"זה לא רק חיים - זאת אמירה": השחקן שמקווה לגשר בין עולמות בישראל

כל שחקן יוכל להעיד עד כמה זה קשה לפעמים לגלם דמות אחת בדרך שתהיה מהימנה ומוצלחת, אז תארו לכם כיצד מרגיש השחקן לואי נופי ("שמיים אדומים", "עבודה ערבית"), שמגלם בהצגה החדשה "כל החיים לפניו", עיבוד בימתי לרומן הנודע של אמיל אז'אר, לא פחות משתי דמויות באותה ההצגה - ד"ר כץ ויוסף קאדר. למרות האתגר הלא פשוט, נופי לא חושש: "זה מה שמרתק אותי כשחקן".

כערבי-ישראלי שנשוי לאישה יהודייה, המצב בישראל לא קל עבורו. בריאיון מיוחד שהעניק לרשת 13 לרגל עליית המחזה, הוא סיפר שזה מה שגורם לו להרגיש שהוא יכול לפרוץ גבולות שאחרים לא יוכלו, ובכך לחבר בין שני העולמות שהוא חי ביניהם: "בשבילי זה לא רק חיים פרטיים, זאת אמירה שלמה".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• רומנטיקה חרדית, ערן זרחוביץ' ו-7 באוקטובר: נחשף היבול הישראלי של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2025

• אחרי שהפך ללהיט ענק בברודווי: המחזמר "ביקור התזמורת" מגיע לישראל

• הפסטיבל האילתי חוזר - ומביא אליו את השמות הגדולים של המוזיקה

ההצגה מספרת על מאדאם רוזה, ניצולת שואה וזונה לשעבר (אותה מגלמת אסתי זקהיים הוותיקה), שחיה בשכונת עוני בפריז של שנות ה-70. רוזה מגדלת את הילדים של חברות שלה למחייתה, וגם את מומו-מוחמד, שהוריו נעלמו ושאיתו היא מפתחת מערכת יחסים מיוחדת. לואי משחק בהצגה תפקיד כפול, עליו הוא סיפר: "זה באמת אתגר גדול להחזיק שתי דמויות כל כך שונות. מצד אחד ד"ר כץ, שאמור לייצג עולם רציונלי, קר ורפואי, אבל בתכל'ס הוא ההיפך מזה ביחס שלו עם מומו, והוא הדמות האבהית והחומלת שהוא היה רוצה שתהיה לו כאבא בעולם הזה. מצד שני, אני משחק גם את אביו יוסף, שמייצג אפילה, פצע רגשי, נטישה ומורכבות אנושית".

לדעתך, למחזה, שמבוסס על ספר קלאסי שבעקבותיו הגיע גם סרט לא פחות קלאסי, יש מקום בימינו, במציאות של ישראל?
"בטח שיש מקום לסיפור כזה, כי לא משנה איפה - בכל העולם הגזענות, המלחמות והרוע נמצאים בשגרת היום-יום. כל החיים לפנינו, יש לנו עולם כל כך יפה שאנחנו הורסים בכל יום מחדש. זה גורם לי לחשוב אם אפשר עוד לשנות את זה אם נתרכז באהבה, עזרה, סבלנות, חמלה וכבוד לכל מי ששונה מאיתנו. דווקא מול השיח הרעיל והמפלג, להצגה שלנו יש מסר של שוויון, אהבה וחמלה".

תפקיד כפול

מעבר להכנה שהוא עושה בכל תפקיד, הפעם נופי עבר הרבה כדי לצלוח את התפקיד המאתגר שקיבל. "כל דמות דורשת ממך כניסה לעולם פנימי אחר לגמרי. ההכנה שלי הייתה עבודה על קונטרסטים. למשל, איך הגוף של הרופא מתנהל לעומת הגוף של האבא? איך כל אחד מהם הולך ומדבר? מה מניע אותם מבפנים?", הוא אומר, ומודה שעם כל הקושי - זה היה שווה את זה: "זה מה שמרתק אותי כשחקן. בסופו של דבר האתגר הופך למתנה - כי זה מאפשר לי לגעת בשני קצוות רגשיים שונים לגמרי בערב אחד".

