"כמו טיפול פסיכולוגי": למה אנשים מקריאים את הטקסטים הכי אישיים על הבמה?

נאמר כבר הכל על דור המסכים והרשתות החברתיות, שחושף הכל בפוסטים אישיים, ולא משאיר הרבה מקום לדמיון או לפרטיות. אבל מסתבר שהגענו לשלב הבא, בו הכתיבה החשופה עוברת מהרשת - לבמה. בשני ערבי הקראה ייחודיים המשתתפים עולים לבמה ומקריאים טקסטים שכתבו, רק שלא מדובר בשירים או סיפורים.

עוד ברשת תרבות:

לקראת סרטי האימה של הסתיו: מה הפחד הכי גדול שלכם?

משחקי הסינמה: התפקידים הקולנועיים הגדולים של כוכבי "משחקי הכס"

כל מה שצריך לדעת על העונה החדשה של "סיפור אימה אמריקאי"

ערב אחד כזה הוא "יומני היקר", בו המשתתפים מקריאים את היומנים שכתבו כשהיו בגילאי הנעורים. את הערב מארגנים השחקנית דנה הס (36), האנימטור שימי כהן (34) והמעצבת מור רבינוב (30). "הרעיון בא כשמור נחשפה לפודקאסט של mortified, שעושים ערבים כאלה בברוקלין" מספרת הס, מאז הם פועלים כבר מעל שנה והפיקו 4 ערבים כאלה.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-stage-theater-032' autoplay='0' credit='ברק רותם' desc='יומנו של ליאור ברקט, מתוך ערב "יומני היקר"' kid='1_g5j8sepr' duration='616'']
יומנו של ליאור ברקט, מתוך ערב "יומני היקר". צילום: ברק רותם

כדי להפוך ליומניסטים (כך נקראים המשתתפים) יש תהליך שצריך לעבור, "מי שרוצה להשתתף שולח לנו 2-3 חומרים מהיומן שמתאימים לבמה. אם יש פוטנציאל ארבעתנו נפגשים ועוברים על כל היומן. התהליך מאוד חשוף וכיפי. הרבה אנשים חושבים שיש ליין אחד ביומן, ואנחנו מגלים משהו שונה שהסתתר שם. אומרים לנו שזה כמו טיפול פסיכולוגי. אנחנו בוחרים מה יקריאו מהיומן, אבל הכל אותנטי, לא נשנה ניסוח. אנחנו גם עובדים על הקראה שתהיה בה מודעות עצמית, בסגנון 'זה מה שבאמת חשבתי?' כי הערב קומי. היו סיפורים מרגשים אבל תמיד יש פן הומוריסטי".

מה מביא אנשים להיחשף כך על הבמה, ואת הקהל לבוא ולהקשיב?

"התרבות היום כבר במקום של פוסט חשיפה. היומן אמנם אינטימי אבל יש מרחק בין מי שאנחנו למי שהיינו כשכתבתנו אותו, זו חשיפה של חשיפה, ואני חושבת שלשם העולם הולך. מנגד, ביומן יש חזרה לתמימות, לתקופה שכתבנו לעצמנו וחשבנו שאנחנו הכי מסכנים ואף אחד לא יודע מה עובר עלינו. בסוף מסתבר שכולם חוו אותם דברים. לדעתי זה מה שמושך את הקהל, יש המון הזדהות".

איזה קהל מגיע בדרך כלל?

"מאוד מגוון, מגילאי 20 עד 50 פלוס. יש קהל שכבר נהיה קבוע"

מגיעים נערים לשמוע חוויות של נערים מהעבר?

"לא ראיתי נערים"

היה יומן שהפתיע אתכם?

"היומן הכי מרגש היה של אישה בת 78, משנות ה-50, שדיברה על ערכים ועל המדינה, אבל גם כתבה איך בא לה שמישהו ייגע בה כבר. זה מראה שנעורים זה דומה אצל כולם".

