לא ארץ לילדים

החשש העיקרי לפני הכניסה להצגה היה ש"קרקס הפלאים" נשמע טוב מדי בקומניקט. ארבעת חברי ההרכב "לה בוסטרופדו", שניים צרפתים ושניים גרמנים, שהגיעו לביקור לפני כארבע שנים בישראל ובעזה במסגרת "ליצנים ללא גבולות" והחליטו להרים הפקה שתדבר על מלחמה ועל תקווה, ולעשות זאת במדיום ובטכניקות המוכרות להם – לוליינות ובמה. כבר כאן התחלתי לחוש באי נוחות.

כשמוסיפים לזה את העובדה שהם עולים לבמה יחד עם חולדות מאולפות, במופע שכולו ללא מילים, ומיועד לכל המשפחה, כלומר, בעיקר ילדים - החשש רק הולך וגובר שבסופו של דבר מדובר בעוד הצגת ילדים המורכבת מכמה ליצנים שקפצו על עגלת אזור המלחמה שנחשפה בפניהם, ומעלים מופע לוליינות ללא כל תכלית ותוכן אמיתיים.
אלא שמול במת הקאמרי כל החששות מתבדים. מה שמצליחים ארבעת השחקנים לעשות על הבמה, כשהם לבושים כבובות ונעזרים בבובות, יחד עם הקוריוז בדמות החולדות, הוא בחזקת אמנות אמיתית.

הבובות האנושיות חיות במחנה פליטים של הצלב האדום בימי המלחמה. כולם פצועים, גידמים, פיסחים ופצועים בצורה כזו או אחרת, כשלצדם מנהל המחנה תאב הבצע, והם מנסים להוציא את המיטב מההוויה הקשה, ולומדים לשתף פעולה יחד – ומפיחים את התקווה לימים שלאחר המלחמה.
הם מציגים בפנינו את החיים במחנה, על גוויותיו ופצועיו, עם המון הומור, במופע לוליינות מרהיב, הכולל ג'אגלינג, סקטים, הליכה על חבל ומה לא. חדי האבחנה יגלו את המסר הברור של הלהקה בדמות מדים של חיילים גרמנים וצרפתים - שאם הם הצליחו להתפייס – אין סיבה שהדבר לא יצליח בכל מקום אחר בעולם.

לא ברור עד כמה ילדים יוכלו באמת להבין את עומק המסר בדבר המלחמה והסבל שבעקבותיה, אבל לקהל הבוגר מדובר בחוויה משעשעת ומרגשת, המשלבת בהצלחה יתרה מופע לוליינות שנון ומרשים עם מסר אנטי מלחמתי ברור.

ההצגה מועלת בתיאטרון הקאמרי של ת"א במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי הראשון. המופעים האחרונים יתקיימו ביום שבת ה-20 ביוני וביום ראשון ה-21 ביוני