"במציאות מלחיצה כזו, ילדים זקוקים למקום שמותר להם לחלום בו"
רגע לפני ש"חלום ליל קיץ" של שייקספיר עולה בגרסה חדשה ומותאמת לילדים, הכוריאוגרפית-במאית יעל קרמסקי, שעיבדה את המחזה לגיל הצעיר, מספרת בריאיון מיוחד לרשת 13 על ההתאמה האמנותית של האנסמבל לעולם הילדים, על החשיבות להנגיש את חומרי המחזאי האגדי לילדים - ומגלה איך כל זה קשור למלחמה: "התיאטרון לא מבטל את המציאות, אלא יוצר מולה מרחב בטוח"
הכוריאוגרפית והבמאית יעל קרמסקי עשתה לא מעט דברים במהלך הקריירה שלה מהצגות והפעות ועד הקמת אנסמבל משלה ("אנסמבל פספורט"). כעת, היא מעלה את הצגת הילדים "חלום ליל קיץ לילדים", עיבוד חדש (שכתבה דנה ידלין) לאחד המחזות הפופולריים ביותר של המחזאי האגדי ויליאם שייקספיר, שפונה לילדים בגילי 10-4.
בריאיון מיוחד שהעניקה לרשת 13 לרגל עליית ההצגה ב-2 במאי במוזיאון תל אביב לאמנות (ההצגה תועלה פעמיים באותו יום, ב-10:30 וב-12:30), סיפרה קרמסקי על הקשר עם האנסמבל ("זו משפחה, יש לנו שפה אמנותית"), על הצורך בהנגשת תכנים של מבוגרים לילדים ("אי אפשר להנמיך תכנים עבורם") ומגלה מדוע היא מעלה את ההצגה הזו דווקא כיום ("ילדים צריכים מרחב להתמודד עם המציאות המלחיצה").
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
הרעיון להנגיש את התכנים של שייקספיר לילדים הגיע לקרמסקי מתוך כבוד לאינטליגנציה שלהם: "אני מאמינה שאסור להנמיך תכנים עבור ילדים. שייקספיר עוסק בחומרים הכי בסיסיים של הקיום האנושי כמו אהבה, חלומות, בלבול וקסם. ב'חלום ליל קיץ' יש יסודות של פנטזיה שילדים מבינים באופן אנטואיטיבי, לפעמים אפילו יותר טוב מאיך שמבוגרים מבינים אותם. הרעיון היה לקחת את השפה העשירה והדימויים המרהיבים שלו ולהפוך אותם לחוויה ויזואלית ותנועתית שתהפנט אותם".
בגלל המציאות הכאוטית והמפחידה בה אנחנו חיים בישרא, קרמסקי הבינה שדווקא כעת זה הזמן לעלות עם הצגה כזו: "ילדים זקוקים למקום שבו מותר להם לחלום בו. ההצגה מציעה להם עולם שבו הקסם קיים ואפשר ללכת לאיבוד ביער ולמצוא את הדרך חזרה משם, ושבסוף הסדר שב על כנו". היא מתארת את ההצגה כאי של שפיות ויופי: "היא מאפשרת להם פשוט להיות ילדים לכמה רגעים, לנשום עמוק ולהיזכר שיש בעולם גם פלאות".
לדעתך הצגה שכזו יכולה לסייע לילדים גם להתמודד עם המלחמה?
"היא יכולה להעניק מרחב עדין ומנחם להתמודדות עם מציאות מלחיצה של אזעקות, פחד ואי-ודאות. דרך עולם של דמיון, הומור, קסם ומשחק, הם מקבלים לרגע הזדמנות לנשום ולעבד את הרגשות שלהם. זה עוזר להם להבין שהם לא לבד בזה. התיאטרון לא מבטל את המציאות, אלא יוצר מולה מרחב בטוח שמאפשר להם לפחד, לצעוק, להתרגש ולהאמין מחדש שיהיה טוב. דווקא בתקופה של מתח - מפגש עם יצירה בימתית יכול לחזק תחושת ביטחון פנימית, תקווה וחוסן רגשי. לילדים זו לא רק צפייה בהצגה, זו חוויה שמחזירה להם את האמון בעולם".
"אנסמבל פספורט", אותו הקימה קרמיסקי כבר לפני יותר מעשור, עובד איתה צמוד בפרויקטים שלה, ועד היום היא לא מרגישה שעשתה ויתורים אמנותיים כדי לגרום לכך לקרות: "האנסמבל תמיד עוסק בחיבור בין אמנות חזותית, תיאטרון ותנועה - זה משהו שמדבר לכל גיל". עם זאת, אין לה ספק שהיה צורך להתאים את התנועה והמסרים לעולם הילדים: "חיזקנו את האלמנטים המשחקיים והפיזיים. ילדים הם הקהל הכי כן בכולם, הם יראו את זה מיד. זו הסיבה שהקצב והוויזואליה בהצגה הם מאוד אינטנסיביים ומסעירים, אבל המהות האמנותית של האנסמבל נשארה אותה מהות".
כמובן שיש לקרמיסקי רק מילים חמות לומר על העבודה עם חברי האנסמבל, שלדבריה עוזר לה להעביר את המסרים שחשובים לה בצורה הטובה ביותר: "זו משפחה אמנותית. אחרי שנים של עבודה יחד, יש לנו שפה אמנותית. כשאני מגיעה עם חזון לבימוי, הם מבינים אותי מיד. העובדה שהקמתי את הקבוצה מאפשרת לי להעמיק את המסרים החברתיים בלי הצורך להתחיל מאפס בכל פרויקט מחדש ולצקת לתוך ההצגה את טביעת העין הייחודית שלנו. זה שילוב של תנועה, טקסט, מוזיקה ודימוי חזק".
