"תמיד אמרו לי שאני יפה אבל אני לא מאמינה לזה"

בסוף השבוע האחרון עלתה בבית ליסין ההצגה "הדוד וניה" – קלאסיקה מאת צ'כוב בבימויו של דדי ברון ובהשתתפותם של ששון גבאי, ליאור אשכנזי, מיה דגן, ויובל שרף. האחרונה, שאם היינו מחזירים אותה בזמן רק שנה אחת (אז עוד היתה סטודנטית למשחק בניסן נתיב), לא היתה מאמינה שזה מה שיחכה לה בתוך זמן כל כך קצר.

"התפקיד של ילנה היה החלום שלי", אומרת שרף בראיון ל-nana10. "היא דמות שקשה לפענח ועדיין לא לגמרי פיצחתי אותה". דמותה של ילנה, המגולמת על ידי שרף, היא בחורה צעירה ויפה עד כאב שנשואה לפרופסור מבוגר ונרגן. "יש לה המון פוטנציאל אבל היא מפחדת להצליח ולממש את עצמה, לכן היא גם התחתנה עם אינטלקטואל מפורסם ומבוגר שנתן לה ביטחון", היא מספרת על הדמות. "כולם רואים אותה כיפה, אבל גם כעצלנית ומשעממת שלא עושה כלום עם החיים שלה, אבל זה לא נכון. היא מחפשת את עצמה בחיים, והיא נורא רוצה לעשות אבל הפחד משתק אותה. חשוב לה שידעו שהיא לא רק יפה".

- סליחה על הקלישאה, אבל את מזדהה עם הדמות?

"כן ברור. אני מוצאת המון נקודות משיקות בינינו – בעיקר הרצון שיראו אותנו ולא רק את המראה שלנו. תמיד אומרים לי אחרי הצגה 'איזה יפה היית' וקשה לי עם זה. מאז ומתמיד קיימת אצלי המלחמה הזאת - תמיד אמרו לי שאני יפה אבל אני כבר לא שומעת את זה ולא מאמינה לזה. לא רוצה שיגידו שאני בתיאטרון בגלל שאני יפה אלא בגלל שאני מוכשרת. שנים ליוותה אותי התחושה הזאת, אבל היום אני כבר יודעת שאני יותר מזה".

- גם ילנה מגלה את זה?

"כל המחזה מתחיל בנקודה אחת, עובר מערבולת וחוזר לאותה נקודה בדיוק. וניה ינסה להציל את ילנה – הוא מבין שאצלו זה כבר מאוחר מידי אבל היא עוד יכולה, והוא טועה. היא פשוט לא מסוגלת. היא סובלת מהרבה חוסר ביטחון, כי כל החיים התייחסו אליה רק כיפה. הפחד משתק אותה וזה מאוד טראגי. יכול היה להיות לה עתיד מדהים והיא פשוט ויתרה עליו".

- רק לפני שנה סיימת בית ספר למשחק, חלמת שכל כך מהר תעשי קלאסיקה ברפרטוארי?

"האמת היא שלא דמיינתי שאגיע לתיאטרון כל כך מהר, ופתאום גם נפלה עליי הצגה של צ'כוב וזה מטורף. נלחמתי על התפקיד הזה, ביקשתי אודישן ועוד אודישן, וגם עם עצמי, עבדתי קשה ולא ויתרתי עליו. זה תפקיד קשה כי אפשר בקלות ליפול לדמות של הבחורה היפה והמשעממת. צ'כוב דורש המון ריכוז כי צריך להעמיק באופי של הדמות".

- את זוכה לשחק עם שחקנים שגדלת עליהם כמו ששון גבאי.

"זה מטורף, זה ממש בית ספר בשבילי. כל יום אני לומדת עוד ועוד. שחקנים שממציאים את עצמם כל יום מחדש וכיף לראות שאחרי כל כך הרבה שנים הם עדיין מתרגשים. מפחיד ומרגש כאחד לשחק איתם על הבמה".