[brightcove_iframe video_id='entertainment-stage-theater-033' autoplay='0' credit='ברק רותם' desc='יומנה של שרה′לה רבינוב, מתוך הערב "יומני היקר"' kid='1_gkkhqbrq' duration='1400'']
יומנה של שרה'לה רבינוב, מתוך ערב "יומני היקר". צילום: ברק רותם

"טיוטות בפלאפון זה ז'אנר כתיבה חדש"

ערב הקראה חושפני נוסף הוא "ערב טיוטות מהסמארטפון", אותו מארגנות שני לוי (27), מנהלת תוכן ומפיקה, ועלי לואיס (27), סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה, "גרתי בברלין 4 שנים והיה לי טלפון נוקיה ישן. כל פעם שחשבתי על רעיון כתבתי לעצמי הודעה. הייתי בקשר צמוד עם עלי, חברת ילדות שלי מבנימינה, הקראתי לה את הטיוטות וחשבנו לכתוב רומן מכתבים. בסוף יצרנו את הערב הזה", מספרת לוי, השתיים ארגנו 6 ערבים עד היום. לוי מתארת כי "האווירה פחות מחייבת מבכל ערבי ההקראה, כי טיוטות בפלאפון לא דומות לדברים שכותבים במחברת או במחשב, הן נכתבות כשאנחנו שיכורים, צריכים לסדר מחשבות, כשנתקלנו במנטרה שנרצה לזכור. זה ז'אנר כתיבה חדש. התענוג הוא לקבל הצצה לראש של אנשים בלי קישוטים, לדברים היומיומיים. זה מאדה את הציניות. דור ה-Y כל הזמן מייצר תוכן, ובגלל זה הוא רוצה לחשוף גם את הטיוטות".

[brightcove_iframe video_id='entertainment-stage-theater-034' autoplay='0' credit='' desc='נטע דריטר מתוך "ערב טיוטות מהסמארטפון"' kid='1_q8h9rw4u' duration='119'']
נטע דריטר מתוך "ערב טיוטות מהסמארטפון"

יכול להיות שישלחו לכם טיוטה ולא תקבלו אותה לערב?

"אנחנו משתדלות לתת במה לכולם. הנושא הכי מדובר זה אהבה ושברון לב, אז לפעמים נבקש טיוטה בנושא אחר. האינבוקס שלנו קורס מטיוטות, אבל רק 25 מקריאים, אז אנחנו מפרסמות בנוסף לערב בעמוד הפייסבוק טיוטות בעילום שם". גם לוי משווה את הערב לטיפול, "אנחנו מזדהות עם הכותבים ונהיות ממש פסיכולוגיות. לעלות על הבמה ולחשוף משהו זה משחרר, זה טיפול פסיכולוגי מודרני. הייתה מישהי שהקריאה על הפרעות האכילה שלה והאנורקסיה שעברה וכל הבנות בקהל הזדהו איתה. היה בחור שסיפר על יציאה מהארון והקושי למצוא אהבה, הייתה בחורה שעלתה לארץ, עברה גמילה, ועשתה רשימה בתקופה הזאת של דברים שהיא הכי אוהבת לעשות. אם לפעמים אנשים כותבים סטטוסים כי הרגישו לבד באותו רגע, על הבמה זה יותר חזק. לא רק פרפורמרים עולים, בשונה מבערבי 'פואטרי סלאם' למשל, וזה וייב שיותר קל לחשוף בו".

"נהיה קהל קבוע וגם קהילת אנשים שמקריאים בינם לבין עצמם. מה שמצחיק זה שהערב נותן לגיטימציה לדבר שכולנו שונאים - כל היום להיות עם הראש בטלפון" היא מסכמת.

האם ערבים בסגנון דופקים מסמר נוסף בארון הקבורה של הפרטיות, מנבאים ז'אנר חדש באומנויות הבמה והכתיבה או שבכלל מדובר בטיפול פסיכולוגי מודרני? כנראה שימים יגידו. בינתיים, אם מעניין אתכם להופיע באחד הערבים או לקפוץ לראות על מה מדובר, כל הפרטים בעמודי הפייסבוק: בא לי לקרוא את הטיוטות שלך ו- יומני היקר.