המופע הלא שגרתי שמוכיח שליהוק "נכון" הוא דווקא רעיון מיותר

זה עשוי להישמע כמו גימיק, אבל "טעות בליהוק" מוכיח שבערב חד-פעמי שבו כל חוקי הליהוק מתהפכים, הקהל עשוי רק להרוויח מכך. המחזמר המפתיע הזה מזמין את הקהל לראות מחזות זמר מזווית חדשה לגמרי, בין אם זה באמצעות אמנים מוכרים או אנונימיים, שנותנים את כל כולם - ויוצאים הכי גדולים שיש

עמית זיו רייס במופע "טעות בליהוק"
עמית זיו רייס במופע "טעות בליהוק" | צילום: יחסי ציבור

יש משהו קצת חצוף במופע "טעות בליהוק", שבו לוקחים שירים שמזוהים עם דמויות מאוד מסוימות ולתת אותם דווקא למי שלא אמור לגעת בהם. לא בגיל, לא במגדר, לא בטייפקאסט. ובכל זאת, שוב ושוב, זה עובד. לפעמים אפילו יותר מהמקור.

זה אולי נשמע כמו גימיק, אבל מהר מאוד מבינים שמדובר במשהו אחר לגמרי. "זה ערב פורמט שבו יש חוק שפרפורמרים עולים לבמה ומבצעים שיר מתוך מחזמר של דמות שהם בחיים לא ילוהקו לשחק", מסביר עמית זיו רייס, המנהל האמנותי והבמאי של "טעות בליהוק". אלא שהחוק הזה, כמו הרבה דברים טובים בתיאטרון, נועד כדי להישבר. כי מהרגע שהשיר מתחיל, כבר לא באמת משנה למי הוא "שייך".

ההיפוך הזה יכול להגיע מכל כיוון. לפעמים זו בחירה מגדרית, לפעמים שבירה של טייפקאסט – שחקנית שמזוהה עם תפקידי נסיכות בוחרת דווקא את המכשפה. לפעמים זה משחק עם זהות, מוצא או דימוי. במקרים אחרים, זה בכלל שינוי של הפרשנות: "לקחת שיר שכתוב במצב רוח מסוים וממש לשנות לו את מצב הרוח״" אומר רייס, "אנחנו נצליח לשמוע שהשיר הוא בעצם לא שיר שמח וכיפי, אלא שיר על התקף חרדה, למשל".

הרעיון הזה נולד בכלל רחוק מהבמה. רייס נחשף לפורמט בזמן שירותו הצבאי, כשהתגעגע לתיאטרון ובילה שעות מול יוטיוב. שם נתקל בערבי" "Miscast בברודוויי – והתאהב. "התאהבתי בפורמט, נדלקתי עליו והבאתי אותו לארץ", הוא מספר. בלי לדעת אם זה באמת יעבוד, הוא החליט פשוט לנסות.

מה שקרה אחר כך הפתיע גם אותו. הקהל הגיע, ולא רק חובבי מחזות זמר. "אתה רוצה גם את אלו שלאו דווקא קוסם להם לבוא לשמוע שירים ממחזות זמר", הוא אומר, "אתה רוצה גם אותם לשכנע שהם הגיעו למקום הנכון". לאט-לאט המופע גדל, האולמות התמלאו, ושיתופי פעולה עם תיאטרון הבימה, האופרה הישראלית, תיאטרון המשולש והתזמורת הפילהרמונית הפכו את "טעות בליהוק" להרבה יותר מניסוי.

מתוך המופע "טעות בליהוק"
מתוך המופע "טעות בליהוק" | צילום: יחסי ציבור

אולי חלק מהסוד טמון בזה ש"טעות בליהוק" לא מנסה להיות מחזמר במובן הקלאסי שלו. אין עלילה, אין דמויות – יש פרפורמר שעומד מול קהל. "ב'טעות בליהוק' אין דמות. יש את הפרפורמר מול הקהל, הוא בא והוא מדבר איתם הכי באהלן אהלן, ואוי, פתאום מתחילה מוזיקה, ואוי, 'מה, אני אתחיל לשיר עכשיו? כן, אני אתחיל לשיר עכשיו'". זה ישיר, כמעט יומיומי.

