שייקספיר איידול

כשלוקחים קבוצת צעירים לבצע מחזה קלאסי, מצפים למשהו אחר, נועז, שובר גבולות ועוצמתי, שיפגין מבט רענן ושונה על קלאסיקה שכבר ידעה אינספור גרסאות. וזו הציפייה מקבוצת הצעירים של בית ליסין, שמעלה בימים אלו את "חלום של לילה בלב קיץ" – גירסתם לקלאסיקה של שייקספיר "חלום ליל קיץ".

כבר בשלבים מוקדמים של ההצגה אנו מגלים שקיבלנו את כל שציפינו לו. תרגום עדכני וכובש של דורי פרנס שאינו חוטא למקור, יחד עם בימוי הנע בין המבריק לנועז ולשובבי של גלעד קמחי, ומשחק מוצלח בכיכוב אנסמבל הצעירים של התיאטרון – מביאים לבמה הנאה צרופה בדמות הצגה עם הרבה צבע, מוזיקה, תנועה והומור, שעד סופה תחושת הפאן אינה שוכחת. היוזמה והתעוזה של בית ליסין מוכיחים את עצמם. ובכל זאת, כשיצאתי מהאולם, חשתי שמשהו מפריע לי.

"חלום ליל קיץ" היא אחת הקומדיות היותר מפורסמות של שייקספיר, המביאה שלושה סיפורים השזורים זה בזה ומתרחשים בלילה אחד: ארבעה צעירים הנלאצים להתמודד עם מורכבותה של האהבה ועם אנדרלמוסיה רגשית לא קטנה, חבורת שחקנים חובבים שמנסה להעלות הצגה לכבוד חתונתו של הדוכס ומלחמת כוחות של ממלכת הפיות ביער.

קאסט שעושה את העבודה

קבוצת הצעירים של ליסין מביאה לבמה הרבה כישרון ותשוקה למשחק של חבריה, כשכובשת במיוחד היא דיקלה הדר בתפקיד פק, שכבר הפגינה יכולות מרשימות ב"נפש הטובה מסצ'ואן" בקאמרי, ולצדה ראויים לציון גם גיא מסיקה, טל-יה יהלומי ואופיר וייל. יחד עם יתרת הקבוצה הם מצליחים לשמור על דינמיות לאורכה של כל ההצגה ולהעביר לנו את ההוויה הנדרשת, כשחיוך תמידי בצדה.

קמחי החליט ללכת על הרבה תנועה, צבע, סלפסטיק, דראג ולהיטים – כן, להיטים. מי היה מצפה לראות בשייקספיר שירים כמו "Can't Take My Eyes off of You", "Say a Little Prayer", "סינדרלה" או "a Natural Woman". השילוב של כל האלמנטים יוצר את תחושת הנינוחות וההנאה לאורכה של ההצגה, מבלי לפספס את מהותה ואת שלושת הסיפורים השזורים בה. עם זאת, רגע אחרי שהשחקנים יורדים מהבמה והחיוך נמוג מהשפתיים, נותרת שאלה בנוגע לעשרת הלהיטים השזורים לאורכה של ההצגה - האם ההחלטה של קמחי ללכת על קלישאות מוזיקליות, במטרה ליצור קשר אסוציאטיבי מיידי אצל הקהל היא אכן הכרחית?

אין ספק שהלהיטים מהווים חלק מהוויית הפאן, ובעצם זו הנקודה. מאחר ולא מדובר במחזמר, ולא מדובר בשירים שנכתבו במיוחד להצגה – האם הבחירה בלהיטים מוכרים כמעוררי אסוציאציה מידיית אינה בבחינת פתרון קל מדי?