ציניות ציונית

פסקה חדשה

פסקה חדשה

אם יש דבר שבבירור לא ניתן לקחת מטל ברנע ושרון מייבסקי,זה את הכישרון שלהן - והוא ניכר היטב בקברט הסטירי "חובבות ציון" שהן יצרו. המופע כבר זכה בשנה שעברה בצל"ש בפסטיבל עכו, עבר שדרוגים וחזר כעת לתיאטרון תמונע.

 

מדובר בסדרת תמונות שמציגות את פרצופה של ישראל כיום, שישה עשורים אחרי הפרחת התקווה למדינה שוויונית, רוחנית, צודקת. ברנע ומייבסקי לקחו את החזון ומביאות את המציאות: על האלימות שבה, השובניזם, אבדן התום ואיבוד הכיוון, ומציגות לנו את משפחת ישראלי עם האב הברוטאלי, את הרב, את מגישי החדשות, את הסביבה שלה אנו קוראים בית  - בלי התפשרות. בשימוש גאוני בבובות, בתפאורה פשוטה אך מבריקה של פיגומים, תוך שילוב שירים המגבירים את הציניות - הן לא מוותרות ומשחיזות שוב ושוב את הסכין הננעץ בפנטזית ישראל הישנה והטובה.

  

לא תמיד זה עובד. לעתים התחושה היא שהן מנסות קצת יותר מדי ולעתים נראה כי המסר לא שוייף מספיק ומגיע גולמי מדי. אבל בשילוב כל התמונות יחד, בהוויה הכוללת, המסר ברור וצלול.

 

נכון, אין כאן חידוש מפתיע - אנחנו חיים במדינה די מחורבנת, אנחנו יודעים, אבל גם אם לא מדובר ביצירת מופת שתדיר שינה מעיניכם מעוצמתה - מדובר במופע שונה ומיוחד, שלוקח את הדברים שאנו כבר יודעים ומציג אותם מזווית קצת אחרת, שמרשה לעצמו קצת יותר, ומביא לנו כישרון מבורך נוסף לקדמת הבמה.