חצי זיון

חיים אתגר, חדשות 10

"יאקיש ופופצ'ה", הצגה על פי מחזה של חנוך לוין, שעולה בימים אלו בתיאטרון גשר, היא אחת ההצגות הטובות ביותר שיש בעיר כרגע. אם אתם רוצים לדעת גם למה - תמשיכו לקרוא.

תיאטרון גשר מעלה בפעם הראשונה מחזה של חנוך לוין ומחייה באמצעות ההצגה, כך נמסר בקומוניקט המלווה אותה, קשר חברי ואמנותי שנרקם בעבר בין לוין ליבגני אריה, המנהל האמנותי של התיאטרון. באותו מפגש עלתה ההצעה שלוין יכתוב מחזה במיוחד עבור "גשר", אך בשל פטירתו של לוין הדבר לא יצא אל הפועל. "יאקיש ופופצ'ה" הוא מחזהו ה-19 של אחד היוצרים החשובים והמרתקים במחזאות הישראלית שעלה בקאמרי בשנת 1986, וכמו רבים ממחזותיו, גם בוים על ידו. למזלנו, אלו שלא ידעו את לוין בזמן אמת, המחזה עולה שוב על הבמות.

וכעת לסיפור. במרכז ההצגה הקצבית והשנונה עם השמות המשונים, שאותה הגדיר לוין כקומדיה עגומה, עומד יאקיש הושפיש (שמעון מימרן), גבר אשר הגיע לפרקו, שבשל כיעורו לא מצא אהבה עדיין. מחוסר ברירה, הוא מתחתן עם פופצ'ה חרופצ'ה (נטע שפיגלמן), מכוערת לא קטנה בפני עצמה, אך מכיוון שאינו נמשך למכוערות, ה"טפטפן" שלו לא כל כך עומד. כך מתחיל מסע הזוי במיוחד שכולל את הוריהם של החתן-כלה, השדכן השרלטן שהוא בכלל אופטיקאי במקור, הגיס של הכלה, זונה עם רגל תותבת ולוויה אחת. לאחר חתונתם העגומה של הזוג, עומדת כל הכבודה בפתח דלת חדר השינה שלהם, וכל אחד בתורו מציץ דרך חור המנעול, כשהגיס (אלון פרידמן) צועק ברקע:"מתחבקים ומתחבקים, חדירה יש?!"

כשהחדירה לא מתרחשת, ממהרת לה החבורה אל היער האפל כדי שיאקיש ייפגש עם הזונה המפורסמת (ישראל דמידוב), יתגרה "וייתן את הפוליצה לאשתו", כדבריה היא. ישראל דמידוב מהפנט בתפקיד הזונה הקירחת, מצהיר: "תכנית החדירה תתנהל ככה - אני עושה תנועות וה'טפטפן' קופץ ואז 'בלי יכולת' מאושר, מחבק את 'בלי צורה' המאושרת, אומרים מזל טוב ומשלמים לי את היתרה".

כך, בעלילה מתפתלת רווית הומור הזוי על אהבה, סקס ונישואין, נכנס הצופה לעולם קסום ונאיבי עם חוקים משלו. את כבודת השחקנים שניכר בם כי הם אוהבים את המחזה ונהנים ממנו, מלווה תזמורת שמזכירה במראה, במוסיקה ובאווירה שהיא מייצרת, את זו של אמיר קוסטריצה וגוראן ברגוביץ'. הדמויות צבעוניות כולן, ליצניות עם אפים אדומים, כאילו יצאו מתיאטרון רחוב ישן, ושפת הגוף של השחקנים משלימה את יצירת הפנטזיה. אלמנט חשוב ומיוחד הוא העדרה המוחלט של תפאורה - זו מצוירת על ידי השחקנים במהלך ההצגה, בעזרת מברשת צבע, על הרצפה והקירות.

תוספת חשובה לעולם הפנטסטי הזה, היא "טריקים" קטנים כמו בלון המתנפח ממכנסיו של יאקיש (כשה'טפטפן' מתחיל לעבוד); דמעותיה של פופצ'ה שמתיזות ממשקפיה (גם על הקהל); ברבור אפור ששט פתאום על הבמה כאזכור לסיפור הברווזון המכוער; השמות ההזויים של הדמויות והמקומות בהם מתרחשת העלילה (עם זיקה לשמות מזרח אירופאים)- וכל זאת, בצורה המינימליסטית ביותר – אבל כזו שמרמזת ושיש בה ייחוד ומקוריות.

"יאקיש ופופצ'ה" היא הצגה שמדברת בשפה אחרת מזו השגורה במרבית התיאטראות בארץ: בצורה מרומזת, אך מוצלחת ביותר, עם שימת דגש על משחק מצוין ובניית דמויות עגולות, מוגשת לקהל פנטזיה שמורכבת מחומרים ריאליסטיים למדי, עם הרבה מאוד הומור, שנינות, יופי חזותי מעניין, ושוב נדגיש - שחקנים שאוהבים את מה שהם עושים על הבמה ומצליחים להצחיק ולרגש עד דמעות.

יאקיש, שנשבע שהוא לא אימפוטנט, חותם את ההצגה בשיחה אינטימית עם ה'טפטפן' שלו, שהופך להיות הדמות המרכזית במחזה: "אני אומר לך 'תסתכל על האישיות, על הפנימיות', אבל אתה אדיש לתכונות נעלות". אנחנו לעומת זאת, ממש לא - הקרקס של יבגני אריה הוא חד-משמעית אחת ההצגות הכי טובות, הכי מקוריות והכי חשובות בעיר. נקודה.

הפקה

עיבוד ובימוי: יבגני אריה, שמעון מימרן
עיצוב במה ותלבושות: מיכאל קרמנקו
מוסיקה: אבי בנימין
כוריאוגרפיה: שרון רשף-ארמוני
תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)
דרמטורגית: רימונה פרקש
שפה ודיבור:יוני לוקאס

שחקנים: יאקיש הושפיש – שמעון מימרן, פופצ'ה חרופצ'ה – נטע שפיגלמן, פורצדס – ישראל (סשה) דמידוב, הוא-הושפיש - יבגני טרלצקי, היא-הושפיש – נטשה מנור,הוא-חרופצ'ה – רוני בליץ,היא-חרופצ'ה – סבטלנה דמידוב, חפטון קרודיצר - אלון פרידמן, ליבך – אלכס סנדרוביץ', טורקוולט – לופו ברקוביץ'