כבר לא בשוליים: הדמויות הלהט"ביות שכבשו את המסך

אם בעבר הקהילה הגאה הייתה מוסתרת, מוצנעת או מוקצנת בדמויות שראינו על המסך, כיום המצב לא כך - והיא ולוקחת חלק חשוב ומרכזי בתרבות הישראלית והבינלאומית, עם דמויות מרכזיות, מובילות ומורכבות. לרגל שבוע הגאווה, בדקנו כיצד כבשו הדמויות הלהט"ביות את המסך בלי להתנצל והן כאן כדי להישאר

יהודה לוי ואוהד קלונר מתוך "יוסי וג'אגר"
יהודה לוי ואוהד קלונר מתוך "יוסי וג'אגר" | צילום: יוסי צבקר, באדיבות yes VOD

הדמויות הלהט"ביות בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי והבינלאומי הן כבר לא רק הדמויות המשניות שהתבססו על סטריאוטיפים. עם השנים, ניתן לראות את השינוי שהן עברו וכיצד  הן תופסות כיום מקום מרכזי בקדמת הבמה, בועטות בסטיגמות ומראות שהנטייה המינית זה לא הדבר החשוב ביותר.

מהמהפכה של "הרפתקאותיה של פריסיליה מלכת המדבר" בשנות ה-90 ועד לסדרות העכשוויות שמציגות משפחות חד-מיניות, בני נוער וחיילים הומואים, לכבוד שבוע הגאווה - אספנו את הסרטים והסדרות עם הדמויות הלהט"ביות שכבשו את המסך עם עומק, התמודדויות מורכבות וכנות.

דגל גאווה. ארכיון
דגל הגאווה | צילום: תומר נויברג, פלאש 90

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

"אמיליה פרז"

כשמדברים על ייצוג להט"ביים על המסך הגדול, אי אפשר שלא להזכיר את סרטו של ז'אק אודיאר, שעלה לאקרנים בשנה שעברה. מדובר בקומדיית פשע מוזיקלית המציבה במרכזה דמות של טרנסג'נדרית עם סיפור יוצא דופן ועמוק, שלא רק מגלם טרנספורמציה פיזית אלא גם זהותית, מוסרית ואנושית. זהו סיפורו של מאניטס, ברון סמים מקסיקני שבוחר לעבור תהליך לשינוי מגדרי ולפתוח דף חדש כאישה בשם אמיליה. נדמה כי זהו מהלך בלתי אפשרי בעולם גברי, אלים ומסוכן כמו זה של קרטלי הסמים, ועל מנת לעשות זאת הוא שוכר את שירותה של עורכת דין, ריטה מורו (בגילומה של זואי סלדנה).

השילוב בין פשע, זהות מגדרית ומוזיקה הופך את הסרט לא רק לייחודי מבחינה סגנונית, אלא גם לנועז מבחינת התוכן. העלילה בו נוגעת בנושאים של זהות, צדק אישי וחברתי והצגת דמות ראשית עם עומק, קונפליקטים ועוצמה. הנוכחות של דמויות טרנסג'נדריות בתפקידים מורכבים ולא סטריאוטיפיים היא לא רק מרעננת - היא חיונית במיוחד כשהיא נעשית בסרט בעל הפקה בינלאומית.

הסרט נחשב לאחד המדוברים בשנה החולפת, ועם צאתו לקולנוע הוא גרף שבחים רבים, היה מועמד לשלל פרסים נחשקים ויוקרתיים, ואף זכה בכמה מהם בין היתר, בפרס גלובוס הזהב לסרט המוזיקלי/קומי הטוב ביותר, כשסלדנה קטפה את פרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

"הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר"

אחד הסרטים שהקדימו את זמנם והצליחו להיכנס ללב הקהל הרחב עם סיפור אמיץ הוא "הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר". הסרט, שעלה לאקרנים בשנת 1994, ליווה שלוש מלכות דראג במסע צבעוני, פרוע ולעיתים גם כואב בלב המדבר האוסטרלי. עבור הקהל הישראלי של שנות ה-90, שהייצוג הלהט"בי על המסך עוד היה נדיר ומסויג עבורם, הסרט היה חלון לעולם אחר, לא רק מבחינת זהות מגדרית או נטייה מינית, אלא מבחינת חופש ואומץ לחיות באמת. העובדה שדמות טרנסג'נדרית מוצגת בצורה אוהבת, רכה ואנושית לא הייתה מובנת מאליה.

הסרט עורר שיח בעיקר בקרב הקהל הלהט"בי, שהיה צמא לייצוג חיובי ומעורר השראה. לאחר שהפך לסרט קאלט, "פריסילה" קיבל עיבוד על הבמה, והפך למחזמר בינלאומי שרץ על במות ברוודויי, שאף זכה לאחרונה לקבל עיבוד מקומי פה בישראל, בכיכובו של לי בירן, שעלה בתיאטרון הבימה.

