קקטוס הזהב

מידת האכזבה מ"אופוס קקטוס" של מומיקס, תלויה במידה רבה בציפיות איתן הגעתם למופע. אם הבנתם עוד קודם כי אתם עומדים לצפות במופע שיכול לשמש כפתיחה מצוינת לאולימפיאדה, סביר להניח שתצאו ממנו מרוצים. אם חיפשתם מופע בעל אלמנטים חזותיים חזקים, אבל כזה שיש בו גם עומק ואמירה - אין ספק - תצאו מאוכזבים ביותר.

מומיקס, להקה אמריקאית שפועלת קרוב ל-25 שנה, מנוהלת על ידי מוזס פנדלטון ומופיעה ברחבי העולם לא מעט שנים, כשהדגש במופעים הוא על יצירת אשליה ואחיזת עיניים בעזרת עזרי במה כמו משחקי אור וצל, תאורה, תלבושות וגופם המתנועע של רקדני הלהקה (אם אפשר לקרוא להם כך).

במיומנות ובווירטואוזיות רבה, מציגים הרקדנים מספר קטעים שמרכיבים את המופע. הפתיחה די מבטיחה: על ערסל לבן שתלוי בעזרת חבלים משני קצוות הבמה, מתנדנדת לה רקדנית למעלה, למטה ולצדדים, ובכושר המצאה יוצא דופן מייצרת מצבים הומוריסטים וחינניים שקשה שלא להעלות חיוך לעומתם.

מיד עם סיום קטע הפתיחה הקצר, מתחיל המופע. בקטע השני, עדיין ישנה התלהבות מסוימת נוכח הרעיונות היפים, היכולת הגופנית של הרקדנים, התלבושות והטקסטורות האנושיות הנוצרות על הבמה . אבל ככל שהמופע מתקדם והרעיונות הולכים וחוזרים על עצמם - כך מתגברת תחושת האכזבה (וגם קצת השעמום).

על רקע מוסיקה ערבית בדרך כלל, או כזו עם אלמנטים של "מוסיקת לבנט", עולות על הבמה לטאות, נחשים, פרפרים, כל מיני יצורים אחרים על ארבע רגליים וקצת קקטוסים פה ושם. בהמשך ל"מוסיקת הלבנט", ישנם קטעים במופע הבאים להציג את האקזוטיקה האוריינטלית - "האחרת", "השונה" מזו שמכירים האמריקאים: ההודי עם הנחש, ריקודי הגברים של השבטים באפריקה או ריקודי פולקלור תורכיים – אולימפיאדה כבר אמרנו?

אין ספק שפנדלטון ולהקתו יודעים ועושים את עבודתם נאמנה, ויכול להיות שהמיתוג של האירוע הזה לא תוכנן כהלכה. אולי במקום למקם אותו בבית האופרה החנוט בעל החשיבות העצמית הרבה (שגם אם מאוד נרצה להתעלם מכך, תמיד מייצר ציפייה למופע גדול שירעיד את ד' אמותינו), עדיף היה למקם את "אופוס קקטוס" בחוץ, כמופע לכל המשפחה בלילות הקיץ החמים. מעבר לזה, המחירים היקרים של הכרטיסים הם כמובן אבסורדיים ורחוקים מלהצדיק את "גודל המעמד".

המופע הזה, שהוא לחלוטין מופע כיפי של התעמלות קרקע (או מה שנראה לפעמים כמו סתם תרגילי יוגה), בשילוב גימיקים והמצאות חמודות, עם הרבה מוסיקה קצבית, הומור, צבע ותלבושות, יכול היה לעשות את החופש הגדול ואת הקיץ בכלל לקצת יותר כיפי וצבעוני להרבה מאוד ילדים ומשפחות שלא יכולות להרשות לעצמם כרטיסים יקרים לבית האופרה (ילדים, אגב, לא ראיתי שם בכלל).

מעבר לעובדה כי "אופוס קקטוס" הוא מופע ריק מתוכן (ולפרקים אפילו מרגיז ומתנשא), שיכול בקלות לשעמם וממצה את ההבטחה הטמונה בו די מהר, הוא בעיקר דוגמה מצוינת לפרובינציאליות וליציאה שלנו מפרופורציה: לא כל מופע שמגיע מחו"ל צריך להיתקע באולמות מהודרים ומגונדרים רק בגלל שהוא לא נוצר פה. יש לא מעט פורמטים שמתאימים למופעים כאלו ואחרים, ושיכולים לתרום רבות להצלחתם. נכון שאת התוכן (או את העובדה שהוא פשוט אינו קיים, כמו במקרה הזה) אי אפשר לשנות, אך אם כבר הוחלט להביא את "מומיקס" לכאן, או מופעים דומים אחרים, תנו להם את הבמה שמתאימה להם באמת, ותפסיקו לזלזל בקהל הישראלי: אנחנו פרובינציאליים אמנם, אבל לא מטומטמים.

"אופוס קקטוס"/ מומיקס: 12-16 יולי 2006