רצח מדרגה ראשונה
"על החטא" נכנס באלגנטיות לנעליים הגדולות של דוסטוייבסקי

אין ספק שלהחלטה לעבד ולהעלות על במת התיאטרון מחזה המבוסס על יצירה ספרותית כמו "החטא ועונשו" מאת דוסטוייבסקי, דרוש אומץ רב. הרומן האלמותי בן מאה השנים, עוסק בנושאים רבים הקשורים ומתרחשים בנבכי נפשו של האדם (רסקולניקוב) ומעלה שאלות בדבר מהות קיומו, אמונתו וייסורי המצפון המענים אותו בשל העובדה שרצח, אל מול ההיגיון הקר והשכלתני בו הוא נעזר כדי להצדיק את מעשה הרצח.
לצד שאלות פילוסופיות אלו, עוסק הרומן גם בנושאים כמו עוני, אלכוהוליזם, הישרדות, חיי משפחה ועוד. לכן, כשקבוצת תיאטרון מלינקי (קטן ברוסית) מחליטה לקחת על עצמה את האתגר הזה ולהעלות את "על החטא", יש להוריד בפניה את הכובע על עצם ההתמודדות עם החומר. מה שעושה את האתגר למרתק באמת, היא העובדה שבמרבית הזמן מצליחים היוצרים ושחקני המחזה להעביר את רוח הסיפור והמסר המרכזי בו בצורה משכנעת ומקורית.
קבוצת מלינקי, שהעלתה בעבר את "הזר" על פי ספרו של אלבר קאמי (וקטפה את פרס התיאטרון 2004 להצגת הפרינג' של השנה), שגם הוא עוסק ברצח ובתהפוכות הנפשיות של מרסו הרוצח, נוסדה בשנת 1997 ועבודתה מתבססת על מתן פרשנות למקורות ספרותיים, תוך שימוש בתפאורה, תנועה, מוסיקה וצורה, שמשלימות את התוכן ומבליטות את מצבו הנפשי של גיבור המחזה.
"על החטא", בה יוצא האדם נגד אלוהים, היא למעשה החלק הראשון בטרילוגיה העוסקת ביטוייה של נפש האדם על רקע רצח. החלק השני של הטרילוגיה הוא העיבוד ל"הזר" של קאמי, בו הרוצח הוא אדם ללא אלוהים, והחלק השלישי בטרילוגיה עתיד לעסוק ברצח שמתבצע בשמו של אלוהים.
שורשיו של איגור ברזין, מייסד הקבוצה, שעיבד את המחזה ביחד עם בוריס ינטין, נטועים בקרקס - מה שאולי מסביר את יכולתו להעביר מסרים "כבדים" בקלות יחסית ובאמצעים דלים. דוגמה שממחישה זאת היטב, היא גזע עץ שעומד במרכז הבמה ומשמש פעם אחת כסוסה שהאיכרים מצליפים בה עד זוב דם, פעם כפנים ביתה של המשכונאית אותה רוצח רסקולניקוב, וגם כנקודות מפגש נוספות לאורך המחזה. השימוש המקורי באמצעי הדל והפשוט הזה, עובד נכון על דמיונו של הצופה.
תיאטרון מלינקי מצדיק את המוניטין שלו של שמירה על קשר אינטימי עם הקהל, המעטה בתפאורה ובמשחקי תאורה, שחקנים גלויים ושפה נהירה וישירה. הנוסח העברי של רועי חן, מקנה למחזה שפה עכשווית וממקד את העלילה לשאלה מרכזית אחת, והיא זכותו של אדם לקחת את חייו של אדם אחר; משחקי התפאורה מעניינים; הליהוק המצוין והמשחק האמין ושובה הלב (אם כי דורי אנגל בתפקיד רסקולניקוב מגלה נוקשות מסוימת לעיתים) - בזכות כל אלה, אפשר לסלוח למחזה זה על אורכו (כשלוש שעות). ללא ספק, משך המחזה מהווה את נקודת החולשה שלו (ביחד עם הכיסאות המאוד לא נוחים בתמונע.).
"על החטא" כולל רגעים חזקים יותר וחזקים פחות, אך לרוב הוא משאיר את הקהל מעוניין ודרוך. החלטות בימוי שונות, כמו הושבת השחקנים על כסא בצד בסצינות שהם לא מופיעים בהן, מוסיפה מאוד לדרמה הנוצרת על הבמה. גם המוסיקה המלווה את המחזה, מדגישה את המתח הנפשי בו נמצא רסקולניקוב, את ההזיה והכאוס שהפכו להיות מנת חלקו.
כל אלו ביחד הופכים את "על החטא" למחזה שמדבר בשפת תיאטרון מקורית וייחודית ליוצריו, המספקת לצופים חוויה מלאת עומק ומעוררת מחשבה.
משתתפים:
עיבוד: בוריס ינטין ואיגור ברזין
תרגום: פטר קריקסנוב
נוסח עברי לבמה: רועי חן
בימוי: איגור ברזין
מוסיקה: סופיה גוביידולינה, אדיסון אדמוב
תנועה: איליה דומנוב
תפאורה ותלבושות: פולינה אדמוב
תאורה: מיכאל צ'רניאבסקי ואינה מלקין-סלומון / משתתפים: דורי אנגל, רינת היטלמן, דודו ניב, דימטרי רוס, ואדים חליף, ויטאלי ווסקובויניקוב, דניאל ברוק



