משהו רקוב בממלכה
בימים בהם שחיתות הפכה לטבע השלטון, ההצגה "רביזור" רלוונטית מתמיד
בימים אלו עולה בהצלחה רבה, מעל בימת הפרינג' בתיאטרון "תמונע", עיבוד חדש למחזה "רביזור" מאת הסופר והמחזאי הרוסי ניקולאי גוגול ובבימויו של ישי קרני אקהאוז, שגם משחק בתפקיד הראשי. המחזה הועלה בעבר מעל בימות התיאטרון הרפרטוארי בישראל, אך ללא הצלחה רבה, ואף שימש כמקור והשראה למחזה "מבקר המדינה" שעלה בזמנו מעל בימות הקאמרי.
הקומדיה החתרנית "רביזור", המוקיעה את שחיתותם של אנשי השלטון ברוסיה, מספרת את סיפורו של חלסטקוב, בן אצולה מפטרבורג, צעיר וחסר אחריות, אשר התמכרותו להימורים הביאה אותו למצב של חוסר כל. באחד ממסעותיו ברחבי רוסיה, הוא מגיע ביחד עם משרתו לעיירה קטנה ומושחתת, ולהפתעתו ראש העיר ופקידיו מעניקים לו קבלת פנים חמה הכוללת ערבי שתייה, מעדני גורמה, ריקודים ומתן כספים ומתנות לרוב.
טרם הגיעו של חלסטקוב לעיירה, קיבל ראש העיר אנטון אנטונוביץ', מכתב המזהיר אותו כי עומד להגיע אליו נציג מטעם השלטון, רביזור, על מנת לבדוק את אופן תפקודו. ראש העיר המושחת, שמיד מכנס את פקידיו ומבקשם "לעשות סדר", כל אחד במחלקתו הוא, חושב שהפוחז הצעיר הוא הוא נציג השלטון מהעיר הגדולה. חלסטקוב רודף הבצע, שעם הזמן עולה על הטעות, ממשיך כמובן לשחק את המשחק עד הסוף.
קומדיית הטעויות הסאטירית מספרת גם את סיפורה של העיירה המושחתת ושל העומדים בראשה: ראש העיר המחלק ומקבל טובות הנאה; נציג מוסדות החינוך שהקים כמה עמותות פיקטיביות; נציג בתי החולים שדואג לתפוסה מלאה של חולים בכל ימות השנה; נציג בתי המשפט הנואף עם נשות חבריו; לוקח שוחד ומגדל בעלי חיים במסדרונות הצדק; ונציג שירות הדואר המספק את יצר המציצנות שלו על ידי קריאה וחיטוט בכל אחד מהמכתבים העוברים דרכו.
כל אחת משנים עשר הדמויות הקומיות במחזה, מייצגת ומאפיינת תכונת אופי אחת וסגנון של שכבה חברתית מסוימת. ביחד, מרכיבות הדמויות את סך כל יצריו האפלים של האדם: רוע, קנאה, מציצנות, דבר שקר, תאוות בצע ועוד. כשעלה המחזה לראשונה בשנת 1836, גרמה הנימה הסאטירית וריח ההתרסה כלפי הנעשה ברוסיה באותם הימים, לעוינות ציבורית גדולה נגד גוגול, שנאלץ בשל כך לחיות את מרבית חייו מחוץ לארצו.
התרגום של רועי חן ועיטורו של המחזה הרוסי הישן בשפה ומימיקה מתנגנת ומתקשרת, ביחד עם בימוי ומשחק טוב של ישי קרני אקהאוז ושל שאר השחקנים שלוהקו בחכמה (דביר בנדק, אסתי סבידנסקי, ניסו כאביה, אלי גלפרין, רינן חיים, ויטלי ווסקובויניקוב, חן חגי, יונתן שוורץ, אברום הורוביץ, יוסי רחמני וליאת הר לב), מצליחים ליצור עיבוד מוצלח למחזה. למרות התפאורה והאמצעים המעט דלים של תיאטרון "תמונע", נדמה כי אין במה נכונה יותר מזו של תיאטרון הפרינג' החתרני על מנת להעלות מחזה אנטי ממסדי שכזה.
הטעם המריר שמשאירה ההצגה בפה אינו קשור למחזה המוצג כלל וכלל. קשה שלא להרגיש ברלוונטיות של קומדיית הטעויות הזו לחיינו היום: השחיתות שהפכה לנורמה התנהגותית בחברה ובתרבות, ראש העיר וחבורת הפקידים שלו החושבים על תועלתם האישית וניסיונם לכסות על מעלליהם כשמגיע "נציג השלטון" הבא לבדוק את אופן התנהלותם. בימים בהם השלטון בישראל עושה כל מאמצים כדי לא להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי המלחמה האחרונה, ומצליח בכך, ושלל האשמות מיניות ואחרות נקשרות בכל מוסד מדיני אפשרי - נראה שאין הבדל גדול בין המציאות שלנו למציאות המוצגת על הבמה. נסיים בציטוט של ראש העיר הנכבד, האדון אנטון אנטונוביץ', המסכם את הכל לכדי משפט אחד:"הרי אין דיבור שאין בו קצת שקר"...