שלומי קוריאט: "אני לא מחפש להצחיק כל הזמן. גם כאבא, אני אבא שמשתטה, אבל לא תמיד"
בזמן שכולנו משכללים את קולקציית הטרנינגים שלנו ולומדים לא לשרוף עוגיות, השחקן שלומי קוריאט לא נח. לקראת תוכנית הבכורה של סטנד אפ NATION קוריאט מספר על מה הוא לא היה צוחק אף פעם, איך הוא באמת מרגיש כלפי "מורדי", ולמה הגוף שלו מתנקם בו על הנעורים
השחקן שלומי קוריאט לא נח. רק לפני רגע נחת מדובאי מסבב הופעות היישר לתוכנית החדשה של רשת 13 - "סטנדאפ NATION", ונדמה שידו בכל. לאחרונה אף קטף את פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי נוטנגהם על משחקו בסרט הישראלי "ארץ השלג" ("סנואו לנד") והוא מוצא גם זמן ללמוד עיצוב פנים "אני מנסה לנצל את המצב לטובתי. אני לא הולך לעשות הסבת מקצוע אבל יש תוכנית גיבוי אם אצטרך", הוא אומר בחיוך מעט מבויש ונדמה, שלמרות הרקורד המרשים שלו, הוא עדיין לוקח מאוד ברצינות את הצחוקים שלו ומכיר בכך שלהצחיק זו עבודה קשה אפילו שהיה תמיד המצחיקן של הכיתה.
יש שפים שבבית מכינים רק חביתה, איך אתה, אתה מצחיק גם בבית?
אני חושב שבגיל די צעיר שאני שמה, שאני בז'אנר. ההומור הציל אותי ים פעמים מצרות, בעיות ועניינים כאלו ואחרים וברגע שאנשים ציפו ממני להצחיק ידעתי שמה שאני עושה זה טוב.
חברים שלי יודעים שאני יכול להיות שטותניק אבל אני לא מחפש להצחיק כל הזמן ואני לא יכול להיות מצחיק כל הזמן וגם כאבא, אני אבא שמשתטה, אבל לא תמיד.
יש משהו שלא היית צוחק עליו?
על בעלי מום או אנשים מוגבלים ואני גם לא מחפש להעליב מגזרים מסוימים. פעם סירבתי להמשיך בתוכנית כלשהי כי ביקשו ממני להפוך את הרבנים שאני מכיר מהילדות שלי למושא ללעג ולא הייתי מוכן לעשות את זה וכתוצאה מכך העיפו אותי מהתוכנית.
ספר לי קצת על הדמות החדשה שלך בסטנדאפ NATION
קוראים לה שבי וזו דמות שהיא כאילו פיקטיבית אבל היא גם קצת מבוססת על מישהו שפגשתי בתאילנד, ישראלי שירד לפני שלושים שנה והשתקע בתאילנד ומאז ידו בכל, סוג של קומבינטור ישראלי בתאילנד ויותר מזה אני לא רוצה להוסיף, פשוט צריך לראות.
לאחרונה נפרדנו מהסדרה המצליחה שנות ה-80 והתבשרנו כי תהיה לה סדרת המשך "שנות ה-90" אתה מתגעגע למורדי מ"שנות השמונים", כמה "מורדי" יש בך? יכול לספר לנו מה יקרה ב"שנות ה-90" מבחינת הדמות?
במציאות מורדי הוא המצאה והוא הפך להיות חלק ממני בגלל הסדרה והסרטונים ברשתות שעפו חזק. מאז ששנות ה-80 סיימה את תפקידה לא נגעתי במורדי, בטח לאור העובדה שהיא חוזרת לשנות ה-90 וגם הרגשתי שהיא דמות שצריכה קצת מנוחה. הפעם היחידה שהחזרתי אותה לקטנה זה כשהייתי בדובאי. מורדי כרגע בחל"ת ואני לא יכול לומר מה הולך להיות איתו "בשנות התשעים" אבל זה הולך להיות משהו שהוא גדול מדיי לדבר עליו.
מה עשית בדובאי?
נהניתי בגדול. בדובאי הייתי במירוץ מכוניות, אני חובב רכבים. אני הלכתי לראות מכוניות ואשתי הלכה לראות פרחים. נסעתי לעבודה להופיע שם וגם במקביל שילבתי חופשה, נסעתי לשישה ימים עם הופעות וגם חגגנו יום הולדת לאשתי עם כמה זוגות חברים ואחרי זה לבידוד. הסתבר לנו שהגענו יום לפני ההנחיה שהורתה להיכנס לבידוד, אז לא התבקשנו להיכנס אבל לקחנו אחריות והכנסנו את עצמנו לבידוד של עשרה ימים עם שתי בדיקות שיצאו שליליות.
