"אנחנו חיים בעולם שבו הכול חשוף – בימינו, המושג הזה מקבל משמעות וכוח"
אחרי יותר משנתיים של עבודה, "יולנטה" – האופרה האחרונה של המלחין הנודע צ'ייקובסקי – עלתה בימים אלו בישראל, ומביאה לבמה את סיפורה של נסיכה עיוורת שזהותה האמיתית מוסתרת ממנה. שירית לי וייס, מבמאיות האופרה המסקרנות בישראל ובמאית ההפקה, סיפרה לרשת 13 על אהדתה למלחין ("תמיד רציתי לביים אותו"), מסבירה למה בעיניה יולנטה אינה נסיכה פסיבית, כיצד הקהל הצעיר יכול להתחבר לאופרה – ואם לדעתה הסיפור רלוונטי גם לימינו: "דווקא שם יש המון הסתרה ושקר"
יש אופרות שמספרות סיפור, יש כאלה שמבקשות להרשים, ויש יצירות נדירות שמבקשות דבר אחר לגמרי – להיכנס פנימה, אל תוך הלב. "יולנטה", האופרה האחרונה שכתב המלחין המנוח פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, שייכת לסוג השלישי. יצירה לירית, אינטימית, כמעט לוחשת, שעוסקת בעיוורון שהוא הרבה מעבר לפיזי. בזכות בימויה של שירית לי וייס, אחת הבמאיות המסקרנות והחדות שפועלות היום בשדה האופרה הישראלי, האופרה הזו הופכת למסע רגשי של גילוי, זהות וחופש.
"תמיד רציתי לעשות צ'ייקובסקי", אומרת וייס בריאיון מיוחד לרשת 13 לרגל עלייתה של האופרה בימים אלו בבמת האופרה הישראלית. "זו האופרה הראשונה של צ'ייקובסקי שאני מביימת, ותמיד מאוד רציתי לגעת במלחין הזה. הוא כל כך רגשי ועוצמתי". לדבריה, החיבור ל"יולנטה" היה כמעט מיידי: "הציעו לי את 'יולנטה', והאמת היא שברגע שמציעים לי משהו, לוקח לי רגע לבדוק אם יש לי מה להגיד על היצירה הזאת, אם יש לי איך להתחבר אליה, ופה, עוד לפני שהכרתי את הסיפור, מיד השבתי בחיוב. משהו בי התחבר לדמות הנשית המיוחדת הזאת".
ולמרות זאת, הדרך לבמה של האופרה, עליה מנצח מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית דן אטינגר, לא הייתה קלה עבורה: "כבר שנתיים שאני עובדת על היצירה הזו, והשנה הראשונה הייתה מלאה בלבטים איך לקחת אותה ולאן אני רוצה להביא אותה, ואחרי שנה של התלבטויות, הייתה לי שנה של התאהבות".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
אופרה שנכתבה תוך כדי הסתרה
על פי הערכות, צ'ייקובסקי כתב את "יולנטה" בתקופה שבה נאלץ להסתיר את הקשר האינטימי שניהל עם אחיינו של אחד מאנשי האצולה בחצר הרוסית, שכן הוא לא חשף את נטייתו המינית לאורך כל חייו. האופרה ה-11 והאחרונה של המלחין הנודע, שהועלתה לראשונה בשנת 1892, מבוססת על אגדה דנית מאת הנריק הרץ, ובמרכזה יולנטה – נסיכה עיוורת מלידה החיה בעולם מוגן ומבודד, מבי לדעת על עיוורונה או על זהותה המלכותית. מפגש עם אביר זר, החושף בפניה את האמת שהסתיר ממנה אביה המלך, מצית בה לראשונה רצון שמעולם לא ידעה על קיומו.
וייס קוראת את "יולנטה" כאופרה נשית באופן מובהק, חריגה בנוף של אופרות המאה ה-19. "ברוב האופרות של אותן שנים יש איזושהי קורבנות נשית. ב'יולנטה', הדמות עוברת תהליך של גילוי, עצמאות וחופש יחד עם שחרור, ידיעה, תשוקה ומיניות, לדעת מי את ולהרשות לעצמך להיות מי שאת", היא אומרת, ומסבירה כי בעיניה, יולנטה היא ממש לא נסיכה פסיבית בתוך סיפור אגדה: "היא לא רק נסיכה בגן קסום. בניתי אותה מתוך העוצמה שלה, מתוך ההחלטה שלה שמביאה אותה לראות, החלטה שמביאה אל האור, אל החופש ואל האהבה".
איך מביימים אופרה שרובה מתרחשת "בפנים" – ברגש, בתודעה, בשתיקה?
"עבודה בימתית עמוקה זה הדבר הכי מדהים שיש. בחרתי ליצור את החלל הבימתי כחלל שהוא רגשי, חלל שמאפשר מסע פסיכולוגי מלא בעליות ובמורדות. חלל מכוסה שלאורך האופרה נפער ונפצע, ומתחתיו כתמים שחורים, אבל הכתמים הללו הם לא בהכרח דבר רע, אלא משהו שאנחנו צריכים להכיר ולראות, להסתכל בתוכו ולקחת אותו איתנו, ומשם מגיעה ההתפתחות והידיעה".
האתגר המרכזי בעבודה על "יולנטה", לפי וייס, היה איזון עדין בין הרובד האגדתי-פנטסטי ובין דרמה פסיכולוגית עמוקה של גילוי כואב ועוצמתי. "זו הסיבה שהשפה הבימתית שלה נעה בין הריאליזם לסימבוליזם, מה שלחלוטין קיים במוזיקה", הסבירה.
"יולנטה" עוסקת גם בשאלה מה קורה כשאדם לא יודע שהוא חי בחושך. לדעתך זהו סיפור רלוונטי גם לקהל של ימינו?
"זו אופרה מאוד אישית ורגשית, ולא אופרה חברתית בלבד, אבל כן, דמותה מוצגת המון אל מול החברה שמסתירה ממנה, שמחביאה ממנה, שמפחדת ממנה, מהכוח שלה ומהאנושיות שלה. במיוחד היום, כשאנחנו חיים בעולם שבו הידע בידינו והכול חשוף לפנינו, דווקא שם יש המון הסתרה ושקר. היא מרגישה את זה והיא רוצה לחשוף את האמת. אני חושבת שזה מושג שמקבל משמעות וכוח, במיוחד בעולם של ימינו".
"גם הצעירים יכולים להתחבר"
וייס, שעבדה לאורך השנים עם דורות רבים של זמרי אופרה צעירים ושביימה לאורך השנים אופרות כגון "חנוך לוין – האופרה" ו"רקוויאם", מאמינה שגם הדור הבא יכול למצוא כאן בית. "אני חושבת שקהל צעיר דווקא יכול להתחבר לאופרה", טענה, "יש משהו במדיום הזה, גם בטוטאליות הרגשית שלו, בוויזואליות שלו וגם באקלקטיות שלו. אני חושבת שכל אחד יכול להתחבר אליה. דווקא צעירים יכולים להיות מאוד פתוחים לאינטרפרטציות חדשות ולעולם החדש הבימתי של האופרה".
וייס עדיין לא יודעת מה הקהל ירגיש כשהוא ייצא מהאופרה, אך היא כן יודעת איך היא רוצה שהם יגיעו אליה: "אני רוצה שהם יבואו פתוחים, רגישים וחשופים כדי שהעולם של 'יולנטה' יוכל להיכנס אליהם".
