על החושים • איך המופע של פוארסה ברוטה?

יש חוויות שאתה זקוק ל"זמן עיכול" כדי להתחיל להביע עליהן את דעתך. אתה יוצא מבולבל, חושש להביע סיפוק, אבל לא בטוח שהיה ממש רע. התחושה שאיתה אתה יוצא מהמופע של "פוארסה ברוטה" היא בדיוק כזו. רגע, אז מה הלך שם בכלל?

המופע החדש של אלה שיצרו גם את "דה-לה גווארדיה" לפני כמה שנים, דיקי ג'יימס וגבי קרפל, משלב אקרובטיקה, פעלולים, תפאורה אינטראקטיבית ומשתנה ואפקטים מיוחדים. אחרי מאות הופעות ברחבי העולם הוא הגיע בסוף השבוע האחרון גם לישראל, ל-40 הופעות שאמורות לרגש אתכם בחסות חברת הסלולר. ושלא יהיה לכם ספק, גם בגני התערוכה - כל ההתרחשות שם היא זו שאמורה לעמוד במרכז - ולא האקרובטים עצמם.

אין ספק שמדובר בחוויה שמפעילה את כל החושים. בלי הבמה המתבקשת או מילים שיעבירו את רצף האירועים סביבך, הצופה מרגיש כאילו הוא במציאות יוצאת דופן, עם המון דברים ספק מרגשים ספק הזויים שקורים סביבו. יש שם  לולייניות שרוקדות ומקפצות באלכסון בשילוב  פעלולי אורות, לפני שבשלב מסויים בריכת מים שקופה נתלית מעל לראשי הצופים ובה מתגלגלות, רוקדות ורוקעות נימפות. התאורה מתחלפת בתוך המים, כך שבכל פעם אתה יכול דמיין דגיגים או לוייתנים או טיפות גשם, או כל דבר הזוי אחר.

בלאגן מבורך

ב"פוארסה ברוטה" הצופה הוא בעצם שותף פעיל בהופעה - עזבו אתכם מהמושבים, אתה עומד על הרגליים, נדרש לזוז ולפנות דרך לבמה שנעה מצד לצד. אחר כך אתה צריך להרים את הראש מעלה או הצידה, ולא ממש יודע למה לצפות ומאיזה כיוון. בשלב מסויים, הקהל אפילו מוזמן לגעת בידיים ביריעה השקופה שתלוייה מעל ראשו, עליה מקפצים הפעלולנים.

חלק מהמייצגים (כן, נכנה אותם ככה), עוצמתיים מאוד על גבול אגרסיביות, מלווים בצעקות, קולות ניפוץ ומוזיקה חזקה על גבול מחרישת אוזניים. עם זאת, אחרי שהחוויה מחלחלת ושוקעת, אתה מתחיל להינות מכל הבלאגן סביב ומברך את יוצרים שאיפשרו לך חוויה זו. לא, זה לא היה קורה בבלט למשל.

אפשר לסכם בכך ש"פוארסה ברוטה" מפעיל לך את כל החושים. אתה מופתע, מחייך, מתלהב, או נבהל ובעיקר סקרן לראות מה יקרה בכל קטע מחדש. במשך 70 הדקות שאורך המופע, אין רגע דל - אין קטע של מעורר מחשבה. כך שכשבוחנים את זה שוב ממש חובה לרוץ, או שבעצם לקפוץ ולראות את החוויה. חובה.

"פוארסה ברוטה" בחסות orange, עד ה-18 בפברואר, גני התערוכה ת"א.