול להיות שעוד שעה אסטרואיד יפגע בכדור הארץ ואנחנו לא נהיה פה. אני משתדל לחיות את חיי לפי התזה הזו.

אולי זה נשמע מופרך אבל אני באמת חושב שמי שמתרכז בעתיד ומתרפק על העבר מפסיד את ההווה. וההווה זה הזמן הכי חשוב שצריך להתייחס רק אליו ולמצות אותו עד הקצה. בטח שאין מה לדאוג משום דבר. 'השלך על השם יהבך והוא יכלכלך' - תזרוק את המחשבות והדאגות שלך. יש מי שדואג להם.

אז שאלת השאלות - ממה אתה נהנה יותר מהפודקאסט או מהסטנדאפ?

זה כל-כך שונה. אלו שתי אהבות גדולות וכל-כך שונות. בפרק האחרון של הפודקאסט אירחתי את לונלי פלג (פלג כהן). הוא מטייל בכל העולם ומהראשונים שעשו וולוגים של טיולים בארץ. כל פרק שלי הוא 3 שעות. ופשוט הרגשתי שאני מתנתק מהגוף שלי. הייתי עם אוזניות, התנתקתי מעצמי וצללתי לעולם של הסיפורים שלו, של התובנות, מחשבות ודעות. משהו שלא קורה בעולם הסטדנאפ.

מצד שני, בסטדנאפ על הבמה, הקהל יוצר אנרגיה מטורפת שלא נמצאת בפודקאסט. אלו שני דברים שונים ואת שניהם אני אוהב. זה כמו לשאול אותי איזה משני הילדים שלי אני יותר אוהב? אז את הקטן. סתם סתם.

 

התוכנית "הערב עם בן בן ברוך" משודרת בכל יום שישי בערוץ 13.