קרקס אליפות • על המופע של סירק דה סוליי בארץ

אולימפיאדת לונדון 2012 לא תירשם בספרי ההיסטוריה כאחת מתקופות הזוהר של הספורט הישראלי. למרבה הצער לא זכינו לראות מדליה על חזהו של מי מחברי המשלחת הישראלית, והאתלטים מרחבי העולם - הם השאירו את אלה שלנו מאחור בכל מקצה מחדש. אבל מה, בשבוע האחרון הגיעו לארצנו הקטנטונת חבורת האתלטים של סירק דה סוליי, והם, לעומת הישראלים, לא מוכנים להיות פחות ממנצחים כשזה נוגע לתחום המומחיות שלהם - אקרובטיקה, קרקס ואמנויות גוף שונות ומשונות. מנצחים? אלופים! 

אמש (רביעי) פתח "קרקס השמש" הבינלאומי, שהגיע לארץ בפעם הראשונה, את סדרת ההופעות המקומית בת 18 ימים של המופע הוותיק "אלגריה" (Alegria) בתל אביב. אי אפשר להגדיר את מה שקרה באולם כ"עוד קרקס". מדובר במופע מרהיב במיוחד. היכל נוקיה נחצה לשניים, במה שהיא בעצם מבנה מלא באלמנטים שצצים מכל פינה נבנתה במרכזו, כשלא פחות מ-60 משתתפים עולים עליה ועושים הכל כדי להדהים את הקהל. התוצאה היתה "וואו", "אוי", "היי", ושאר קריאות התפעלות מרוגשות שנזרקו לחלל האוויר על ידי היושבים בשורות סביבי בכל כמה שניות.

זה לא היה קל. אנחנו הישראלים קהל קצת חצוף - כזה שלא ייתן שיגנבו, ישעממו, ימרחו, ידפקו אותו במחיר כרטיס גבוה עבור כמה קפיצות באוויר ושלושה ליצנים (ושום מילה על ההערות של כמה צופים במהלך השואו, אחד מ-22 המופעים של סירק דה סוליי בעולם). הסירו דאגה מליבכם, האמנים של קרקס השמש עשו הכל כדי למצות את החוויה המהפנטת שמעביר את הצופים "אלגריה" - המופע שהפקת הענק העלתה לראשונה ב-1994 ונודד בשנים האחרונות ברחבי העולם. יש שם אקשן של נערות מתקפלות, לוליינים שטסים על הטרפז, אש, חבלים, קונפטי, 400 תלבושות, ומוזיקה שמרגשת לפעמים לא פחות מהתרגילים הבלתי אפשריים של הקאסט.

קלישאה, אבל פנטסטית

הפנטזיה משחקת תפקיד חשוב במופע - המאסטר המרושע מוביל בין הקטעים השונים, הזמרות משתפות פעולה עם התזמורת החיה כדי להעצים את המתח, האקרובטים מבצעים פעלולים פיזיים שמתקבלים במבטים מלאי תדהמה, וכמה ליצנים - לפעמים משעשעים ולפעמים שוברים את המתח בין קטעי האקשן - אבל מספיק מתוחכמים כדי לגעת גם בילדים וגם במבוגרים הכי ציניים בקהל. זו אולי קלישאה, אבל המופע באמת מתאים לכל המשפחה, אם להורים שמחפשים איך לבדר את הדור הצעיר או לילדים שמקבלים מופע מתוחכם אבל לא מתחכם במיוחד, בידור במובן הבסיסי והפיזי ביותר.

אבל למרות הקישורים החביבים, שאפילו משלבים בתוכם כמה מהמשתתפים בקהל (כן, אנשי השורות הראשונות, הכוונה היא אליכם) - רגעי השיא האמיתיים הם אלה של האתלטים החסונים, שנאספו מ-18 מדינות ברחבי הגלובוס. זה מתחיל בריקוד זוגי באוויר שמתואם בין גבר לאישה על טרפז, כולל קפיצות וסיבובים בגובה של 10 מטרים מעל לקרקע, שאפילו מדונה לא עשתה במופע האחרון שלה כאן בארץ. אחר כך מגיע קטע משחקי האש הלוהטת כולל סיבובים מאיימים של סכינים בוערות סביב גופם של הרקדנים, וממשיך בנערת הסרטים והחישוקים שברגע השיא מסובבת שישה כאלה - כל אחד בחלק אחר של גופה, ולא ברור איך זה אפשרי.

יש רגעים שבהם ההמולה על הבמה של סירק דה סוליי כל כך גדולה, כמו זה של המתעמלים בסלטות לכל אורך הטרמפולינות, שאתה לא בטוח לאן להסתכל כי בכל מקרה תחמיץ את מה שקורה בצד השני של ההיכל. נערות הגומי האסייתיות למשל, מוכיחות שהגוף שלהן מתחיל כמו זה שלנו, אבל יכול להגיע למצב שבו פשוט לא מבינים לאן נעלמו האיברים הפנימיים שלהן.

רוצים עוד? קטע הקורות הגמישות פשוט מקפיץ אנשים באוויר, כשמופע הקפיצות מתקרת האולם כל כך בסיסי ובכל זאת לא מניח לך להסיט את המבט מהאנשים המרחפים למטה. הכל מהיר ועצבני כך שבמשך יותר משעתיים לא רק הם מזיעים, אלא גם אנחנו שיושבים על הכיסאות בהיכל.

אם התלבטתם לגבי החוויה של "אלגריה", הרי שמראה עיניים עדיף על כל אלף מילים שיכתבו על המופע. מדובר בהרבה יותר מקרקס, יותר מסתם אוסף פעלולים, כאלה שמאוד שווה לראות באולם החשוך ולא על מסך הטלוויזיה. בלי סיפור מיוחד או אפקטים ממוחשבים, רק הרבה תעוזה ובידור שאף פעם לא יפוג תוקפו, סירק דה סוליי חושפים גם אותנו לפנטזיה שלהם, וזה נועז, זה מלהיב, זה מלא אדרנלין - ממש כמו זכייה במדליית זהב באולימפיאדה.

סירק דה סוליי במופע "אלגריה", היכל נוקיה תל אביב, רביעי ה-8.8

>>> סירק דה סוליי בישראל: כך זה ייראה

>>> סירק דה סוליי בארץ: "חם, אבל יש המון אנרגיה"