"יוסי וג'אגר"

אין ספק כי אחד הרגעים המכוננים בייצוג הלהט"בי בקולנוע הישראלי הגיע עם הסרט "יוסי וג'אגר" מ-2002, שביים איתן פוקס וכתב אבנר ברנהיימר, שהפך לאחד הסרטים המזוהים ביותר עם הקהילה הגאה. הסרט עוסק באהבה בין שני חיילים קרביים ביחידה בצה"ל, ושבר את מוסכמות הזמן גם בתחום הייצוג ההומוסקסואלי, וגם בנכונות לעסוק ברגש ובקשר אינטימי בלב מוסד כה "גברי" כמו הצבא.

הסרט היה יותר מסיפור אהבה: זו הייתה אמירה חתרנית בתוך חברה שעד אז נמנעה מלתאר גברים גאים כדמויות מורכבות, רגישות ובעלות עוצמה. הסרט לא רק הביא לקדמת הבמה סיפור אהבה בין שני גברים (אותם גילמו יהודה לוי ואוהד קנולר), אלא עשה זאת באופן מרגש, מינימליסטי ואנושי מבלי ליפול לקלישאות. הסרט הפך לאבן דרך ופתח פתח לשיח חדש בתרבות המקומית.

"ג'וני"

כשחושבים על ייצוגים מוקדמים של הקהילה הגאה בטלוויזיה הישראלית, אי אפשר שלא להזכיר את הסדרה "ג'וני", שהייתה מהראשונות בטלוויזיה הישראלית להציב בקומדיית מצבים דמות הומוסקסואלית. הסדרה, שנוצרה על ידי יונתן קוניאק ואיציק כהן, עסקה בג'וני (קוניאק), מעצב אופנה הומוסקסואל, ואימו העיראקית השתלטנית דוריס (כהן), המתגוררים יחד. הסדרה שילבה הומור עדתי עם ייצוג להט"בי, והציגה את ג'וני כדמות מוחצנת אך אנושית, תוך התמקדות במערכת היחסים המורכבת עם אמו.

הסדרה זכתה להצלחה והתקבלה לפסטיבלים בינלאומיים, כמו "ניו פסטיבל 2003" בניו יורק, שבו הוקרן פרק מתוך הסדרה. נוסף על כך, הסדרה תרמה לנראות הקהילה הלהט"בית בטלוויזיה הישראלית, והציגה את הדמויות הגאות כחלק בלתי נפרד מהחברה.

"אמא ואבאז"

אבנר ברנהיימר היה שותף גם ליצירת הדרמה הקומית הזו, ששודרה ב-2012. הסדרה סימנה ציון דרך חשוב בייצוג להט"בי בטלוויזיה הישראלית, כשהציגה לראשונה תא משפחתי אלטרנטיבי הכולל זוג גברים הומואים ורווקה סטרייטית, המגדלים יחד ילד בהורות משותפת. הסדרה מתארת את חייהם של סמי (יהודה לוי), ארז (יפתח קליין) וטליה (מיה דגן), שלושה מבוגרים המנסים לנווט את דרכם כהורים משותפים בתל אביב.

בניגוד לייצוגים מוקדמים של דמויות להט"ביות, "אמא ואבאז" בחרה להציג את הדמויות הראשיות שלה כבעלות עומק ומורכבות, תוך התמקדות באתגרים היומיומיים של הורות, זוגיות ומשפחה. הסדרה זכתה להצלחה בישראל ואף נמכרה לשידור בצרפת.

"מיגל"

הסדרה הזו היא דוגמה מובהקת לאופן שבו הטלוויזיה הישראלית התקדמה ביצירת ייצוגים מורכבים ורחבים יותר של הקהילה הגאה. במקום להציג דמות הומוסקסואלית דרך קלישאות של זוגיות או סצנות לילה תל אביביות, "מיגל" מציבה במרכז דמות של גבר הומוסקסואל (אותו גילם רן דנקר) שנאבק להפוך לאב חד-הורי דרך אימוץ. זהו סיפור שלא עוסק רק במיניות, אלא בשייכות, בהורות, באהבה ובכאב. בכך, הסדרה מרחיבה את גבולות הייצוג הלהט"בי. היא יוצרת עומק אנושי שמערער תפיסות מסורתיות לגבי משפחה וזהות. הסדרה מסמנת צעד חשוב לנרטיבים עשירים, מורכבים ונוגעים ללב, שממקמים את הקהילה הגאה בלב הסיפור הישראלי, ולא בשוליים שלו.