בעל, מתבגרות ואשכים: יעל לבנטל קורעת את הקהל מבלי להשאיר אף אחד מחוץ לבדיחה
בין ריבים זוגיים, דמויות חוזרות ומתקפה מנומקת על האנטומיה הגברית, הקומיקאית-שחקנית סיפקה ערב שנון ומשוחרר. אפשר היה לדעת שמדובר במופע מוצלח ומלא מודעות עצמית בריאה שכשבדיחה לא נחתה כמו שציפתה, היא לא התפדחה – וידעה לצחוק יחד עם הקהל על הנפילה
צריך אומץ כדי לעשות סטנדאפ. לעמוד לבד מול אולם מלא באנשים, להגיד משהו שאמור להצחיק ולחכות לתגובה. ואם היא לא מגיעה? אין מוזיקה דרמטית, אין פרטנר שיציל אותך ואין דלת שאפשר לצאת ממנה כאילו זה היה מתוכנן. יש את עצמך, מיקרופון ושתיקה שנמשכת ארבע שניות, אבל מרגישה כמו מערכת יחסים רעילה של שבע שנים. יעל לבנטל לא מפחדת מהשתיקות האלה. היא עלתה לבמה בהבימה 4 באנרגיה גבוהה, בלי להתחבא מאחורי דמות, ומהרגע הראשון הבהירה שהיא יודעת להסתדר גם בלי רשת ביטחון.
את המופע היא פתחה בשתי נבואות. בעתיד הרחוק, לדבריה, ישראל תהיה גן עדן. בעתיד הקרוב ייכנסו שלושה מאחרים, היא תשאל למה איחרו והם יענו שלא מצאו חניה. אם התחזית הקרובה תתממש, הסבירה, נוכל להאמין גם לזו הרחוקה. האם היא צדקה? ובכן, בואו נגיד שאפשר להתחיל לארוז בגד ים לגן עדן.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
לבנטל הכריזה שזה יהיה ערב של העצמה גברית, ומאותו רגע הגברים בקהל היו צריכים להבין שהם בצרות. היא ירדה עליהם, אבל עשתה את זה בחיבה, מספיק בעדינות כדי שהם יצחקו, ומספיק בחדות כדי שהנשים שלצידם יצחקו קצת יותר. היא סיפרה, בין היתר, על המריבות עם בעלה. הם יכולים להיות באמצע ויכוח, והוא פשוט ייצא מהחדר באמצע משפט. כשהוא יחזור, הוא יתנהג כאילו עצם הכניסה המחודשת שלו עשתה ריפרש לריב, ואפשר לפתוח דף חדש. היא, לעומת זאת, עדיין מחכה באותו המשפט ובדיוק באותה רמת עצבים. גם הבנות המתבגרות שלה זכו לנוכחות מכובדת. לבנטל היא אמא מבולבלת שמנסה להבין מתי הילדים התחילו לדבר בקיצורים ולמה תגובה שלמה יכולה להסתכם ב"חח" מזלזל.
ואז הגיע הקטע על ההבדלים בין נשים וגברים לפני דייט. הנשים משקיעות, מתבשמות ומתלבשות, ועדיין מוצאות בעצמן פגמים. הגברים, לעומתן, יכולים להגיע עם כרס, סנדלי שורש וצמחייה שפורצת מהאוזניים – ולהרגיש שהם נותנים לערב הזה צ'אנס. משם לבנטל הגיעה לאשכים, ומכאן כבר אין דרך אלגנטית להמשיך. היא בנתה סביבם סיפור בריאה מפורט, שכלל אלוהים לחוץ, החלטה עיצובית מפוקפקת והסבר משכנע למדי לכך שאם האיבר הזה היה שייך לנשים, הוא כבר מזמן היה עובר הרמה, בוטוקס ושיקום מקיף. זה היה בעיניי הקטע החזק ביותר בערב: לא רק בגלל הנושא, שמספק יתרון התחלתי לא רע, אלא בגלל הבנייה. לבנטל לא מיהרה אל הפאנץ', אלא נתנה לבדיחה להתפתח, והצחוק באולם הלך וגדל יחד איתה.
החלקים הטובים ביותר במופע הגיעו כשהיא דיברה עם הקהל. היו שם צעירים, מבוגרים, זוגות, קבוצות חברים ואנשים שבאו לבד, ולבנטל הצליחה להפוך כמה מהם לדמויות חוזרות. כשאחד הצופים סיפר שהוא חוגג יום הולדת, היא החליטה שאשתו ארגנה לו את הערב כערב הפתעה, ושכולנו בעצם אנשים מעברו. מיד היא קראה להילה, הצעירה בקהל שכבר כיכבה בבדיחות על מתבגרים, להתחיל לברך. היא זכרה פרטים שנזרקו בתחילת הערב, החזירה אותם בדיוק ברגע הנכון וחיברה בין בדיחות שנראו כאילו כבר נשארו מאחור.
לא כל בדיחה עבדה, והפער בין החומרים המלוטשים ובין אלה שלבנטל הודתה שהיא בודקת עלינו הורגש. היו רגעים שבהם הקצב נחלש והפאנץ' לא הצדיק את הדרך אליו. אלא שלבנטל לא ניסתה להעמיד פנים שהכול עבר בשלום: היא התייחסה לשתיקה, צחקה על הכישלון, ולעיתים הצליחה להוציא ממנו בדיחה טובה יותר מזו שתכננה. זה לא הפך כל ניסיון למוצלח, אבל כן מנע מהנפילות להכביד על הערב.
בעיניי, היתרון הגדול של לבנטל נמצא בחיבור בין הסטנדאפיסטית לשחקנית. היא לא מסתפקת בלספר לנו איך בעלה יוצא מהחדר באמצע ריב או איך הבנות שלה מדברות אליה; היא מחקה, מדגימה ומחליפה טון והבעה בתוך שנייה. לפעמים המילים עצמן היו מצחיקות, אבל האופן שבו אמרה אותן היה מצחיק הרבה יותר.
אז את העתיד הקרוב יעל לבנטל הצליחה לנבא. עכשיו נשאר לקוות שהיא צודקת גם לגבי ישראל וגן העדן. עד שזה יקרה, ואם לשפוט לפי החניה בתל אביב, יש עוד דרך שכדאי לפחות להעביר אותה בצחוק. הסטנדאפ של לבנטל הוא מקום מצוין להתחיל בו.
