"משפחות רבות של מילואימניקים חוות את מה שמתרחש בהצגה"
אורי עטייה נודד מאז פרוץ המלחמה בין המילואים לביתו ולעבודה כשחקן ובמאי, מצב שגורם לו לעיתים להרגיש ריחוק ממשפחתו. בהשראת התקופה הלא פשוטה שעברה עליהם, אשתו כתבה את "קמפינג", מחזה על גבר שחוזר ממילואים ולוקח את בנו לטיול כדי לחזור ולהתקרב מחדש. לרגל השתתפות ההצגה בפסטיבל "סוליקו", הוא סיפר בריאיון לרשת 13 על הסרטון שקיבל מבנו כשיצא למילואים, על הרגע שבו הבין שהוא לא רוצה לעבוד ועל השליחות שבמחזה: "יש לנו הזדמנות לרפא, לחבר ולנחם"
אורי עטייה הוא שחקן, בעל, אבא וגם לוחם במילואים. מאז שפרצה מלחמת "חרבות ברזל" הוא לא נמצא רבות בבית, שכן הוא נלחם למען עתיד המדינה בה הוא חי.
כעת, כשהצליח לפנות זמן לחזרות להצגת הילדים בבימויו "קמפינג", שתופיע בבכורה בפסטיבל הצגות הילדים והנוער "סוליקו לשניים" מבית תיאטרון השעה הישראלי (שיתקיים בהתאם להנחיות פיקוד העורף) שיתקיים ב-6-5 באפריל בבית ציוני אמריקה בתל אביב, הוא סיפר בריאיון מיוחד לרשת 13 על החזרה הביתה אחרי כל סבב מילואים ("המרחק פוער בינינו מרחק"), על המחזה החדש ("הפעם אני גם הבמאי, זה ממש כיף") ועל תהליך היצירה לצד אשתו וחבריו מהמילואים ("יש הרגשה של יצירה משותפת").
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
אחרי שירות המילואים הקשה שעבר מאז פרוץ המלחמה, המעבר מהמדים לתלבושות של הצגת הילדים מרגיש עבורו כמעט בלתי אפשרי. "לילה אחד, לפני יותר משנה ובזמן סיור במילואים, אמרו לנו בקשר שתכף יגיע אלינו רכב עם חמושים שרוצים לחדור לאחד היישובים", הוא משתף, "הסתתרנו וחיכינו בלילה למכונית שתבוא. היה שקט מוחלט של לילה, ופתאום נזכרתי שבבוקר אני חייב לצאת מוקדם מהמוצב כי מתחילות החזרות לסדרה שהצטלמתי אליה. בבוקר נפגשתי עם כולם, קראנו טקסטים ועשינו לחיים. אם הם רק היו יודעים איפה הייתי כמה שעות לפני כן, אולי זה יכול היה להיראות אחרת".
כשהתחיל עטייה את סבב המילואים הנוכחי, היום הראשון היה קשה במיוחד עבורו: "שוב שוברים שגרה. קשה לקדם פרויקטים בתקופה הזו, וגם קשה מאוד לחזור הביתה, כי אני מרגיש תלוש מכולם. שעה אחרי שיצאתי קיבלתי סרטון מהגננת של איתמר, בני בן ה-6 שלי, שבו הוא וחבריו צילמו סרטון בו הם שרים שיר שאלוהים ישמור על כל החיילים ושיחזרו הביתה לשלום. ממש התרגשתי". באופן טבעי, הוא ניסה להקליל עבור בנו את היציאה שלו למילואים כמה שרק ניתן: "אמרתי לו שאני אחזור מהר ושזה לא יהיה כמו בפעמים הקודמות, ובכל פעם שאחזור נעשה משהו כיף יחד. כשהוא שלח לי את הסרטון, הבנתי שהוא כבר מבין טוב מאוד מה קורה והוא מעביר לי מסר שאני והחברים שלי צריכים לשמור על עצמנו".
