בין צל העבר להריסות ההווה: הסיפור הכל ישראלי של "איסמעיליה"

איסמעיליה היא דרמה קומית ישראלית מקורית, שכתב וביים הלל מיטלפונקט, ואף זכה בגנה בפרס מחזאי השנה ב-2002. מלבד מונולוג הפתיחה והסיום, הסצינות בהצגה מתרחשות ב-2 סיטואציות בלבד, האחת בבית מלון זול והשנייה בבית יוקרתי בפרבר עשיר. 2 המקומות ההפוכים הללו ממחישים את הזמני והיציב, המקרי והמתוכנן, צירים מנוגדים שמפעילים את עלילת המחזה כולה. אצל 3 המשתתפים בהצגה, ההווה והעבר מתערבבים ללא הרף, ובפועל מונעים מהם להתקדם.

החברים מיקי (עמוס תמם), עמי (מיכה סלקטור) וקריץ (אלון דהן), שפעם נפקד ופעם נוכח - כמעט בכפייה, הכירו בשירותם הסדיר במלחמת יום הכיפורים, 25 שנים לפני זמן התרחשות עלילת המחזה. במונולוג הפותח מספר מיקי על חלום שחוזר על עצמו שקושר אותו לרגע פציעתו במלחמה, מעט אחרי שמתנגן שיר חיילים המחבר בין אווירת טבע פסטורלית לחוויות מלחמה וממחיש את האבסורד בתקופת נעורים שכזו – שיכולה לעורר הזדהות אצל רבים בקהל. את ההצגה כולה מלווה צל המלחמה, שכל דמות זוכרת ומפרשת באופן שונה. רוב המחזה מתרחש באותו בית מפואר, שנמצא בהריסות בשל שיפוצים, המעניקות לצופה תחושת אי נוחות ומרמזות על הבאות.

ההרסניות בקשר החברות מתבטאת במניפולציות שקריץ מפעיל על מיקי בשל חוב שהוא חב לו מתקופת המלחמה, בחיפושו של עמי אחר פורקן רגשי ואוזן קשבת אצל מיקי, הנענה בהטפה שבבסיסה תפיסת גבריות ישנה הדוגלת במלחמת הישרדות ולא בהתפרקות, ובקשרים שמיקי מתחזק למרות שאינו רוצה בהם ואיתם גם העמדת פנים שהוא ישר כמו סרגל, מה שמתברר כבר בתחילת ההצגה כשקר מוחלט.

למרות העיסוק בנושאים של פוסט טראומה, משבר גיל ה-40, הסתגלות לחברה משתנה ולמעמד של חוסר רלוונטיות ובהסתרות ובגידות שונות שמאפיינות את החברות המשולשת – ההצגה מצחיקה מאוד. עמוס תמם מפגין יכולות אדירות של תזמון קומי וגם דהן וסלקטור מצוינים. הכתיבה שנונה ומצחיקה.

אך ההתמודדות עם המטען האנושי הכל-ישראלי הזה מוקצנת בהצגה עד לרגע סוריאליסטי המהווה את שיאה וחורץ את גורל החברות המאולצת בין השלושה. ברגעים אלו הצחוק מרגיש כצחוק עצבני, וכמנגנון שמכסה על דברים אפלים בהרבה. אם אתם רוצים לצחוק כל הדרך אל הטלטלה הרגשית, איסמעיליה זו ההצגה בשבילכם.