"החוויה ברחוב הישראלי היא לא באמת של קבלה"
שחקני המחזה "אפילוג" שעולה לרגל עשור למותו של מת'יו שפארד שנרצח על רקע נטייתו המינית, מרגישים שגם חודשיים אחרי הפיגוע במרכז ההומו-לסבי בתל אביב, שום דבר לא השתנה
בעקבות הרצח שארע באוגוסט האחרון בבר-נוער בתל אביב, התבקשה קבוצת שחקנים ישראלית להכין גרסה עברית למחזה "אפילוג" שנכתב בעקבות רצח הסטודנט האמריקני מת'יו שפארד ב-1998. במחזה, בבימויה של ליחי בקרמן, ישתתפו בין היתר יעל שרוני, רן בכור, דודי מליץ, קרן ברגר, עופר עין גל, חיים עבוד, עדי אייזנמן, נעמה שפירא, שרון ליפקינד, בני אלדר ויפתח מזרחי (שגם תרגם את המחזה).
שפארד, בן 21, נרצח על רקע נטייתו מיני לפני עשור בעיירה לאראמי שבויאומינג, ארצות הברית. תוקפיו היכו אותו באכזריות, קשרו אותו לגדר והשאירו אותו לגסוס במשך 18 שעות. הרצח זעזע את ארצות הברית, עורר הדים ברחבי העולם והשפיע באופן משמעותי על שחקני "פרויקט התיאטרון הטקטוני" מניו יורק, אשר נסעו לעיירה וראיינו כמאתיים מתושבי העיירה הקטנה בניסיון להבין כיצד התרחש שם הפשע המזעזע.
הראיונות שקיימו חברי הפרויקט היוו את הבסיס למחזה דוקומנטרי בשם "פרוייקט לארמי" שעלה לבמות לראשונה שנה לאחר הרצח. המחזה, שהיה למעשה דיוקן של עיירה שנאלצה להתמודד עם מעשה הרצח הזה ועם ההשלכות הקשות שלו, זכה להצלחה גדולה, הוצג אינספור פעמים במקומות שונים בעולם, כולל בישראל, ואף הופק לסרט של רשת HBO בהשתתפות כריסטינה ריצ'י, פיטר פונדה וג'ושוע ג'קסון.
עשור לאחר המקרה חזרו חברי הקבוצה ללארמי וניסו להבין כיצד השתנתה העיירה בעקבות הרצח ובפרספקטיבה של זמן. בתום איסוף העדויות החדשות נכתב המחזה "אפילוג", שיעלה ב-12 באוקטובר 2009 ב-120 ערים במקביל, בין היתר בארה"ב, בסין, בקנדה, בספרד, בבריטניה, באוסטרליה ועוד.
את המחזה בישראל יבצעו השחקנים כהקראה מבויימת וכל אחד מהם מגלם בה כחמש-שש דמויות של התושבים בעיירה. "זה מעניין בתור מקרה מבחן", מספרת ל-nana10 השחקנית קרן ברגר, המגלמת חמש דמויות במחזה, "איך מקרה כל כך קיצוני משפיע על קהילה שהיא קטנה יחסית ומנסה לתעד את התהליך שהיא עוברת בעקבותיו - איך דעות של אנשים משתנות או לא משתנות בעקבות אירוע כל כך מזעזע שקורה מתחת לאף שלהם".
- את חושבת שהתהליך המוצג במחזה מייצג גם את החברה הישראלית כיום?
"אני חושבת שזה תהליך של קבלת האחר שמתרחש בכל מקום, אולי לאט מדי. בתור אנשים ששואפים לנאורות וקידמה אנחנו שואפים שזה יקרה בכל מקום בעולם, ללא קשר אם זה הומואים או לסביות או יהודים או ערבים".
גם השחקן רן בכור מגלם בהצגה חמש דמויות. לשאלה האם כולן סטרייטיות הוא סרב לענות. "אין לי הגדרות כאלה להומואים וסטרייטים, אני לא שם תגיות על אנשים. אפשר להתייחס למיניות הומוסקסואלית או מיניות הומו-לסבית, אבל לא לייחס להן תגית אישיותית של אדם כלשהו. כמו שאנחנו לא אומרים על מישהו שהוא אינטלקטואל, 'האינטלקטואל הזה'. אנחנו אומרים עליו אדם עם נטיות אינטלקטואליות. כלומר, כבר בתור השפה שלנו אנחנו מתייגים אנשים על פי תכונות. בגלל שאנחנו כל כך מפחדים מהשונה אנחנו שמים עליו תגית כל כך ברורה והופכים אותו לאובייקט ושוכחים שיש פה סובייקט".
- ובכל זאת, אתה לא יכול להתעלם מכך שהמחזה עוסק ברצח על רקע הומופובי, בדיוק בגלל תיוג כזה.
המחזה מתעסק יותר ברצח שנאה ומה זה אומר ולכן. אני חושב שאפשר ללמוד מהמקרה שקרה בארצות הברית ולשאול לאור המקרה איפה אנחנו נמצאים לגבי הנושא של קבלת השונה, כל אחד והארון הפרטי שלו, לא רק ביחס לנטיות הומוסקסואליות".
- אתה מוצא נקודות דמיון בין ההתייחסות לאירוע שבו דן המחזה לבין הרצח שקרה באוגוסט האחרון ב"בר-נוער"?
"לא הייתי משווה באופן ישיר את המחזה לאירוע שקרה באוגוסט כי אנחנו לא יודעים למה זה בעצם קרה כי לא תפסו את הרוצח. אני חושב שהרצח העלה כל מיני שאלות, והשאלה העיקרית היא האם אנחנו מקבלים את הקהילה ההומו לסבית בתוך הקהילה שלנו או לא. אני יכול להגיד שאחרי ההדים ששני האירועים עוררו אנחנו רואים איך החברה שלנו אינה מתוקנת, ובכלל, החוויה ברחוב הישראלי היא לא באמת של קבלה. מדינת ישראל היא לא רק תל אביב וצריך להבין".
- אתה לא חושב שהקהילה ההומוסקסואלית היא זו שמגדירה את עצמה כנבדלת משאר החברה, בראש ובראשונה כשהיא קוראת לעצמה "קהילה"?
"יש פה שלבים של מהפכה. כדי להכניס גורם חדש לתוך סביבה צריכים להתחיל בזה שאנחנו צריכים להפוך להיות קהילה ואז להיכנס לתוך הנורמה. נשאלת השאלה באיזה שלב של המהפכה אנו נמצאים. האם אנחנו כבר נמצאים בשלב בו צריך לבטל את הקהילה ולהיות חלק מכל החברה. זו שאלה פילוסופית שאין לי תשובה חד משמעית עליה".
המחזה יעלה כקריאה מבוימת ביום שני ה-12 באוקטובר בשעה 20:00 באוניברסיטה העממית, במעמד ראש העיר רון חולדאי ובחסות המרכז העירוני הגאה ו"איגי" (ארגון הנוער הגאה). כל ההכנסות יועברו למען פצועי אירוע הירי.
אני חושב שהרצח העלה כל מיני שאלות, והשאלה העיקרית היא האם אנחנו מקבלים את הקהילה ההומו לסבית בתוך הקהילה שלנו או לא. שאחרי ההדים ששני האירועים עוררו אנחנו רואים איך החברה היא לא מתוקנת