מיכאל, בנו הקטן, עדיין קטן ולא מדבר: "הדור הזה חי בשנות המלחמה ומתעצב דרכו, בין אם נרצה בכך או לא". לדבריו, אלה כמה מהדברים שהובילו את אשתו, המחזאית טל אידיסיס, לכתוב את "קמפינג", מחזה לילדים מלא הומור שכולל גם מוזיקה ודימיון - ובאותה נשימה הוא רלוונטי גם לתקופה: "הוא מדבר על סיטואציות שמתמודדים איתן בהרבה בתים, כשיש אבא או אמא שחוזרים מתקופה ארוכה של מילואים כמוני, ולא מוצאים את עצמם. ההצגה מספרת גם על הילדים, שמתבגרים מהר מדי בעל כורחם".
באופן טבעי, כל מה שעטייה חשב עליו בזמן שהותו במילואים, זה להיות עם הילדים שלו: "אני רואה איך הזמן שאני בצבא ושהם בשגרה שלהם פוער בינינו מרחק, ובכל פעם כשאני חוזר לוקח לנו כמה ימים להתחבר מחדש". באחת הפעמים האחרונות בהן חזר הביתה, הוא נאלץ ללכת מהר לחזרות, על אף שרצה להישאר עוד בביתו. זמן קצר לאחר מכן, נשמעה אזעקה: "לא הבנתי איך אנחנו אמורים לערוך עכשיו חזרה. התחלתי להגיד לכולם מה אני באמת מרגיש, את האמת שהייתה שפשוט לא לי ולא לאשתי היה חשק להגיע. אמרתי להם שאני יודע שגם הם בטח לא ממש רצו להיות שם באותו הרגע, אבל ניסיתי להסביר להם שיש לנו שליחות".
מבחינתו המסר שבהצגה חשוב יותר מהכול. "יש כל כך הרבה משפחות בישראל שחוות את מה שאנחנו ממחיזים כאן, שיש לנו הזדמנות להיות מה שכבר הרבה זמן לא עושה התרבות בישראל - לרפא, לחבר ולנחם", הוא אומר. "לא בפרשנויות ולא בסטירות מתוחכמות, אלא באיך להכיל אחד את השני, בכאן ועכשיו. אז גם אם אין לי כוח לעבוד, חייבים להתחיל".
"קמפינג" פוגש את עטייה במקום שבו הוא נמצא בפעם הראשונה בקריירה שלו - על כס הבמאי. הוא נהנה מאוד מהתפקיד החדש, שבו הוא נעזר בחבריו מהמילואים ואפילו באיתמר, שהסכים להשאיל את המשקפת שלו להצגה: "מעבר להתרגשות להופיע בפסטיבל כזה מפואר, יש במשפחה התרגשות של יצירה משותפת. במרכז ההצגה עומד אבא שחוזר מהמילואים אשר מחליט לצאת עם הבן שלו לטיול ניווט וקמפינג, זמן איכות של אבא ובן, אלא ששם הם מבינים כמה הם השתנו בזמן שהיו רחוקים אחד מהשני".
מאז שפרצה "חרבות ברזל", עטייה נודד בין הבית לחזית במילואים. לדבריו, הקושי נובע לא רק מהשירות עצמו, אלא אפילו מהחזרה הביתה אחרי ימים רבים בצבא. "כשמילואימניק חוזר הביתה אחרי שבועות בצבא, לוקח לו זמן לחזור לשגרה. בבית הילדים ובת הזוג מחכים לו, והפער הזה יוצר מתחים וקושי ממשי", הוא מתוודה, "עד שאנחנו כבר חוזרים לעצמנו בבית, מגיעה קריאה נוספת למילואים". את הקושי הזה הם בחרו להציג במחזה: "החזרה והעזיבה יוצרות עומס רגשי ומשפחתי ולעיתים גם תחושת נתק מהחיים האזרחיים והמקצועיים, אבל המסר הוא שבסופו של דבר המשפחה היא הדבר החשוב ביותר".