"ב'איירון הארט' יש לא רק סכנות וסיכונים, אלא גם רגעים קומיים ומרגשים"

בחודש שעבר, עם צאת הסרט "ת'אנדרבולטס*", הגיע לסיומו החלק הקולנועי בשלב החמישי ביקום הקולנועי של מארוול (הידוע כ-MCU), ואם אתם מבינים במה מדובר – אתם יודעים שזה משהו גדול. כבר כמה שנים שה-MCU צולע, כשרוב סרטיו לא מקבלים את אהבת הקהל או המבקרים, לפעמים אפילו את שניהם (יעידו על כך הכישלונות של "המארוולס" ו"אנט-מן" האחרון), אך אין ספק שכולם רוצים להיות "דדפול & וולברין", שקיבל ביקורות חמות וזכה להצלחה היסטרית.

בזמן שהמעריצים מחכים בקוצר רוח שהסרט "ארבעת המופלאים" יפתח את השלב השישי בחודש הבא, השלב החמישי מגיע לסיומו המוחלט בימים אלו עם "איירון הארט", הסדרה החדשה מבית מארוול (ששלושת פרקיה הראשונים זמינים לצפייה בדיסני+) העוקבת אחר דמותה של רירי וויליאמס (אותה מגלמת דומיניק ת'ורן, "יהודה והמשיח השחור"), ממציאה צעירה ומבריקה שהופיע לראשונה בסרט "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" מ-2022, שכעת זוכה לסדרה משלה (שמתרחשת אחרי אירועי אותו סרט), שבה היא בונה חליפות ברזל בדרכים ייחודיות, תוך שהיא משלבת בטכנולוגיה שלה לא מעט קסם –ובזמן שהיא מתקשרת עם אדם מסתורי בשם פרקר רובינס (בגילומו של המועמד לאמי אנתוני ראמוס, המוכר מ"המילטון" ומ"טוויסטרס").

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• מארק צוקרברג מתכונן? "הרשת החברתית" יזכה לסרט המשך
• ההמתנה תשתלם? דני וילנב נבחר לביים את הסרט הבא של ג'יימס בונד
• "לנשים בימינו יש הרבה מה ללמוד": כוכבות הסדרה ההוליוודית לא חוסכות בביקורת בריאיון חריף

שניים מהאנשים שמודעים ללחץ הגדול הם סב אוהניאן וזואי נייגלהאוט, שניים ממפיקי הסדרה, שהתראיינו בבלעדיות בשיחת זום לרשת 13 לרגל עליית הסדרה – ולא הכחישו את התחושות. "אנחנו מנסים ליצור תוכן שכולם יוכלו ליהנות ממנו, ובכך אנחנו בעצם מזמינים דעות של קבוצת אנשים גדולה מאוד, ובכך אי אפשר באמת לרצות את כולם", מסבירה נייגלהאוט את דעתה בנושא. "בסופו של דבר אתה רוצה לספר סיפור אותנטי שמושרש באמנות גדולה. סיפרנו סיפור שכולנו מאמינים בו, ואני באמת חושבת שכשאנשים יצפו בסדרה, היא תוכל להגיע לקהל שלה והיא תהיה מה שהיא נועדה להיות, שזה בידור שנועד לגרום לצופים להרגיש משהו – ואם זה לא יקרה לכולם, זה בסדר, כל אחד זכאי לדעתו".

איך הצלחתם לאזן בין נאמנות לקומיקס המקורי שהסדרה מבוססת עליו לבין הרצון להביא משהו חדש לצופים?
נייגלהאוט: "זה עניין של מציאת מה שמעניין באמת בקומיקס ואז להרחיב אותו, למשל פרקר רובינס – הוא לא הנמסיס שלה, אבל ראינו פוטנציאל במערכת היחסים ביניהם וגם איך השילוב של קסם וטכנולוגיה יכול להתגלגל אל המסך, גם חשבנו שהניגודיות הזו מלהיבה ומעניינת הרבה יותר מאשר שהיא תיאבק בעוד נבל שלובש חליפות כמו שלה, כי היא לא מכירה כלל את עולם הכישוף".
אוהניאן: "חשבנו שיש שאפשר לעשות עוד כל כך הרבה עם דמותה של רירי, שהייתה כל כך חשובה ב'וואקנדה לנצח', אבל לא באמת הספקנו לראות מי היא באמת, מה מניע אותה, היו דברים רבים שנותרו מתחת לפני השטח. אני חושב שהטלוויזיה מאפשרת לכך שאם דמות מרתקת מספיק, אז הקהל יהיה מוכן להצטרף למסע שלה, לא משנה איך היא גורמת להם להרגיש".

אותנטיות זה שם המשחק

בעוד זו הפעם הראשונה שבה אוהניאן מפיק פרויקט כלשהו עבור מארוול (אתם בטח מכירים הפקות קודמות שלו, כמו "חוטאים", "קריד 3", "חיפוש" ועוד), נייגלהאוט היא כבר שועלת קרבות לא קטנה בחברה: בעברה היא עבדה בתפקידים פחות בולטים ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" ובשני סרטי "הפנתר השחור", כשהיא אפילו הייתה אחת מהמפיקות השותפות בפועל ב"הפלקון וחייל החורף", אבל "איירון הארט" הוא הפעם הראשונה שבה היא מקבלת קרדיט כאחת מהמפיקות הראשיות – גלגול תפקידים שלדבריה מאפשר לה להתעמק קצת יותר עם ה-MCU. "כל פרויקט כזה מציע אתגרים ייחודים לו, ועבורי יש בכך אושר גדול, הרי בסופו של דבר יש קשר בין כל הדמויות והסיפורים", סיפרה, "לכל אחד מהפרויקטים האלו יש את האתגרים שלו, ו'איירון הארט' היה הזדמנות גדול לחפור לעומק בדמויות שלא יצא לי להניח עליהן את ידיי בעבר", אמרה בצחוק.

ניסיתם להביא משהו מעצמכם לסדרה? לדעתכם הצלחתם בכך?
אוהניאן: "צ'ינקה הודג', התסריטאית הראשית שלנו, החלה את סשן הכתיבה בחדר הכותבים בכך שהיא ביקשה מכולם לענות בכתב על שאלות כמו מהו הדבר ההירואי ביותר שעשיתם, מהי החוויה הכי נבלית שהייתה לכם, וזה מאוד עזר לשבור את הקרח. כל התסריטאים החלו לשתף מחייהם, וזה הוביל לכך שהם דיברו על נושאים שהפכו מרכזיים מאוד בסדרה – והיא מצאה את הדרך לחבר את הכול ולהכניס דברים שסופרו למסך".
נייגלהאוט: "זה באמת היה הבסיס לתהליך ההתפתחות שלנו. עודדנו את התסריטאים המדהימים שלנו לעשות את אותו הדבר, ותחושת הביטחון שנוצרה בשל כך גרמה לכולם להיות יותר פגיעים, ואחרי כמה שבועות של כתיבה בצורה הזו, שבה חשפנו את עצמנו בפני אחרים, הצלחנו להביא משהו לעולם הזה. אני חושבת שהאישיות של הצוות הוכנסה לתוך הדמויות האלו בדרך אותנטית מאוד, ולדעתי זה הפך אותן להרבה יותר אמינות – ובסופו של דבר זה תרם לסדרה כולה לא להיות כזו שיש בה רק סכנות וסיכונים, אלא גם רגעים קומיים ומרגשים, וזה פשוט הפך אותה למוצלחת הרבה יותר".