View this post on Instagram
מה עשית בבית בבידוד?
היו עשרה ימים של סבבה. הייתי ב"אוברלוד" של דובאי אז כמה ימים הספקתי לעשות כל מיני סידורים קטנים שלא הספקתי לעשות כמו סידורים שקשורים בבית, ניצלתי את הזמן לעצמי וגם הייתי עסוק בכתיבה לסטנדאפ NATION. מבחינת המקצוע למדתי להמציא את עצמי מחדש לגמרי בהתאם למגבלות הקיימות.
מה מצחיק אותך ומי מצחיק אותך בעולם ובארץ?
יצא לי בתקופת הבידוד ובכל הסגרים להיות הרבה בנטפליקס ולראות מופעי סטנד אפ. נחשפתי לכל מיני סטנדאפיסטים שחלקם הכרתי. קווין הארט אדיר בעיני ויצא לי להשלים לראות את כל המופעים שלו. הסטנדאפיסט ג'ורג' לופז נורא מצחיק אותי. יש המון דברים שמצחיקים אותי, בארץ אני אוהב במיוחד את יעקב כהן. מצחיקים אותי דברים קטנים וגם לא בהכרח קומיקאים, יש לי חברים נורא מצחיקים ולפעמים הצחוק איתם הרבה יותר קורע מכל הבדרנים כי הם פשוט לא מודעים לכמה שהם מצחיקים.
איך אתה מסביר את זה שלאחרונה שחקנים קומיים שידועים כמצחיקנים עושים תפקידים דרמטיים כמו גורי אלפי ב"בלקספייס" או שלום אסייג ב"מנייאכ"?
הדרמה מעניינית אותי מאוד. היו לי תפקידים דרמטיים לאורך חיי ויהיו לי גם בעתיד, אני בא מהעולם הזה וזה ידוע שקומיקאים הם שחקנים דרמטיים מאוד טובים. אדם שיודע להצחיק יש לו רגישות יתרה. קומיקאים הם שחקנים מעולים כי יש להם איזה יכולת הבחנה וחדות מסויימת לרדת לפרטים ולניואנסים הקטנים ביותר.
מה השאיפות והחלומות שלך בעתיד?
קודם כל לחזור לשגרה ולמה שהיה טרום קורונה. הופעות, טלוויזיה, תיאטרון שדי מת בשנה האחרונה וחבל. אני לא רוצה להישמע כמו תקליט שבור אבל הגיע הזמן שיתייחסו לענף התרבות שהפך להיות שקוף לאחרונה, שנחזור לפעילות תאטרון, מוזיקה, הופעות, זה חסר לעם שלנו וזה חיסון לנפש.
מעבר לזה לגבי החלומות- יש לי חלומות כמו כל שחקן על "אמריקה הגדולה" לחצות את גבולות ישראל והכל בהתאוות.
יש בזה משהו מלחיץ בלצאת החוצה ממקום כזה מחבק ונוח?
זה לא מלחיץ אותי אפילו שאני חרדתי וגם על ציפרלקס שמפקס אותי, אבל אני כבר לא שם. אני בטוח בזה וגם עם הציפרלקס אני מתישהו בקרוב יתחיל להוריד מינונים.
אם היו צריכים לקחת ממך את חוש ההומור או חוש הריח על למה היית מוותר?
אני תתרן. אז הכי קל לי לוותר על מה שכבר אין לי, על חוש הריח. זה משרת אותי הרבה פעמים.
כמה פיצות אתה יכול לאכול בבת אחת?
הרבה. אני גדלתי בבית מרוקאי וגדלתי על טהרת הלחם. הייתי אוכל לחם עם הכל. הממתק הכי אהוב עליי אצל סבתי זיכרונה לברכה, היה חלה שהכניסו אותה לתנור והיא הפכה להיות טוסט כזה שאותו טבלתי בתה. אני חולה בצקים, מתוקים או מלוחים, העיקר בצקים.
אתה שומר על המשקל?
אני משתדל. אני בן 45 ואני לא יכול להרשות לעצמי לחרוג מגבולות הגזרה. גם אם אני שומר זה הופך את המשימה לקשה. יש לי כל מיני עניינים עם הגוף שאומר לי "עכשיו אני אסגור איתך חשבון על מה שעשית לי בגיל 18". למשל הגוף תפוס לי כבר יומיים ולא בגלל שעשיתי משהו מיוחד, סתם התרוממתי מהספה. אתמול מצאתי את עצמי הולך ואומר לעצמי שאם נופל לי הטלפון על הרצפה, אני מוותר עליו והולך, כי אין סיכוי שאני מתכופף אליו.
אז אם היו צריכים לקחת ממך את הטלפון או חוש ההומור שלך, על מה היית מוותר?
על הטלפון. ברור.