כדי להיכנס לדמות של הד"ר, הוא מגלה, נופי "לוקח רגע של שקט, נושם עמוק ואומר לעצמי שאני בא לעשות טוב לאחרים. מעין טקס קטן של התנתקות". הוא משתף שעל מנת להיכנס לדמות של האבא, הוא "עולה בריצה את המדרגות למעלה ולמטה במשך כמה דקות, כדי להעלות את קצב הלב. הוא חולה לב וקיצוני, ותוך כדי שאני חושב על מה שעובר על הבן אדם ומאיפה הוא בא ולאן הוא הולך, מבית חולים פסיכיאטרי הוא הולך לראות את הילד אחרי 13 שנים". ומה הוא עושה כדי לצאת מדמות? עבורו, נראה שהתשובה פשוטה למדי: "אני אוהב לעשות את הכוסית שאחרי, להגיע הביתה ולקבל חיוך וחיבוק מזוגתי, להסתכל על הילד ישן ורק להגיד תודה".

בשביל לואי, העבודה לצד זקהיים ושון עיסא ("טיפול לילי", "לבד בבית") הייתה קסם אחד גדול: "חוויה מיוחדת מאוד. אסתי, אשת התיאטרון הכי איכותית שיש, ושון הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים שיצא לי להכיר. הוא הולך להיות כוכב גדול, קיבלתי מתנה, באמת. היה מאוד כיף בחזרות. האווירה הייתה טובה, כיפיית ונעימה, צחקנו הרבה, סיפרנו סיפורים ואכלנו פשטידות שאסתי אפתה לנו".

הוא מודע לכך כי הגיוון התרבות שבצוות השחקנים מיוחד מאוד, מה שלדבריו השפיע מאוד על הדינמיקה ביניהם. "זה אחד הדברים היותר חזקים ומעניינים שיכולים להיות", אמר, "היינו פתוחים וקשובים אחד לשני, וזה מה שאפשר לנו להעשיר אחד את השני ולתת כתף אחד לשני. כל זה יצר סצנות מלאות חיים, מדויקות ועם חיבור אמיתי גם מעבר לטקסט. הפכנו להיות משפחה. זכיתי".

התחלה חדשה

לואי הוא אבא לתינוק טרי, ותפקידיו במחזה השפיעו גם על ההורות שלו: "התפקיד הכפול מאוד משפיע עליי. מצד אחד אני חושב איך להיות אבא ובן אדם טוב, חושב מה לעשות ולא לעשות בשביל לתת לבן שלי את העתיד הכי טוב. מצד שני, עם המציאות שאנחנו חיים בה כרגע, אני לא יודע איזה עתיד מחכה לנו. אתה חושב איזה 'כל החיים לפניו', מצפים לו".

עבורו, כל תפקיד שהוא מקבל מהווה מעין התחלה חדשה עבורו: "לא רק לדמות שאני מגלם, אלא גם בשבילי. כאדם שמגלה על עצמו משהו חדש בכל פעם שהוא עולה לבמה, כל ערב הוא חוויה. גם התחלה חדשה עם קהל שונה ממי שהיה בערב הקודם".

המצב בישראל רגיש מאוד מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל". אתה חושב שלרקע שלך יש תפקיד כלשהו בשבירת גבולות ובגישור בין עולמות?
"אני יודע שהרקע שלי מאפשר לי לעשות את זה, כי אני חי ככה. אני ערבי, זוגתי יהודייה, ויש לנו ילד קטן ומדהים שאנחנו מחנכים אותו גם בדרך הזו. בשבילי זה לא רק חיים פרטיים, זאת אמירה שלמה על האפשרות לחיות יחד מתוך אהבה. כשאני משחק גם דמות יהודית וגם דמות ערבית, אני מביא איתי אמונה עמוקה שכולנו בני אדם אדם שווים. זאת גם הייתה הכוונה של הבמאי המדהים שלנו, אמיר וולף, שבחר ששחקן אחד יגלם את שתי הדמויות האלה, הוא היה יכול להביא שני שחקנים שונים. אפשר לבנות עתיד אחר אם נבחר לראות אחד את השני קודם כל כבני אדם. הלוואי שהעולם כולו היה רואה את זה כך, כי בסוף זו הדרך היחידה לשלום אמיתי".

הוא מודה כי השמירה על איזון בין החיים הפרטיים לצד קריירה פומבית היא לא תמיד פשוטה, במיוחד כמי שנמצא בזוגיות עם עולל קטן. "אני יוצא מוקדם מהבית וחוזר מאוחר. הילד כל יום גדל ואני לא רוצה לפספס את זה. יש לי משפחה מדהימה ותומכת. זה מה שנותן לי קרקע יציבה בחיים".