כבר לא בשוליים: הדמויות הלהט"ביות שכבשו את המסך

הדמויות הלהט"ביות בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי והבינלאומי הן כבר לא רק הדמויות המשניות שהתבססו על סטריאוטיפים. עם השנים, ניתן לראות את השינוי שהן עברו וכיצד  הן תופסות כיום מקום מרכזי בקדמת הבמה, בועטות בסטיגמות ומראות שהנטייה המינית זה לא הדבר החשוב ביותר.

מהמהפכה של "הרפתקאותיה של פריסיליה מלכת המדבר" בשנות ה-90 ועד לסדרות העכשוויות שמציגות משפחות חד-מיניות, בני נוער וחיילים הומואים, לכבוד שבוע הגאווה - אספנו את הסרטים והסדרות עם הדמויות הלהט"ביות שכבשו את המסך עם עומק, התמודדויות מורכבות וכנות.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• המוזיקאי האגדי בריאן ווילסון (הביץ' בויז) הלך לעולמו בגיל 82
• זהירות, ספוילר! מה מצופה בעונה הבאה של "האחרונים מבינינו"?
• סקרלט ג'והנסון חושפת: "ביקשתי להסיר את הקרדיט שלי מהסרט"

"אמיליה פרז"

כשמדברים על ייצוג להט"ביים על המסך הגדול, אי אפשר שלא להזכיר את סרטו של ז'אק אודיאר, שעלה לאקרנים בשנה שעברה. מדובר בקומדיית פשע מוזיקלית המציבה במרכזה דמות של טרנסג'נדרית עם סיפור יוצא דופן ועמוק, שלא רק מגלם טרנספורמציה פיזית אלא גם זהותית, מוסרית ואנושית. זהו סיפורו של מאניטס, ברון סמים מקסיקני שבוחר לעבור תהליך לשינוי מגדרי ולפתוח דף חדש כאישה בשם אמיליה. נדמה כי זהו מהלך בלתי אפשרי בעולם גברי, אלים ומסוכן כמו זה של קרטלי הסמים, ועל מנת לעשות זאת הוא שוכר את שירותה של עורכת דין, ריטה מורו (בגילומה של זואי סלדנה).

השילוב בין פשע, זהות מגדרית ומוזיקה הופך את הסרט לא רק לייחודי מבחינה סגנונית, אלא גם לנועז מבחינת התוכן. העלילה בו נוגעת בנושאים של זהות, צדק אישי וחברתי והצגת דמות ראשית עם עומק, קונפליקטים ועוצמה. הנוכחות של דמויות טרנסג'נדריות בתפקידים מורכבים ולא סטריאוטיפיים היא לא רק מרעננת - היא חיונית במיוחד כשהיא נעשית בסרט בעל הפקה בינלאומית.

הסרט נחשב לאחד המדוברים בשנה החולפת, ועם צאתו לקולנוע הוא גרף שבחים רבים, היה מועמד לשלל פרסים נחשקים ויוקרתיים, ואף זכה בכמה מהם בין היתר, בפרס גלובוס הזהב לסרט המוזיקלי/קומי הטוב ביותר, כשסלדנה קטפה את פרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

"הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר"

אחד הסרטים שהקדימו את זמנם והצליחו להיכנס ללב הקהל הרחב עם סיפור אמיץ הוא "הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר". הסרט, שעלה לאקרנים בשנת 1994, ליווה שלוש מלכות דראג במסע צבעוני, פרוע ולעיתים גם כואב בלב המדבר האוסטרלי. עבור הקהל הישראלי של שנות ה-90, שהייצוג הלהט"בי על המסך עוד היה נדיר ומסויג עבורם, הסרט היה חלון לעולם אחר, לא רק מבחינת זהות מגדרית או נטייה מינית, אלא מבחינת חופש ואומץ לחיות באמת. העובדה שדמות טרנסג'נדרית מוצגת בצורה אוהבת, רכה ואנושית לא הייתה מובנת מאליה.

הסרט עורר שיח בעיקר בקרב הקהל הלהט"בי, שהיה צמא לייצוג חיובי ומעורר השראה. לאחר שהפך לסרט קאלט, "פריסילה" קיבל עיבוד על הבמה, והפך למחזמר בינלאומי שרץ על במות ברוודויי, שאף זכה לאחרונה לקבל עיבוד מקומי פה בישראל, בכיכובו של לי בירן, שעלה בתיאטרון הבימה.

"יוסי וג'אגר"

אין ספק כי אחד הרגעים המכוננים בייצוג הלהט"בי בקולנוע הישראלי הגיע עם הסרט "יוסי וג'אגר" מ-2002, שביים איתן פוקס וכתב אבנר ברנהיימר, שהפך לאחד הסרטים המזוהים ביותר עם הקהילה הגאה. הסרט עוסק באהבה בין שני חיילים קרביים ביחידה בצה"ל, ושבר את מוסכמות הזמן גם בתחום הייצוג ההומוסקסואלי, וגם בנכונות לעסוק ברגש ובקשר אינטימי בלב מוסד כה "גברי" כמו הצבא.

הסרט היה יותר מסיפור אהבה: זו הייתה אמירה חתרנית בתוך חברה שעד אז נמנעה מלתאר גברים גאים כדמויות מורכבות, רגישות ובעלות עוצמה. הסרט לא רק הביא לקדמת הבמה סיפור אהבה בין שני גברים (אותם גילמו יהודה לוי ואוהד קנולר), אלא עשה זאת באופן מרגש, מינימליסטי ואנושי מבלי ליפול לקלישאות. הסרט הפך לאבן דרך ופתח פתח לשיח חדש בתרבות המקומית.

"ג'וני"

כשחושבים על ייצוגים מוקדמים של הקהילה הגאה בטלוויזיה הישראלית, אי אפשר שלא להזכיר את הסדרה "ג'וני", שהייתה מהראשונות בטלוויזיה הישראלית להציב בקומדיית מצבים דמות הומוסקסואלית. הסדרה, שנוצרה על ידי יונתן קוניאק ואיציק כהן, עסקה בג'וני (קוניאק), מעצב אופנה הומוסקסואל, ואימו העיראקית השתלטנית דוריס (כהן), המתגוררים יחד. הסדרה שילבה הומור עדתי עם ייצוג להט"בי, והציגה את ג'וני כדמות מוחצנת אך אנושית, תוך התמקדות במערכת היחסים המורכבת עם אמו.

הסדרה זכתה להצלחה והתקבלה לפסטיבלים בינלאומיים, כמו "ניו פסטיבל 2003" בניו יורק, שבו הוקרן פרק מתוך הסדרה. נוסף על כך, הסדרה תרמה לנראות הקהילה הלהט"בית בטלוויזיה הישראלית, והציגה את הדמויות הגאות כחלק בלתי נפרד מהחברה.