"פתאום דפיקה בדלת" בתאטרון הקאמרי: חווית צפייה שונה ומסקרנת

בהצגה שמשלבת תיאטרון, בובנאות וקולנוע קמים 6 סיפורים של אתגר קרת לחיים והופכים לזירת מאבק של ממש. התוצאה מרתקת

המחזה "פתאום דפיקה בדלת" בבימוי צבי סהר המבוסס על סיפורים קצרים מאת אתגר קרת ומציג בתאטרון הקאמרי, מעניק חווית צפייה לא טיפוסית ומשלב תיאטרון, בובנאות וקולנוע. כבר מרגע הכניסה לאולם קאמרי 4, ניכר שעומד להציג בו מחזה שונה מהרגיל. האולם קטן ואינטימי, ה"במה" אינה מוגבהת מהרצפה ועליה מוטלים שלל חפצים, שיתחפשו לדברים אחרים בהתאם לסיפורים שיסופרו, בדיוק כמו השחקנים.

ברגע שההצגה מתחילה, הקו המינימליסטי והאינטימי ממשיך - לבוש המשתתפים פשוט ושחור, עם אלמנטים קטנים שיוצרים הבדלה ביניהם – כגון נעלי עקב לדמות הנשית או ז'קט מחויט לגבר האירופאי, התפאורה מכילה רק את החפצים הפזורים ומסך שיקרין את מה שיצולם על הבמה ואורך ההצגה קצר יחסית - שעה בלבד.

יובל סגל ואסף סולומון. פתאום דפיקה בדלת | צילום: יאיר מיוחס

הסיפור הפותח הוא "פתאום דפיקה בדלת" מתוך קובץ הסיפורים שנושא את שמו, שישמש גם סיפור מסגרת להצגה כולה. 3 אנשים מסתוריים פורצים לביתו של הסופר ודורשים ממנו באיומי נשק ש"יספר להם סיפור". פתיחה זו הייתה מעט חלשה ולא משכנעת לטעמי, אך אחריה השחקנים הפכו משוחררים ושמרו על משחק מרשים בכל המשך ההצגה. הצטיין במיוחד אסף סולומון בתפקיד הסופר, במשחקו הכריזמטי והמרגש.

ברגע שהסופר נעתר לדרישה לספר סיפור ולהכניס את הדמויות בהצגה ואת הקהל לעולמו - משתתפים אילמים מצטרפים לשחקנים כמעין מוזה שמתעוררת לחיים. הם מפעילים את הבובות, מזיזים את החפצים כדי לייצר סצינות שונות ומצלמים סרט שמוקרן על המסך – כשהמצלמה מצלמת זוג רגלי בובה ואת רגלי אחד השחקנים היא גורמת לשני הזוגות להיראות כרגלי אדם – אך זוג אחד מאיים מהשני. כשהיא מצלמת חלקי תריסים הם נראים על המסך כגרם מדרגות, בובת דג נדמית כדג זהב אמיתי ועוד. המצלמה גם מגדילה הבעות פנים של השחקנים שנסתרות מהקהל. השילוב בין כלל האלמנטים מושך את העין והופך את הבמה לזירה מסקרנת. צילום הסרט נותן מימד נוסף למילים. הצופה בוחן ללא הרף את כל הצדדים – השחקנים, הסרט שמופיע על המסך ו"מאחורי הקלעים" שלו שנמצאים ממש לנגד עיניו. הוא יכול לבחור בכל רגע אם להביט באשליה או בדרך יצירתה.

יובל סגל מול המצלמה. פתאום דפיקה בדלת | צילום: יאיר מיוחס

לגבי המילים, ההיצמדות לטקסטים המקוריים של קרת היא כמעט מוחלטת. אלא שאותן מילים מקבלות חיים ופרשנות חדשה כשהם נהגים בקונטקסט של סיפור המסגרת, ע"י דמויות שונות, עם רצונות שונים, והופכות לכלי שרת במאבקם. אחד השינויים המרכזיים שבכל זאת נוכח בהצגה מהטקסט המקורי הוא הבחירה להפוך את שליח הפיצה מ"פתאום דפיקה בדלת" לשליחה - אישה האוחזת בסכין. המטרה היא כנראה לתת ייצוג נשי בהצגה, אלא שבעיניי מעט חבל שהדמות הנשית אוטומטית הפכה לדמות היחידה המשדרת מיניות.

הדמויות נסחפות להרפתקה שלא ציפו לה. הן רצו אסקפיזם, אך לסופר יש תכניות אחרות והוא מכניס אותן לעולמו הקודר והבודד. הקונפליקט שמוביל את המחזה הוא על אופי הסיפורים, והוא מגיע לנקודת רתיחה מפתיעה בסוף המחזה, שמהדהדת שאלות על הקשר בין יוצר ליצירה ועל אופיה הבלתי נמנע של האמנות עצמה.

מחר (16.10) בשעה 19:00 תתקיים בתאטרון הקאמרי שיחה בין הסופר אתגר קרת ומבקר התאטרון מיכאל הנדלזלץ ואחריה הקרנת הסרט "אתגר קרת- מבוסס על סיפור אמיתי". ניתן לרכוש כרטיסים באתר http://www.cameri.co.il/ ובטלפון 03-6060900  .