"בישראל לא אוהבים חארטות", הוא אומר בפשטות. הקהל המקומי, לדבריו, מחפש משהו יותר מחובר לקרקע, פחות מצועצע או מתורגם. ועדיין, מתחת לפני השטח, מדובר באותה משיכה ישנה לעולם שבו אנשים פשוט קמים ושרים. "בסופו של דבר, כולנו רוצים לשיר ולרקוד, גם אם אנחנו לא מגלים את זה. יש בזה משהו משמח, מחבר, מקרב". אולי זו הסיבה שזה עובד – זה מחזיר את מחזות הזמר למקום הכי בסיסי שלהם, בלי הציפיות שמכבידות עליהם.

עם השנים, עברו על הבמה של "טעות בליהוק" עשרות אם לא מאות משתתפים. שחקנים מוכרים לצד פרפורמרים בתחילת הדרך, וגם כאלה שהקהל בכלל לא מצפה לראות שם. הבחירה בהם נעשית מתוך ניסיון לייצר מפגש. "אני חושב על הקהל, ואני מסתכל על הקאסט", אומר רייס. "אני אוהב לשים אנשים שלאו דווקא מזוהים עם הז'אנר וגם אנשים שהם לא בהכרח פרפורמרים". לפעמים זה שחקן שאף אחד לא ידע שהוא שר, לפעמים יוצר מוכר, ולפעמים דמות מפתיעה לגמרי. מה שמחבר בין כולם הוא הרגע הזה על הבמה, כשהם יוצאים מהתפקידים הרגילים שלהם.

וזה גם מה שהופך כל ערב לחד-פעמי. "בסוף הערב הזה מתכלה ונעלם", אומר רייס. כלומר, מה שקורה שם, לא יחזור. לא באותו קאסט, לא באותה צורה. יש בזה משהו כמעט חד-פעמי, במובן הכי מילולי.

מיכאל בן דוד במופע "טעות בליהוק"
מיכאל בן דוד במופע "טעות בליהוק" | צילום: יחסי ציבור

המופע הקרוב, שיתקיים ב-13 במאי במרכז ענב בתל אביב, לוקח את הרעיון הזה צעד נוסף קדימה. הפעם – זוגות על הבמה. לא רק ביצועים, אלא מערכות יחסים. אב ובן, אחיות, זוג טרי שהתחתן ממש לפני כמה ימים, פרפורמרים מדורות שונים – כולם נפגשים דרך שיר אחד שמספר סיפור אחר. בין המשתתפים אפשר למצוא את השחקן אוהד קנולר ובנו פטר, את מיי פיינגולד לצד בתה אמילי נורדמן, את האחיות ומשפיעניות הרשת אורי ופלג לביא, וגם את איאן פינקוביץ' וגלי פרנק, "הילדים של", שיעלו לבמה זמן קצר אחרי החתונה שלהם. אליהם יצטרפו גם זמרי אופרה מהאופרה הישראלית: איתן דרורי ושלומית לאה קובלסקי וגם: אורי זלצמן, עידו קולטון, דר רוזנבאום, הדר ברוך, אליעד סודאי, אלינור זון ומירי זהבי. בליווי הרכב נגנים חי: אסף דגן על התופים, גבריאל פולק על הגיטרה ותומר ברוור על הבס, בניהולו המוזיקלי של עילי שמרץ.

בתוך כל זה, רייס גם מביט החוצה, אל המנהלים האמנותיים והבמאים בתיאטרון הישראלי, ומבקש מהם לא לפחד לקחת סיכונים. "לא צריך לפחד להתעסק בחומרים של מחזות זמר שהקהל הישראלי לא מכיר. בסוף, ממה שאנחנו רואים ב'טעות בליהוק' זה שזה טוב, שזה בא לספר סיפור אמיתי, אז החומרים עובדים. אני חושב שהאינפלציה הגדולה שיש במחזות זמר בארץ היא מבורכת, אבל תהיו אמיצים ותחברו חומרים מגניבים, בועטים, ציניים והומוריסטיים. תביאו את זה לקהל שלכם, כי הוא יאהב את זה".

ואולי זו בדיוק הנקודה. "טעות בליהוק" לא רק משחק עם הרעיון של התאמה – הוא מציע להניח אותו לרגע בצד ולתת לשיר, לפרפורמר ולקהל להיפגש במקום קצת פחות צפוי. לפעמים, מסתבר, דווקא שם הדברים עובדים הכי טוב.

לכרטיסים למופע – הקליקו כאן (רוצים קוד הנחה? הקישו את קוד הקופון 5256)